"אתה לא תגרום לי להרגיש שזאת אשמתי", אמרה לפני שבוע טיילור סוויפט על דוכן העדים, במשפט מול הדי.ג'יי שהטריד אותה מינית. לפני ארבע שנים הוא חפן את ישבנה במהלך צילום תמונה משותפת, היא התלוננה, הוא פוטר ולאחר שנתיים הגיש נגדה תביעה על כך שהפסיד בגללה שלושה מיליון דולר. היא הגישה תביעה נגדית על סך דולר אחד.
בגדול, רגע פמיניסטי מעורר השראה. אישה עומדת על שלה ואומרת בדיוק את מה שצריך להגיד. מסוג הרגעים שאמורים להעמיד את תעשיית המוזיקה על הרגליים למחיאות כפיים איטיות שמתחזקות בהדרגה ומתישהו יהפכו לסרט עם ג'ניפר לורנס. הבעיה: זאת טיילור סוויפט. כולם שונאים את טיילור סוויפט. בהלך הרוח התרבותי הנכחי סוויפט היא אישיות לא פופולרית. ברמת התקשורת היא קולדפליי. במונחי נפילה פתאומית באהדה היא העונה השנייה של "בלש אמיתי" או האלבום החדש של ארקייד פייר (במונחי נפילה פתאומית סתם ככה – שלומית על השדרה).
קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו טיילור סוויפט הפכה, לפחות בתקשורת, מהכוכבת הכי אהובה לג'ופרי של עולם הפופ. יש שטוענים שזה התחיל עם הריב בינה ובין קניה ווסט, שבמסגרתו קים קרדשיאן העלתה לסנאפצ'אט הקלטה של שיחה בינה ובין קניה שחשפה את סוויפט כשקרנית. אבל האמת שההידרדרות החלה עוד לפני כן. כבר ב-2015 עלתה כתבה מעולה ב-gawker תחת הכותרת "טיילור סוויפט היא לא חברה שלכם", שטען שסוויפט משתמשת בפמיניזם ככלי לקידום עצמי. "היא כוכבת פופ קפיטליסטית חסרת מעצורים. מי שחושב שהיא מקדמת נשיות מרמה את עצמו... היא לא כאן כדי לעזור לנשים, היא כאן כדי לעשות כסף. לראות אותה על הבמה עם דוגמניות זה לא ניצחון לפמיניזם, אלא ניצחון לטיילור סוויפט".
קצת לאחר מכן עלתה כתבה יפה על הסקוואד של טיילור סוויפט, ולמה להרבה בנות הן בעיקר מזכירות אפיזודות "mean girls", הן לא מסמלות אחווה נשית אלא בריונות. בינואר השנה באזפיד כבר השתוללו לגמרי והעלו פרוייקט עצום שכותרתו "איך טיילור סוויפט משחקת את תפקיד הקרבן כבר עשר שנים וזה בנה לה את כל הקריירה". מומלץ מאוד, ולו בגלל רמות הטינה האישיות הגבוהות עד כדי כך שאין מנוס מלהסיק שהכתבה נכתבה על ידי קייטי פרי. בין לבין היו עוד אינספור אייטמים על כך שהיא לבנה ומנכסת תרבותית, הכותרת הנפלאה והפגועה עמוקות "מתי הבנתם לראשונה שטיילור סוויפט משקרת לכם?" (כולל אירועים מתוארכים) וכמובן האהוב מכולם – טיילור סוויפט נאצית.
על הדרך סוויפט הסתכסכה עם לא מעט אנשים כמו קייטי פרי, ניקי מינאז', מיילי סיירוס, קים וקניה, ריהאנה, לורד, דמי לובאטו ועוד המון, הנה רשימה כמעט מלאה, הסיפורים מוכרים מכדי לחזור עליהם והם גם לא העניין, העניין הוא האנטי סוויפטיות העזה שפיתחה התקשורת האמריקאית וההפיכה הכל כך מהירה ממלכת הכיתה למישהי שנואה עד כדי כך, שאפילו פרשת הטרדה מינית שבה היא יוצאת נהדר גורמת לאנשים להרים גבה ולמלמל "היא כל כך מחושבת".
קשה שלא להבין את ההייטרים. ההצטנעות המזויפת התמידית של סוויפט (כמה אפשר להאמין להלם המוחלט והמתפלץ בכל הכרזה על פרס שבו היא זוכה?). העמדת הפנים הבלתי נלאית של הבחורה מהדלת ממול. המאמץ להסתיר את זה שהיא עובדת בלהיות מושלמת ובכלל, פתאום כולם נזכרו שיש לה פרצוף של רעה בסדרת תיכון. אנשים הפסיקו להאמין לה, וזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאמן. היא כבר לא עוברת כאותנטית, הכל שם מרגיש מלאכותי ומעושה. אגב, אם יש מישהי שמזכירה את סוויפט ברמת הגימור, השיוף ותחושת הזיוף זאת דווקא ביונסה, במיוחד בפאזת ה-goddess המתישה הנוכחית שלה. היא עדיין שחורה מכדי להיות מואשמת בחוסר אותנטיות, אבל זה יגיע.
לסוויפט לא ממש היה איך לצאת מהמלכוד הזה – היא נראית לאנשים מזויפת בגלל שהיא כבר עשירה ומפורסמת מכדי להתנהג "רגיל", ומצד שני אם הייתה משנה את ההתנהגות בגלל שהיא עשירה ומפורסמת, היו שונאים אותה באותה המידה. אי אפשר שבכל רגע נתון יהיו לך את המסיבות הכי מגניבות, ההאשטגים הכי פופולריים, החברות הכי שוות, בן הזוג הכי חתיך ושיר הפרידה ממנו הכי מצליח. סוויפט כבר לא נתפסה כרגישה, אלא כנקמנית וכוחנית. לא כקרבן, כמתקרבנת. ה"גירל פאוור" שתואר בחיבה הפך ל"פמיניזם לבן" (שזה רע, זה פמיניזם שעוזר לך כל עוד את לבנה ועשירה). היחס הקרוב למעריצים הפך לפטרונות מלוקקת. ה"סקוואד" הפכו מסמל לחברות להמחשה של בריונות. או במילים אחרות – בסיפור שאנשים מספרים לעצמם, טיילור סוויפט הפכה מגיבורה לנבל.
מאחר וסוויפט בחורה די חכמה, היא הבינה שדברים לא הולכים מי יודע מה ועשתה את הדבר הנכון - נעלמה קצת. הורידה פרופיל, הפסיקה להתנגח עם קייטי פרי או קלווין האריס והורידה מינון תמונות עם חברות על ברבורים מתנפחים במסיבות בריכה. עכשיו היא מנסה לגשש את דרכה חזרה לעולם וללבבות, והיא עושה את זה בדרך היחידה שלא תוכל לעורר ביקורת נגדה – פמיניזם. מי יעז לצאת נגד מהלך פמיניסטי? זה התאבדותי, אתה צריך להיות משוגע בשביל זה (כלומר, קניה ווסט).
היה היסוס מסוים, אפילו עלו מספר כתבות שתוהות איך זה שהשתיקה כל כך רמה, למה כל מי שנזעק להגן על קרבנות תקיפה מינית משתתק כשמדובר בטיילור סוויפט, אבל לאט לאט התגובות החלו להגיע. ציוצי תמיכה של סלבס צצו פה ושם, של לנה דנהאם ושונדה ריימס למשל, אבל לא הרבה שמות מתעשיית המוזיקה. למרות זאת, יש התעוררות ותחושה של סיקור חיובי יותר. לא ברור אם הוא יצמח לגל אהדה מחודש כלפי סוויפט, אבל להזיק זה לא יכול. ההייטרים יאמרו שסוויפט שוב משתמשת בפמיניזם לטובתה באופן קר ומחושב, שהיא אולי מתייצבת לצד קורבנות מין אבל שוב מצאה דרך להרים בעיקר לעצמה.
בין אם הפמיניזם של סוויפט אמיתי או לא, יש רגעים שהפמיניזם מסנדל אותך. שאתה חייב להתייצב בשמו לצד מישהו גם אם אתה לא ממש סובל אותו. וזה מה שהופך את המהלך של סוויפט לגאוני באמת – או שאתה איתה או שאתה נגד נשים. ואם קייטי פרי תצייץ משהו, או ניקי מינאז', או קים קרדשיאן, ריהאנה וכל אחת מהכוכבות ששונאות אותה עם כל הדם הרע שבעולם - אם הן יעמדו לצידה, זה באמת פמיניזם.