תדע כל אם עברייה שליהיא גרינר בעדה

5. הלא סקסי: עירום לחיזוק המורל הלאומי

כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות והציצים יוצאים/ אין דרך אחרת להסביר את מה שקורה בעמוד הפייסבוק " עומדים עם צה"ל – שומרות על הצוק איתן Standing with IDF"' שמטרתו לשמור על הזקפה הלאומית ועל הדרך גם על הקונספט של גברים לוחמים, נשים מזקירות. לא ברור מי הם אותם חיילים לוחמים שיש להם גם זמן לפייסבוק, גם חרמנות מתחתונים מופשלים, כיתוב IDF על הברך ולונג מכוער שהבאנו מהודו להשלמת התמונה; אבל אם יימצא האחד, שלפחות ינסה לאונן על כל היופי הזה. אחרת סתם פדיחה.

העמוד מצדיק את עצמו כי הוא משלב בין שני ערכים שנשים ישראליות צעירות צריכות להיות מחונכות לפיהם: מיניות ופטריוטיות. בפועל התמונות בעמוד רק גורמות כאב ביצים. אם יש להן אומץ הן לא צריכות להעלות תמונות שלהן חצי ערומות לפייסבוק עם הכיתוב IDF (אגב, שינסו פעם הבאה את 'צה"ל' הישן והטוב. עברית יותר עושה את זה), אלא להתגייס לעבודה הקשה שתהיה להן אחרי שהחיילים יחזרו הבית בשלום. בזמן מלחמה כולם כל כך רוצים להראות שהם עושים טוב, שכבר איבדנו צלם אנוש מרוב נסיונות.

4. המבאס: הקומדיות הגרועות כאן כדי להשאר

כוכבי "המפץ הגדול" מבקשים מיליון דולר לפרק ובכך מנסים להשוות את מעמדם למעמד של כוכבי "חברים" בשתי העונות האחרונות של הסדרה. כנראה קיים יחס הפוך בין איכות הפרקים למשכורת שהשחקנים מקבלים, ואם זה באמת ההיגיון, כוכבי "המפץ הגדול" מזמן היו צריכים לקבל מיליון דולר על כל פרק.

בערך באותו זמן, התבשרנו שאלן ו-וולדן מ"שני גברים וחצי" יתחתנו כדי לאמץ ילד שינסה להחזיק את הסדרה. הילד שהיה לפניו גדל והוא כבר אינו חצי יותר אלא שניים – ילד פלא שבגר והאמונה הדתית המטורפת שהוא מביא איתו וגרמה לו לעזוב את הסדרה. יש מלא סיבות לעזוב את "שני גברים וחצי" ובכל זאת הוא בחר בהכי פחות משכנעת ומוצדקת.

הטלוויזיה האמריקאית שמרנית, זה לא מפתיע אבל גם לא הוגן כלפינו, צרכני הקומדיה שמעוניינים בהומור מיינסטרימי מצחיק ולא מתחכם. האם אנחנו באמת צריכים עוד ילד ב"שני גברים וחצי" (או את "שני גברים וחצי" באופן כללי)? האם באמת נאמין לפני עכשיו כשהיא מרוויחה מיליון דולר לפרק, סכום שמצדיק אפילו רומן עם לנארד? סדרות ש"לא" אמורה להיות המילה היחידה בהן.

3. הצפוי: כולנו שונאים את פייסבוק

מה אנחנו שונאים יותר ממלחמה? רשתות חברתיות. סקר שנערך מדרג את הרשתות החברתיות לפי רמת שנאה. במקום 'מסמפט, מחבב, אוהב' קיבלנו: 'שונא, מתעב, הרסתם לי את החיים אבל מה זה משנה תראו איך אני נראית בביקיני מהים בפוזה טבעית ונונשלנטית כמו מורן אטיאס'. במקום הראשון נמצאים פייסבוק ולינקדאין, הרשת החברתית שמטרתה היחידה היא למלא לנו את תיבת הספאם במייל. הסיבות בגינן קיבלו פייסבוק ולינקדאין את הציונים הכי גבוהים הן הגיוניות אבל מייצגות שני קטבים שונים. את לינקדין אנחנו שונאים כי היא מיותרת ואת פייסבוק אנחנו שונאים כי אנחנו לא מסוגלים להסתדר בלעדיה, וזה מפחיד מאוד לאהוב מישהו כל כך עד שאנחנו לא מסוגלים לדמיין את חיינו בלעדיו. זאת הסיבה שאנחנו שונאים את גוגל פלוס פחות. איך אפשר לשנוא משהו שלא קיים?

ווטאסאפ, אגב, מחוץ לרשימה. הרשת החברתית הכי משפיעה, פופולרית ומתפתחת לא מקבלת את הכבוד הראוי לה, כי מישהו עדיין חי בעולם שמסרב להכיר בוואטסאפ כרשת חברתית. עד שהם יתעשתו וואטסאפ כבר תהיה שנואה מספיק. כי אם יש משהו שאנחנו לא אוהבים, זה רשתות חברתיות שמספיק פופולריות כדי להיכנס לרשימות.

2. המרים #1: פיקוד העורף מרגיע את הילדים

הילדים שלכם מפחדים מצליל האזעקה? חכו, חכו, אולי בהמשך הם יצטרכו להאזין לסיפורי לפני השינה של פיקוד העורף ואז הם יפחדו באמת. בפיקוד העורף העלו סדרת סרטונים מיוחדים שמטרה להרגיע את הילדים מהאזעקות. בפיקוד תוהים למה האזעקה לא מודיעה רגע אחד לפני שהיא מופיעה (מממ... כי היא אזעקה) ומציעים לעשות צלצול שיודיע לפני האזעקה (כן, עוד אזעקה. כי זה מה שירגיע את הילדים). לצורך המטרה הם מגייסים ציוץ של ציפורים, אוטו גלידה וקול של רכבת (כי לקחת כל מה שטוב בעולם ולקשר אותו לאיום על החיים זה בטח הפתרון).

בסופו של דבר גם בפיקוד העורף מגיעים להחלטה שעדיף כמה שפחות דברים שיתריעו על "בום של הטיל". לא קל להיות ילדים בזמן מלחמה: האזעקות, החשש, החדשות כל היום, הניסיונות להרגיע. לא קל להיות ילדים בזמן מלחמה, אבל ההפוגה הקומית שייכת דווקא למבוגרים שעוד יכולים לראות את ההומור ברצון לעשות את הבלתי אפשרי – לשמור על התמימות של הילדים, בסיטואציה שאין בה שום תום. המלחמות לא מרחמות על ילדי הגן, אבל פיקוד העורף אפילו פחות.

1. המרים #2 הסלבס מרגיעים את עצמם

הסלבס מתגייסים למלחמה, כי מה היא מלחמה אם לא הזדמנות לעוד קצת יחסי ציבור. קשת הדעות מגוונת: מימין קיצוני לימין ממש קיצוני לימין מתון אבל מאחל לערבים למות בלב, וסער סקלי (חדשות מפתיעות: השמאלני עדיין נשאר שמאלני! איך הוא מעז?!).

כדי לבטא את דעותיהם (למרות שאסור בשעת מלחמה וזה), הם החליטו לצלם סרטון מיוחד. כן, סרטונים זה הטרנד הלוהט של המלחמה. אז מה יש לנו שם? ליהיא גרינר מודה לחיילים ומבקשת שיחזרו הביתה בשלום אחרי שיפציצו את האמ-אמא שלהם. דנה רון מבינה עניין כשמכנה את עזה "מקום מהגיהינום" ומאחלת לחמאסניקים שהשטן ייקח אותו לחור מהם יצאו, במה שנראה כמו רפרנס למנהרות. אם פיקוד העורף מלחיץ את הילדים, אז אביבית בר זוהר לא עושה עבודה יותר טובה, כשהיא מחזקת את האימהות "שהילדים שלהן הולכים לאבדון". בזמן שבעזה נלחמים, המלחמה האמיתית מתרחשת בעורף – כולם נלחמים על אייטמים, כולם נלחמים על הזכות לברך את החיילים, כולם נלחמים על הניסיון להוריד לנו דמעות מהעיניים. ואז שואלים אותנו למה אנחנו ציניים.

>> לשחרר את פלסטין זה הדבר הגדול הבא