בלי ששמנו לב - בעצם עם - הפכו מסיבות ההייטק לתת ז'אנר מאוד ספציפי בענף הטכנולוגיה. תחום סיקור חדשותי ובידורי, מושא לביקורת, לקנאה, להשוואה – תלוי מאיזה צד של הגדר מסתכלים. המסיבה השנתית של מייקרוסופט כבר מתחרה בעופרה, מחלקות משאבי אנוש מתחרות בשוקי ווייס, יש לכם יותר סיכוי לראות אמן חו"לי לוהט במסיבת חברה מאשר בגולדן רינג בפארק, וזה גם יהיה בחינם ועם שף צמוד.
המסיבה הגדולה האחרונה – כך מספרים (כי איש לא הזמין, אלוהים למה עשיתי רק שלוש יחידות במתמטיקה) – כללה זמרים כמו נינט, רן דנקר, נטע ברזילי, מרגול, ברי סחרוף ועוד. כולם שרו שירי דיסני. כך זכינו לדואט של "עולם חדש" של נינט ורן, ביצוע של ברי סחרוף ל"פרינס עלי" וכמובן, אינסוף סטטוסים בפייסבוק שמבכים את התמסחרותם של האמנים. גם אני מעוניינת למחות, בנימה אישית, על כך שנדמה שבמסיבה הזאת לא היה אף נאמבר מ"מואנה", שזה סרט דיסני כל כך משמעותי שפעם בזבזתי עליו שעה של טיפול. עושה רושם שגם לא "קולורס אוף דה ווינד" מ"פוקהונטס", שליווה אותי לאחרונה במסע רוחני.
עכשיו, סביר להניח שחברות ההייטק הציעו לאמנים סכומים עצומים, כך שגם אם שירי דיסני הם לא הפורטה שלהם זה פשוט לא היה להם מאוד משנה. וזה ממש סבבה. כאילו, בטח בשביל הסכום שנינט קיבלה היא הייתה מסכימה לשיר גם את "השקט שנשאר" בתוך וואנזי תרנגולת. ובסך הכל זה גם כסף שחוזר הביתה, שתומך בכלכלה המקומית, באמנות. ואלו שירי דיסני! זה אפילו לא להתבזות, אלו שירים שזכו בגראמי, את רוב האמנים אני מעדיפה לשמוע שרים שירי דיסני מאשר את השירים של עצמם.
@gilmishali7 #מרגול ו #בריסחרוף עם גלגל החיים #fyp #פוריו #foryou #viral ♬ צליל מקורי - Gil Mishali
אבל כן צריך לשים לב שיש פה אקט של כוח. פאוור מוב. כאילו, למה שמישהו ייקח את ברי סחרוף ולהגיד לו לשיר את "פרינס עלי" מ"אלאדין" ולא את אחד מאלף השירים של עצמו? כי הוא יכול, זה למה. זה כבר לא מפגן עושר, זה מפגן כוח. עושר זה להטיס אליך את כל האמנים ולהצניח אותם לתוך הבופה, כוח זה גם להגיד להם מה לשיר.
המסיבות האלו הן קודם כל מפגני כסף, זה ברור. וזה כסף פרטי שלא בא על חשבון אף אחד ושלבעליו יש זכות להוציא אותו כראות עיניו. ועדיין, מדובר על מיליוני שקלים. כמה ברי סחרוף שלא תדחפו שם, להוציא כל כך הרבה כסף על ערב אחד זה וולגרי. זה זיקוקים מגג של מגדל, אבל אף אחד לא יקרא להם טורטלים. מסיבה בהייטק זה הבית של משפחת מנשארוב ב"פריפריה אימפריה", כולל הנמר המפוחלץ בכניסה, אבל זה עובר אחרת כי ההייטק אשכנזי. הכל תלוי הקשר ומיקום חברתי, המסומן קיים רק ביחס למסמן, ממש כמו שקשה לראות ש"שנות הירח" של אביב גפן זה בעצם סרט בורקס אשכנזי.
@gilmishali7 #נינטטייב ו #רןדנקר על במה אחת #viral #foryou #פוריו #fyp ♬ צליל מקורי - Gil Mishali
מפגני הכוח האלו הם לא בהכרח דבר רע. כשאילון מאסק מתגייס למען אוקראינה הנפלשת ומפעיל את סטארלינק – שירות האינטרנט בלוויין של חברת SpaceX שלו – על מנת לאפשר לאוקראינים חיבור לאינטרנט, זה מדהים. כשישראלי שבבעלותו חברת הייטק שממוקמת בלבוב מספר שהקים מערך לעזרה לפליטים, שכולו ממומן מכספו הפרטי, זה משוגע. כשביל גייטס מציל את העולם מדיזנטריה בעזרת סטארט אפ אסלות, זה מטריף. כשחברות עשירות משתמשות בכסף ובכוח שלהן לאקטים של פילנתרופיה, עזרה ושיפור עולם זה יפהפה - וזה עדיין מפגן כוח. הפוקוס הוא על הנותן, יש הדגשה של מעמד ההענקה, העליונות ברורה.
ויכול להיות שכוח, זה הדבר שהציק לאנשים אל מול מסיבת הדיסני הזאת. לא האמנים שהתמסחרו, כי באמת - שכל אמן יעשה כל מה שהוא יכול כדי להרוויח כסף במדינה הזאת, במיוחד אחרי השנתיים האלו. זה גם לא מפגן הכסף, כי הבנו כבר שבהייטק יש ובכל מה שהוא לא הייטק יש פחות. זו לא אשמת ההייטק שלא כולם יכולים להיות בהייטק. מה שפחות נוח בעין זה הכוח, הכוחנות והבלבול הזה, התחושה שכל מי ששילמת לו הוא אוטומטית גם שלך.
הערת אגב: התחושה היא שהחברות האלו כבר קצת מחליפות את המדינות, שזו הסלמה כי פעם חברות רצו להחליף רק את המשפחה. הן מתערבות איפה שהפוליטיקה עוצרת, מעכבת, מהססת. כמובן שזה גם בעייתי, כי כשאתה מחליף את המדינה בעוד ועוד תחומים, כמו למשל כשאתה מציל פליטים בכוחות עצמך, בסוף אתה מחליט שאתה לא צריך לשלם לה חצי מההכנסות שלך במיסים ושהיא לא צריכה להתערב בחייך, וכך נולדים ליברטריאנים. חברות טכנולוגיה, עשירות וטובות ככל שיהיו, הן עדיין גופים שהאינטרס שלהם הוא רווח, מדינות הן עדיין גופים שהאינטרס שלהן הוא אזרח. בסוף עדיף לכל אחד שמדינה תשמור עליו, לא חברה.