"רוג 1", "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", "רוזנקרץ וגילדנשטרן מתים", "ג'יי ובוב השקט מכים שנית", "מסביב לעולם עם טימון ופומבה", "האח הגדול 8 פרק 7". זה היה הפרק של דמויות המשנה, של האנשים שסיפורם נדחק לשוליים, אלו שההיסטוריה שכחה, שהמשפחות שלהם לא קנו את ערוץ 26. זה היה הפרק של דן ושני.
ומה אתם יודעים - זה היה אחד הפרקים. לא בגלל דן ושני כמובן – עתידו של המלהק שהביא את דן עדיין נמצא מאחורי הדלפק ב-Yellow – אלא בגלל כל מה שקרה מסביב. משטרה, אידיאולוגיה, רומנים, חקירה, העלבות, צחוק, דמע, שם שוב עושה לעצמו נזק בחוץ בלי שאני צריך להתערב בכלל – כל מה שיכולנו לייחל לו היה בפרק, פשוט מעבר לכתף של דן ושני, שצללו לדיונים מייגעים על מערכת יחסים שמעניינת אותנו אפילו פחות משמערכת היחסים של נוני מוזס וביבי מעניינת את מצביעי הליכוד. מהרהרים ביחסיכם לאן, דן ושני? לרצפת חדר העריכה נשמע כמו פתרון טוב.
למזלנו, אחרי שלב א' של סאגת "אני מרגיש שמה שקורה בינינו מגדיר אותי בבית" של דן (שום דבר לא מגדיר אותך בבית נשמה, את החתול בחצר ראו יותר), מגיע מוקד העניין האמיתי הראשון. הבית מחולק לשוטרים וגנבים, אבל אנדל לא מוכן ללבוש מדים בגלל ההיסטוריה שלו כצעיר אתיופי מול משטרת ישראל. אם נתעלם מכמה הערות מיותרות, מדובר בהחלט בעיקרון שאפשר להבין. הבעיה עם אנדל בעניינים האלה זה שהוא קצת מגזים.
זה התחיל עוד במשימה הקודמת, כשאנדל רק שמע את המילה "בחירות" וכבר ברח עד שער הגיא. נדמה לפעמים שאנדל כל כך נסחף בתנופת העקרונות שלו עד שהוא לא שם לב שהוא יוצא מגבולות הקונטקסט. הפעם זה התבטא בסירובו לעזור לחפש את המפתחות, וזה כבר קטנוני. למען האמת, קטנוני כמעט כמו להיות תל אביבי אשכנזי פריבילג ולכנות בטור השבועי שלך על "האח הגדול" אתיופי שנאבק על עקרונותיו "קטנוני" כי הוא לא חיפש מפתחות. זה לא מקום טוב להיות בו, אנדל.
ואם כבר עוסקים בפריבילגים, בואו נדבר רגע על שם. למי שלא בקיא בפרקים הקודמים, אספר שוב ששם ואני מכירים מהתיכון, ואני חושב שהגיע הזמן להתנצל על אופן העיסוק שלי בו בטורים עד כה. התנכלתי לו על סמך זיכרונות בני למעלה מעשור, מעבר לכך שזה באמת ילדותי ולא לעניין, זה גם לא פייר. אז החלטתי מעכשיו להיות בוגר - החלטתי להתנכל לו על סמך התנהגותו הנוכחית על המסך.
נו מה, שם? שבוע אחד מתעצבן על הדיירים העניים שלא חתכו את הסרטן, סליחה, את הסלט כמו שצריך, ושבוע שני מתעצבן על מעיין שרוצה לאפות עוגת יום הולדת לאמה, אז היא לא מחפשת את המפתחות. נשים רגע בצד את השאלה אם אתה צודק או לא (ספוילר: אתה לא), אבל איך זה שדווקא אתה נופל למניפולציות הכי שקופות של המשימות? הרעיון בליהוק שלך הוא שאתה אמנם שמאלן, מתנשא, מעצבן ועם קול בלתי נסבל – אבל גם חכם. הוצאת את החכם מהמשוואה ונשארנו עם אביב גפן שלא הצליח בחיים.
והפעם שם גם לבד במאבקו. החזית שהוא פותח עם מעיין מביאה אפילו לפיצוץ בינו לבין חברו הקרוב בבית, אביחי. זה, יחד עם כל המחמאות שנתן אביחי למעיין ולא נגמרו בעלבון הפעם, כבר יצרו את התחושה שהנה אביחי משתחרר מהדושיות שלו. אבל אז הוא מביא את יציאת "מעיין זה חצי ד"ר קליין חצי אבא", מקשט במספר נזיפות, והכל חוזר לקדמותו. חבל שאביחי שובץ כפושע במשימה, הייתה פה הזדמנות נדירה לחזות בשוטר הטוב והשוטר הרע באותו אדם. כזה שמביא לנחקר כסא ואז מושך אותו מתחת לרגליו, שמחבק אותו ואז מוריד עליו אלה, שעוזר להכין עוגת יום הולדת לאמא שלו ואז דוחף לו אותה בפנים מול כל המדינה.
לאחר מכן, האח הגדול נותן לשם הזדמנות לחזור למוטב עם משימה סודית שתזכה את כל הבית בתקציב מותרות. שם מתבקש לגנוב את האופניים מהעשירים ולזרוק את אלה של העניים לבריכה, והוא מצליח. אז מצד אחד יפה שהדיירים לא מתפתים לעשות את הדבר הטבעי במקרה כזה – לנסוע לדרום הבית לחפש את האופניים הגנובים, לראות את אנדל מפדל על זוג דומה, להאשים אותו בגניבה ואז לגלות שהם בכלל שכחו אותם מחוץ לבית הקפה השכונתי – אבל מצד שני הם גם מנהלים חקירה מבישה שמגיעה למסקנה השגויה שעדן היא הגנבת. רשמו לעצמכם עוד מקום בו שם הצליח בחיים בעוד אני ללא ספק הייתי נכשל.
זהו. אחרי השידור בשלישי תהיה כאן השוטרת הרעה אחות חורגת שתחזור למקומה הטבעי לצד המודחים, אנשים שהיא יכולה להתאכזר אליהם ברגע חולשתם ולהרגיש עליונה לרגע. מי זה יהיה: שני, חזי, אורנה או שם? אגיד רק שאני כבר בדרכי עם מגאפון לנווה אילן כשבפי הסלוגן הקליט "שם, שם תיזהר, תהילה מחפשת חבר". יהיה מעניין.
אמרו
"אתה יודע מה ההבדל בין ידיד ליזיז? ידיד בא לדיון" (חיים. באמת שניסיתי לא לצחוק אבל זה היה חזק ממני. כתם שלא יימחק)
"אף פעם לא הייתי מיינסטרים, אני שר חווה אלברשטיין" (דן מסביר חתרנות מהי)
"וואלה תפסתן עגבניה לא בעונה" (חיים מתאר את עצמו לחוקרות. אתה אמרת)
"666 יותר מתאים" (שם על מספר האסיר שלו. אתה אמרת)
"יפה אני אומר לך, מה את חושבת אבא שלי פראייר?" (חיים על אמא שלו. הרפתקאות אדיפוס בבית שאן)
"תגידי תודה שאביחי לא שוטר אחרת לא היו מוצאים את המפתחות בחיים" (שמוליק מספר בדיחה טובה!)
""אני חושב גלקסי, הוא חושב אייפון" (חיים מסביר את ההבדלים בינו לבין שם. פעם הבאה באימוג'י)
"שם, ראשי תיבות שלילי מהבוקר" (אין מה לומר, חיים בשוונג)