אולי אתן זוכרות את הפעם הראשונה שבה קניתן דיאודורנט דאב בריח מלפפון, כמה טבעי זה הרגיש. לא בצחוק, מלפפון זה ירק קריר, נקי, נעים, פרשי, שמורכב מתשעים אחוזי מים (ממש כמונו בקיץ!). הקישור בינו לבין דיאודורנט הוא חכם והגיוני, ממש כמו כל הסנו ז'אבל והמגבונים ואלפי המוצרים שמשתמשים באיור או תמונה של לימון על האריזה - אסוציאציה של ניקיון עם אלמנטים חומציים. הרי לא תיתקלו בלימון במוצרי טיפוח לגוף, הוא כבר מקושר עם מוצרי הניקיון, אבל פרוסות מלפפון על העיניים הן קלישאת טיפוח ותיקה. השילוב בין מוצרי טיפוח, מאכל ומרפא הוא עתיק שנים, דאב לא המציאו כלום (כאילו, חוץ מפרסומות ההעצמה, הם באמת היו חלוצים בזה).
גם החברים מ"פינוק" ככל הנראה לא המציאו כלום, אבל הביאו לנו "תחליב רחצה בריח שייק מייפל פולי קקאו ופרלינים". והם לא היחידים, מדובר במדרון חלקלק. רגע אחד את מסתבנת עם סבון נוזלי בריח דבש מעודן, ולאחריו את עומד בסופר מול תחליב רחצה "כיף" בריח פנקייק בננה, או עוד תחליב "פינוק", הפעם עם "שייק פירות יער, ירוקים ומאצ'ה" או, אם אתם במצב רוח סוטה - תחליב רחצה כיף "בניחוח עוגת חד קרן".
השאלה העיקרית שעולה היא - מה? אמאל'ה, למה? אבל לפניה, נספר שיש גם סדרת שמפו וטיפוח שיער של חברת גרנייה בריח פירות. יש שמפו בננה, ושמפו אבטיח, שהבקבוקים שלהם דומים כל כך לבקבוקי מיץ ששמו עליהם אזהרת "לא למאכל". יש גם שמפו של חברת אקולאב "בניחוח ירקות ירוקים, מלפפון, פטרוזיליה ותרד אורגניים". שחלילה לא תחפפו עם שמפו בניחוח לא אורגני. בגוד פארם אפשר לרכוש מסכת פנים בתמת סלט שמכילה, כמה הגיוני ולא מוזר כלל, ירקות לסלט, וגם ארוזה כמו קערת סלט.
התהליך הזה לא חדש. מוצרי רחצה בניחוחות ועיצוב של דברים שהם בעצם אוכל קיימים מאז שמישהו הבין שאנשים היו חיים בתוך אבוקדו אם היה מתאפשר להם. אבל התחושה היא שחלה התדרדרות איטית מאז מוצרים שאיזכרו חומרי יסוד כמו שמן זית ודבש, עד לטרללת הפרלינים הנוכחית. כרגע, השאלה העיקרית היא - מי תרצה להסתבן בדבר הזה? בתחום הירקות אפשר עוד להבין את ההיגיון - אם זה בריא כאוכל זה בריא כמוצר טיפוח. פסיכולוגיה דבילית אבל עובדת איכשהו. אבל כיף בניחוח עוגת חד קרן?
האם חברות הטיפוח בונות על זה שכולן רעבות כל הזמן? זו איזושהי סובלימציה לאכילה של קינוחים מושחתים? אולי החליטו שאם זה עובד באינסטגרם אז אין סיבה שלא יעבוד במקלחת, או שלקחו טיפה יותר מדי ברצינות חלומות על אמבטיית שוקולד? (אלוהים, היינו לפני מחזור!). הרי יש כאן שתי מגמות סותרות לגמרי - האחת מנסה לשכנע אתכן בבריאות המוצר על ידי ירקות ירוקים, פירות ושימוש אקססיבי במילה "אורגני", והשנייה מציעה לכן להתקלח בפח זבל הפחמימתי שאתן לא מעיזות להכניס לגוף. כלומר, גם לחפוף עם בננה או אבטיח מרגיש מאוד גבולי - למרות שאם הצלחנו להסתדר עם מוצרי קוקוס ודבש כנראה שנצליח לעמוד בזה - אבל פנקייק בננה? כאן אנחנו מותחות את הגבול.
או שאולי זה פשוט אמור לפנות לילדות, ובגלל זה גם העיצוב מאוד לא מושקע? מה ילדות אוהבות - עוגת חד קרן ופנקייקים! כי עדיין אין להן טעם, כי הפרעות האכילה עדיין בחיתוליהן וכי זה גם משדר איזשהו ניסיון לחמידות יפנית או קוריאנית, ומה הגיוני יותר מלהאזין לקיי פופ כשאת מריחה כמו פחזנית.
אז אולי זה באמת עובד בשביל ילדות, אבל בגירות יחושו מול זה רתיעה. גם כי זה מרגיש נורא צ'יפי - אחד הליינים הכי מצחיקים ב"ילדות סכסכניות" הוא "קשה יש רק בלחם ופינוק זה רק שמפו של עניות", ובואו נאמר שהעיצוב של המוצרים האלו לא מפריך את התזה. אבל גם כי בניגוד לפסיכולוגיית "בריא כאוכל - בריא כמוצר טיפוח", שגם היא כבר נמתחת עד קיצה, ההיגיון של "מפנק כקינוח - מפנק ברחצה" לא עובר. המוצרים האלו פשוט לא מתקשרים לניקיון, האסוציאציה שלהם לא עוברת מקלחת. היא תמיד תישאר באזורים הדביקים, של להתלכלך מקינוח. אולי זאת סתם שמרנות בומרית אבל יש ריחות נקיים ויש ריחות לא נקיים, ואף אחת לא רוצה לצאת ממקלחת בהרגשה שהיא צריכה להתקלח.