בין נוצות לזקנים: משולש האהבה המבאס מכולם

לא נחדש כלום אם נאמר שאנחנו חיים בחברה מפולגת: ימנים מול שמאלנים, דתיים מול חילונים, הדברים שאנחנו מצליחים להסכים עליהם הולכים ומתמעטים. ועדיין, מדי פעם מגיע אירוע שגורם לכולנו להרגיש שוב מאוחדים. פתאום אנחנו נזכרים שעל אף ההבדלים והמחלוקות אחים אנחנו, ושאם נפסיק לריב, ולו לרגע, נוכל להשיג את כל מטרותינו. "מדינת ישראל הייתה בדרך למלחמת אחים" - ייכתב בספרי ההיסטוריה – "אך אז הגיע משיח, בעל שיער ארוך, לבוש לבן ואוחז בנוצה, וגרם לכולם לנתב את הסלידה של אדם לרעהו לכדי סלידה משותפת ממנו." כן, אחרי ערב סוער בכיכר ואחרי שאפילו פרס התקשר לברך את יורם זק, אפשר לסכם: עם הדחתו של אלעד "הנסיך" מזרחי, חזרה גם תחושת האחווה לעם ישראל.

אז מה בעצם היה כל כך מעצבן באדם כביכול אוהב ולא מזיק כמו אלעד? הכל, למעשה: הריקודים, ה"תפילות", הקפיצות, המלמולים. אך בראש ובראשונה הייתה זו הפוזה הנעלבת ברגע שמישהו היה חצוף מספיק כדי להצהיר שלא ממש בא לו סשן ליטוף עצים כרגע. לעומת טל ואורטל, שלא מופתעות כשהן מעצבנות אנשים, אלעד מעולם לא הבין למה כולם לא יושבים יחד במעגל ומתפעלים מהיופי של קרדית האבק. ואם לרגע ליבנו כבר יצא אל "הנסיך" עם יציאתו מהבית, הרי שמיד התעשתנו כאשר אסי שאל אותו מה היה לו עם קארין, הוא ענה ב"אה... פם פם פם", ואנחנו זרקנו עגבניות וספרי ניו אייג' על הטלוויזיה.  

בשעה טובה נפרדנו גם ממשימת המערב הפרו-אח, שהוציאה לכולנו את הרו-אח מהמפרשים עם משחק המילים החינני שהפ-אח מגוח-אח. היא הגיעה לסיומה ב"דו קרב" מפואר, כמו זה שמתרחש בין היושב בכסא החשמלי לזה שמפעיל אותו, כשטל נורית לאור יום בעודה חבושה מסכת חניבעל לקטר שתמנע ממנה לנגוס בירקות תמימים. העיירה בנווה אילן בשש בבוקר נראתה עוד פחות נלהבת מהחברים שהגיעו לקבל את פניו של אלעד באולפן, עם צעקות "טרייטור" במבטא ישראלי יותר מתעודת הזהות של אחי, מנסים לשווא להקנות קצת אקשן לעלילה המנומנמת. גם אנחנו הצופים קצת מנומנמים, אך זה הולך להשתנות עם משימת  –שימו לב – דיווש האופניים. יש למה לצפות. 

אמרו:

"הוא קיים למעלה" - אלעד נותן קרדיט לאלוהים על ה"ניגון" המאולתר שהמציא, עושה לו עוול יותר גדול מכל האתאיסטים בעולם גם יחד.

"אוי זה חרטא נו" – דורון על יכולותיו העל טבעיות של מיקי, אומר את המשפט הכי חכם שלו העונה. לא שזה קשה.

-"יו אתה מה זה כמוני"

-"את כמוני"

-"לא, אתה כמוני"                                                                                         

(אלדד וקארין בפלרטוט לילי. ואנחנו, תודה לאל, לא כמוכם)

"טפו על החיים שלי האלה" – צחי קצת מגזים בתגובתו לגילוי שאורטל היא הגנבת

"מיקי יש לו את הרגשות של האישה יותר" - מרטין מצטטת מהדוקטורט שלה על מיניות ומגדר

"תן לנו איזה שיר שיוביל אותנו לפרסומות"- ארז טל לאלעד, כאילו שהנסיך לא חווה מספיק השפלות לערב אחד.

"הוא קטנצ'יק, אני יכול להרים אותו אם אני רוצה"- אסי על אלעד כשהוא מלווה אותו לאולפן. טוב, חוץ מלקרוע לו את הנוצה הם עשו הכל