קשה להיות הגר. את קמה בבוקר וישר בורחת, בלי לבדוק אפילו ממה, שואלים אותך מה קורה ואת פורצת בבכי, מתעטשים לידך ואת נופלת לתהום. הדבר היחיד שהיא מסוגלת לטפס עליו בקלות זה על העצבים של חברי אנקונדה, שמרגישים שהם די מיצו אותה בשלב הזה ומייחלים שתנשנש אותה כבר איזו פיראנה. אני מייחלת, בכל אופן. במשימת "תעוזת הלוחם" – אחלה לשם למלחמה הבאה, אגב – היא מייבבת  ונופלת מהחבל שוב ושוב בטענה ש"הוא לא נוח", כשחברי הקבוצה מכריחים את עצמם לצעוק לה "וואו, תותחית, אלופה"' למרות שהם בבירור מעדיפים לצעוק "אלוהים סתמי". אפילו אביאל המפרגן-תמיד נוהם "תפסיקי לעשות לנו את העוונטזות האלה של הבכי!". כך שאף אחד לא מופתע שבטקס ההקרבה, אחרי שאנקונדה מפסידים, כולם מקריבים את הגר, כולל הגר עצמה. "ואני גאה להקריב את הגר, כי יש בה עוצמות!", מחנטרש רותם. בהצלחה.

אבל יש עוד בחורה מייללת בפרק, וקוראים לה ריי. הוא עדיין בהלם, מסתבר, שהעזו להקריב אותו בפרק שעבר. "כל המשפחה בגדה בי אתמול", הוא חופר למאסטר אונוויאנווה, היחיד שמסכים להקשיב לו וגם זה כי ההפקה משלמת לו 20 בננות בשעה, "אני מרגיש שכבר אין לי משפחה, הלב שלי שבור!". כל כך שבור, שהוא לא מסוגל לשטוף כלים יותר, כמה שי חי מצדו. בנאדם בא למשחק שמבוסס על החובה להקריב אנשים, מקריבים אותו מבין שלושה אנשים שהיה אפשר לבחור, והוא עדיין לוקח את זה אישית. והוא עוד בטוח שהוא נוהג באצילות, כי "אפילו שרגש הנקמה רוצה לעלות, אני לא אסכל את המשימה. אני לא בנאדם כזה. אני תמים!". תנו לו את פאקינג פרס ישראל, הבנאדם לא חיבל במשימה הקבוצתית.

במשימת "תעוזת הלוחם" הבנות סובלות במיוחד, כי החבל חותך ברגליהן החשופות. בחסות המכנסיים הארוכים, הבנים ובתיה צולחים את החבל די בקלות, אבל לי ככל הנראה איבדה שתי שכבות עור שם וזה עוד יתנקם בה בהמשך. אחר כך הם ממשיכים למשימת "הלוחם השקט", מבוך חוטים ופעמונים משעמם לאללה שהרצתי קדימה. כאמור, אנקונדה מפסידים ובטקס ההקרבה בוחרים בהגר פה אחד. ואז צריך להקריב עוד חבר קבוצה, ושוב רותם מכריז בגאווה "אני מקריב את אביאל כדי שיהיה לו הכבוד להתנסות בדו-קרב!" כמה מרגש, איזה כבוד, כזה כבוד מדהים שאפילו לרותם עצמו לא הייתה הזכות להתנסות בו. אביאל, להוט לרַצות כהרגלו, מודיע שגם הוא יקריב את עצמו, ורותם כמובן מגיב ב"אני מתרגש וגאה בו!" וכולם שמחים שאיזה כיף לאביאל שזכה לעונג הזה להיות מוקרב על כלום. כולם חוץ ממיטל ששרויה בהלם מהטיפשות של אהובה. "אבל אביאל כן השתתף בדו-קרב", היא מזכירה, "הוא זה שהציל את רותם בפעם שעברה, זה רותם שלא עשה כלום". ההסבר הזה הגיוני מדי אז כולם מתעלמים ממנו ואביאל ומיטל מתחבקים ובוכים ורותם כרגיל גאה ומתרגש מהכול.

מיטל נאחזת באביאל (צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת)
"אוי זה לא נורמלי, יש לי חבר אידיוט"|צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת
אבל שקט, מה אני שומעת? עוד יללות מעצבנות באופק? הרי זה ריי ששוב חופר על למה הקריבו אותו בפרק הקודם, הידד. הוא רב על זה עם יהודה, ששולף את השד הכלכלי מהבקבוק וזועק "אני לא מרוויח 40 אלף שקל בחודש כמוך!". "אה-הא!" קופץ ריי, "אכפת לך רק מהכסף!". "ולמה אתה באת לפה?" מחזיר יהודה, "כדי להעביר את ה'מסר הפראני' שלך, שאתה אוכל פה כמעט כל יום?!".

אאוץ'. מי חשב שהדיון החברתי-כלכלי החשוב הזה יידרדר כל כך מהר ל"כמה אתה אוכל יא שמנטוז". אפילו ריי מתבלבל רגע, מגמגם משהו על "כן, בשבוע האחרון, אבל בשבועיים הראשונים הקפדתי יותר, פשוט זה מסע נורא קשה, ובכלל זה הרוב נוזלים, והחצאית קש התכווצה בכביסה". ולמרות האקשן, אני עדיין מרגישה שיהודה וריי טרם מימשו את הפוטנציאל, ומקווה לעוד התפרצות אחת גדולה ביניהם לפני שנקפל את הכול במוצ"ש. אני אעזור לכם: יהודה אתה עני! ריי אתה שמן! רגע, בסוף הוא לא שטף כלים! יאללה מלחמה, אני רוצה לראות פה מישהו בוכה שהוא לא הגר עם פייפרקאט. מאחלת רחלי.

 

יגואר מנצחים את יום המשימה האחרון (צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת)
לו הייתי הייטקיסט, דאבאדיבידיבידיבידיבידיבידיבידא|צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת

אמרו

"יאללה חמודה תתעוררי על עצמך" (מאסטר אוניוואוואה מתגלה כלא מעט גייז)

"אני בגלל הגר לא אגיע לגמר? וכי למה?" (רותם. וכי למה שהיא פה בגללך)

"אני עדיין אוהב אותה, אבל סליחה לא תהיה שם! היא פגעה אותי, היא הרגה אותי, אני עדיין שבור!" (ריי, כולה שלחו אותך לדו-קרב, סתום כברררר)