כל השבוע הייתי במתח. מי ישוחרר מהכלוב, אילן או בתיה? בלילות התהפכתי על שכבי, בימים כססתי את ציפורניי, בין הערביים יצאתי אל היערות וזעקתי למרומים מי ישוחרר מהכלוב, אבא?! אילן או בתיה?! ואז התחיל סוף סוף הפרק ועל השנייה הראשונה אילן עף. זהו. איזה אנטיקליימקס. שבט קונדור ההלום מחבק את אילן לשלום, וגם שחר, כשהיא מסיימת למות מצחוק בשיחים, באה להיפרד. "הייתי צריך לדעת שעליי להיפטר ממנה", נוהם אילן כשהיא מתרחקת משם בדילוגי אושר ומעליה עדת עטלפים. וול, היית. הקונדורים משאירים את אילן בכלוב להצטרף לספינת המשלוחים החיים של זוגלובק וממשיכים עם כולם אל משימת הקופים השקרנים, איירוניקלי.
קונדור, תתפרקו כבר
כצפוי, היכולות של קבוצת קונדור בלי אילן לא מרשימות במיוחד. הגר מצטיינת בעיקר בבריחה בצרחות מדברים, שחר במוטיבציית אפס וידידיה אומר מילים כמו "מתכרכמים". ביחד הם כמו שלישיית אוגרים מסוממים על הגב שלא מצליחים להתהפך בחזרה. כל אחד מדדה שני צעדים ונופל בהפתעה. "אנחנו כמו שלוש בנות", מבהיר ידידיה, לאחר שניסה לחשוב על הדימוי הכי חלש שהוא מכיר. ידידוש, הבעיה שלכם היא לא אסטרוגן אלא הצהרות כמו "אי אפשר להרכיב פאזל בגשם". אתם מעפנים בלי שום קשר לקיומן של שחלות בעולם, תתפרקו כבר ותגאלו אותנו מייסורינו.
ריי-בוי, כמובן, היה מצידו מרכיב פאזל בתוך סופת טורנדו. הוא הרי מדהים בפאזלים ומדהים בניווט ומדהים בקופים ומדהים בלהיות מדהים בדברים. מתברר שהוא בנה פעם פאזל של 5,000 חלקים "רק כדי ללמד את עצמי סבלנות". וואו, ומתי לימדת את עצמך מעצבנוּת? באותו וידוי ממש אנחנו מגלים גם שהוא לא מפחד מהמוות, כי הוא כבר מת פעמיים בחייו. ככה זה אנשים פראנים, עושים עניין מכל נפילת סוכר. לא מתת פעמיים, נודניק, רק היית צריך סנדוויץ'. בפעם השלישית תסתדר לבד.
קונדור, הלם ההלמים, שוב מפסידים במשימה ובטקס ההקרבה שחר והגר מקריבות את ידידיה הדומע, למרות ששחר מודה קבל עם ועדה שהיא חיבלה במשימת הדם ואלוהים תקריבו אותה כבר מה נסגר. אבל לא, הגר מתעקשת להיות נאמנה לחברתה המופלאה, שדקה אחר כך עושה חיקויים שלה באוהל של יגואר ונשארת למסיבת פיג'מות אצל הכיתה המקבילה. הגר מזועזעת מהבגידה וקורעת את כל המכתביות שקיבלה משחר ואת תמונת הפספורט שעשו ביחד בקניון עם כל מיני פרצופים מצחיקים. מעכשיו היא לא מתקרבת אליה יותר, רק כשאימא שלה באה לאסוף את שתיהן מהחוג!
מה גברים חושבים?
במשימה הבאה, משימת הרוגטקה, מפסידים האנקונדים, וגם הם נשלחים לטקס הקרבה. מימי עדיין שרויה במצב של הלם קרב מאז שגילתה לפני שני פרקים שרותם חותר נגדה ושלשאר חברי הקבוצה יש רצונות משלהם, ונראה שטרם התאוששה מהטראומה. תקוותה היחידה בעולם האפור והמייאש הזה היא התינוקת שלה, מיטל, אותה היא מתכננת לאמץ באופן חוקי ולסרק לה קוקיות כל בוקר. אלא שלאביאל יש תכניות אחרות, והוא מקריב את מיטל כי "אין אצלי מי שלא יוצא מעונשו", מה שזה לא אומר. מיטל מקריבה את עצמה גם היא, כדי לכפר על הקרבת אביאל בטקס הקודם, ורותם כמובן קופץ ומכריז "אני מכבד את ההחלטה של מיטל ומקריב אותה גם!" כי נורא חשוב לו לכבד החלטות של אחרים.
מיטל נשלחת לדו-קרב ומימי נשברת סופית. "מי חינך אותך?!" היא שואגת על אביאל, "מה זה?" ומודיעה: "הגברים פה צריכים לתת את הקבלות שלהם ולא לשלוח ילדות לדו-קרב". נו באמת, עונה שלמה חפרת על כוח נשי ונשים יכולות לעשות הכל, ופתאום מיטל היא ילדה חלושה וענוגה שצריכה שהגברים יקריבו את עצמם באבירות למענה כי היא לא מסוגלת להילחם? כמה פעמים עוד יעליבו את המין הנשי בפרק הזה? "אני מבינה את אביאל כי יש לי רחם ואני אישה ואני מבינה איך גבר חושב!", מבשרת מיטל. אוקיי, אבל פעם אחרונה ודי.
אמרו
"שום קוף לא יגיד לי מה לעשות!" (שחר מבהירה)
"זה כאילו הג'ונגל אומר לנו משהו!" (לי מסתמסת עם הגשם)
"להיות שלושה או להיות ארבעה זה אותו דבר, אפילו עדיף להיות שלושה" (תורת המשחקים של שחר)
"בתוכי גר ילד דחוי. אולי מגלגול קודם" (ידידיה מצטרף לשוק משכירי הדירות)
"אני אצבע אלוהים!" (ידידיה חושף)