טרנטינו בפסטיגל. איזה אושר. כאילו, עם הסתייגויות, כי נכנסתי לויקיפדיה כדי לראות איך קוראים לפסטיגל הנוכחי (#פליי פסטיגל, כאילו הייתה אפשרות אחרת), וגיליתי שבארבע השנים האחרונות בוטל שלב התחרות בפסטיגל! עכשיו זה סתם מופע, הצגה, מחזמר. איזה דיכאון, לעולם הזה אנחנו רוצים לגדל את ילדינו? וחשוב מכך - לפורמט הדל הזה אנחנו רוצים לחשוף את טרנטינו? איזה בושות.
אז טרנטינו הלך לפסטיגל. או אם לדייק - הוא סיים סיבוב עם דניאלה באיקאה, הם ישבו לארוחת בוקר בקפה נמרוד בנמל, אחרי זה הוא עשה עצירה קטנה בחניית נכים ונתן קפיצה לשופרסל, רב עם מישהי בקופה המהירה כי היא טענה שיש לו יותר מעשרה מוצרים אבל כולם יודעים ששלושה מארזי נייר סופג הם בעצם מוצר אחד. אחרי זה הוא התעצבן מכתבה ברשת אז כתב טוקבק שבו איחל מוות לקבוצה דתית או לאומית מסוימת, קנה שש סופגניות מרולדין (בקופה הוא שאל "מה הנזק?") וקפץ להדלקת נרות אצל שרונה פיק. בדרך הביא למארחים משהו קטן לבית, שלט HOME מעץ. בסמול טוק עם הנוכחים באירוע הוא אמר "יובל נוח הררי? וואו, הי איז אמייזינג, מיינד בלואינג" וגם התווכח עם אחד ממכריו על מה החומוס הכי טוב ביפו, הם לא הגיעו להסכמה וטרנטינו הסיר ממנו עוקב.
ואז הוא הלך לפסטיגל.
מה שכל כך מהמם אנשים בטרנטינו בפסטיגל, זה ש"טרנטינו בישראל" הסלים והפך נורא מהר ל"טרנטינו ישראלי". ואפילו לא ישראלי מגניב, ישראלי סתם. קחו נגיד את ניק קייב, הוא מגיע לא מעט לישראל. אבל כל פעם שהוא כאן הוא מגה קול. הוא יושב במקומות הטופ של תל אביב, מגיח מכל מיני פופ אפים סודיים ומצולם במרפסות מעוצבות עם כל מיני אנשים מקובלים. בזמן הזה, טרנטינו ממתין לסלט גינה חם בלנדוור. וזה, כמובן, רק גורם לי לאהוב אותו יותר.
בזמן שטרנטינו תועד בפסטיגל, אני הייתי עם הבן שלי בסינמה סיטי בהצגה "רובין הוד", בכיכובם של רן דנקר, רוני דלומי ואגם בוחבוט, שלא הופיעה כי היה יום שבת והוחלפה על ידי שחקנית אחרת, מיותר לציין שלא שמתי לב. ידעתי מראש למה אני מגיעה – רעש, שעמום, בינוניות אומנותית, עוד רעש, איטיות של ילדים, פקקים, בכי של פעוטות, מרצ'נדייז במחיר מופקע, עוד רעש, ייאוש. חידלון. טרנטינו, לעומתי, לא ידע. כי אין לו את הרקע והמטען שיש לכל ישראלי כלפי המאורע שכבר מזמן תויק בנפש שלנו בתבנית "מופעי חנוכה". הוא הגיע לשם פרש, ישב בשורה הראשונה, מרותק, נשאב למופע, לאנשים מסביב, הביט מבחוץ בקקופוניה המחרידה וככל הנראה נהנה מכל רגע, בטח ביציאה הכריז שהוא "ביג פאן" של היטיובר קווין רובין. וכולנו התחרפנו מזה. המבט החיצוני שלו על כל העסק גרם לנו למבוכה, הרגשנו כמו הנייטיב איזראלי. הנה, עכשיו הילידים יציגו בפניך את ריקוד השמש המסורתי, לאחר מכן תתכבד במאפה מקומי במילוי ריבה ותנסה להשתלב בקטטה עם כסאות פלסטיק.
כמויות הלעג שטרנטינו ספג מאז מדהימות, אבל הן לא קשורות באמת אליו, אלא אלינו. אנשים מתבלבלים ברגש - זה לא בוז לטרנטינו כמו פדיחה מעצמנו. אם אתם זקנים מספיק, אולי אתם זוכרים שב"כוכב נולד 7", איפשהו בין הפרישה של עומר אדם לניצחון של רוני דלומי, הפט שופ בויז הופיעו בתכנית. כן כן. הפט שופ בויז הופיעו בכוכב נולד. הם רצו לקדם את ההופעה שלהם באותו שבוע בארץ, בטח אמרו להם שזה ה"איזראלי איידול" והם זרמו, מי לא נפל פעם במלכודת תיירים. הם התייצבו עם חליפות החלל האייטיזיות שלהם באולפן ונתקלו חזיתית בצביקה הדר וכל בדיחות הדוד הישראלי בעולם. על המסך, כתבו בשגיאות כתיב את השם שלהם ושם השיר שביצעו. אני זוכרת את הרגע הזה בגלל תחושת הכיווץ והפדיחה. אלוהים אדירים אלו הפט שופ בויז, לפחות תאייתו את השם שלהם נכון ולא, צביקה, אל תגיד את כל הדברים האלה פליז הם בריטים. את אותו כיווץ קטן קיבלתי מול התמונה של קוונטין בפסטיגל. אלוהים, למה דווקא לשם לקחתם אותו? נכון שצביקה פיק הוא אבא של אשתו אבל אפשר לשים לו דיסק של מרי לו בבית, למה להעביר אותו את זה? זה להזמין הביתה את האורחים הכי חשובים ולהכניס אותם בטעות למחסן.
אבל אז אני נזכרת שטרנטינו חי בשביל להיכנס בטעות למחסן. כל מחסן. הרי הבנאדם חולה על ווייט טראש ואנשים שגרים בקרוואנים. זה טרנטינו, לאן תקחו אותו, ליום בכותל פלוס ארוחה במסעדת יוקרה ובר מגניב? איזה שעמום. טרנטינו לא רוצה להיות אורח, הוא רוצה להתחבר, להיכנס פנימה ואז להיצמד לשוליים, לאיפה שהאבק והלכלוך. הבנאדם עשה קריירה על סצנות קיצוניות ואפלות, מה טבעי יותר מלקחת אותו לפסטיגל, המקום הקיצוני והאפל מכולם? למעשה, אם ננסה להעריך את צעדיו הבאים, הם ככל הנראה יכללו את המקומות עם הסיכויים הכי גדולים לירי המוני. סניפי דואר, בייבי ירכא, הקניותר, מבחר מתחמי ביג ברחבי הארץ והופעת אורח ב"כוכב הבא". אבל לא כשופט, כמתמודד. שלא עובר.