וופר ברגר קינג (צילום: ברגר קינג,  יחסי ציבור )
די, קצת פאסון|צילום: ברגר קינג, יחסי ציבור

ברגר קינג בארץ, בקרוב: נגיף הזיקה

ברגר קינג חזרה לארץ ומסתבר שהמון אנשים מתרגשים. התורים האינסופיים מול הסניף כבר שברו לא מעט צרכנים נחושים, שנואשו מלהצטופף בחברת מאות קרניבורים מיוזעים ולספוג יותר נגיעות וחיכוכים מקריים מאשר על סט עם משה איבגי. אז כן, שמענו את הסיפורים על הפתיחה של מקדונלדס ב-92' בקניון איילון שהפכה סמל לפרובינציאליות ישראלית, אבל אנחנו כבר לא ב-1992.  כבר היה פה ברגר קינג פעם, הכל מגיע לכאן ואחרי כמה שנים נסגר מחמת חוסר עניין, ביקוש או מגעילות. כולם זוכרים את הפתיחה של דאנקן דונאטס, אבל מישהו זוכר את סניפי הרפאים העגומים חודשיים לאחר מכן? מישהו זוכר עד כמה דוחה הקפה בסטארבאקס? מישהו עוד מוצא קסם בזלילת וופרים תוך כדי זריקת רפרנסים ל"ספרות זולה"?

לעמוד בתור לברגר קינג זה כמו להתלהב מהופעה של להקה מהסבנטיז שנזכרה להגיע לפארק הירקון, אבל לא הרולינג סטונז אלא להקה שהיה לה להיט אחד, נגיד, קנזס. אז למה? מאיפה רגשות הנחיתות האינהרנטיים האלה שגורמים לאנשים נורמטיביים, שטעמו המבורגר מוצלח פעם או פעמיים בחייהם, לעבור את החוויה המבזה הכוללת הצטופפות וכתר זהב מקרטון? הרי מדובר במעגל קסמים: נאכל בברגר קינג פעם אחת ודי, הם יסגרו תוך שנתיים, כולנו נתלונן שאין ברגר קינג בארץ, יזם נמרץ אחר ירים את הכפפה, יביא את ברגר קינג לארץ, נאכל בו פעם אחת, הוא ייסגר אחרי שנתיים וכך הלאה. כי אנחנו לא רוצים ברגר קינג, אלא סתם רוצים את הצעצוע שלכולם יש. מנגנון פסיכולוגי נחות שלא הופך את כל העסק לפחות מביך, כי תור של שעתיים להמבורגר נחות זה הכי מדינת עולם שלישי, רק חסר פה נגיף זיקה וסדנאות יזע. אז עזבו, בפעם הבאה שתשקלו אם להתדפק על שערי ברגר קינג פשוט תנשמו עמוק ולכו למקום אחר שתוכלו להרגיש בו פתטיים. נגיד, ארומה. ואז תזכרו שארומה הגיעה גם לחו"ל, תדמיינו לעצמכם תור של קילומטר וחצי במנהטן לחצי כריך חלומי ודיאט אייס ותחשבו על איזה עלובים האמריקאים האלה. תור לארומה, טיפת פאסון אין להם.

איילת זורר לגולברי (צילום: אלעד גוטמן,  יחסי ציבור )
הדגם הישן|צילום: אלעד גוטמן, יחסי ציבור

ובשולי הדברים:

האמת שאין לי ממש עניין בשערוריית איילת זורר ורשת גולברי, הגילוי היחיד שהדהים אותי הוא שלמנכל הרשת קוראים משה גולברי! הייתי בטוחה שזה סתם שם שמנסה לקרוץ לשיק חו"לי פסאודו צרפתי המכוון לקשישות חובבות סריגים אלגנטיים ותיקים עם אבזמים מודגשים, מקום שבו יוכלו לרכוש פריטים משלימים למלתחת הראש אינדיאני לוכסן אריסטו שמט אבל לא! זה שם משפחה של אדם שבחר למכור את הבגדים שמתאימים באופן מושלם לשם אותו הוא נושא. מה הלאה? האם אנחנו עתידים להכיר בקרוב את רונן זארה? מנחם קרייזי ליין? אברהם מנגו? שמואל טוונטי פור סבן? איזה עולם משוגע.

ויצים

נתונים אחרונים חושפים כי יש מיליארד משתמשים ומיליארד קבוצות בוואטסאפ! אדם ממוצע מבלה שלושה חודשים מחייו בלחיצה על "השתק לשנה".

יש אישה שחושבת שהיא חתולה, כולל גרגורים, יללות ושנאה למים. בכיף, תהני, אבל כשתעלה סוגיית ניקיון ארגז הקקי אנחנו נהיה בבעיה.  

האלבום החדש של ריהאנה שוחרר בחינם ברשת. שזה כמו להגיד "אין לי לב לקחת מכם כסף על החרא הזה"

שבוע הדופלגנגר. כי "תפסיקי את לא דומה לאנג'לינה ג'ולי וזה כבר מביך" היה ארוך מדי.

השף הטוב בעולם שם קץ לחייו. בטח קיבל בבליינדספוט "הסופלה שלך חרא"