דל"פ: נועה קירל ודניאל פרץ זו אהבת אמת.
אמירה נועזת, נכון, במיוחד כי יש סיכוי מסוים שהכל יתברר כחלק מצילומי פרסומת ל-yes, וכי כל הרשת בטוחה באופן די נחרץ שהאירוסים של השניים הם מהלך יחצני שנועד למכור כרטיסים לפארק הירקון או סתם לגרוף עוד קצת תשומת לב. ואפשר להבין: קשה לנו להאמין לקירל, רוב הזמן היא מצטיירת לנו כהולוגרמה שזופה שמוכרת דברים. יש בה רובוטיות מסוימת שמאפיינת גם את ביונסה (הדגם שאליו היא בטח שאפה מראש), וברגע שמפסיקים להתפעל מהמקצוענות שמגיעה עם זה, נשארים עם התהייה אם מדובר בבינה מלאכותית ואם לגיטימי לבקש ממנה לסמן את כל מעברי החצייה על המסך.
גם למערכת היחסים של קירל עם מרגי לא האמנו, והשניים העבירו את רובה בניסיון להוכיח שהם סתם זוג רגיל בזמן שאיש לא האמין שהם בכלל זוג. וגם יתר קשרי העבר שלה, שמי זוכר בכלל, נתפסו כמהלכי קידום עצמי. בגדול, אם נלך עם הדעות הרווחות ברשת, קירל מעולם לא הייתה במערכת יחסים, מה שכמובן הופך את השורה "מאמי אין לי אקסים" לאמת.
אבל למרות זאת, נועה קירל ודניאל פרץ באמת מאורסים. מאיפה השכנוע העמוק הזה? מספר טעמים: קודם כל, כי מה זה כבר אירוסים? זה הרי לא באמת אומר שהם יתחתנו, שניהם צעירים (היא בת 23 והוא בן 24) וגם ככה אירוסים אינם מהלך מחייב. לא יותר מלשים עוקב, נגיד. לפעמים מרגיש שעדן פינס מבטלת אירוסים על בסיס חודשי. אבנר נתניהו ביטל אירוסים, גם אושר כהן, איתי לוי ועוד שמות שתמצאו ברגע שתגגלו "ביטלו את האירוסים". אירוסים זה כלום, החוזה של קירל עם סמסונג כובל אותה יותר מהאירוסים האלו.
ובכלל, אין סיכוי שמדובר בתוצר של מישהו שיודע לעשות יח"צ. כלומר, נכון שעוד מעט יש הופעה גדולה וגם בדיוק יצא סינגל חדש, יש עבודה. אבל העיתוי כל כך אומלל - כמה ימים לאחר שהתבשרנו על הירצחם של שישה חטופים וכשכולנו עסוקים בתנאים במנהרות - שעדיף לחשוב עליו כתולדה של החיים מאשר של תכנון גרוע.
ומעבר לכך: הם באמת מתאימים. כלומר, עד כמה ששני אנשים שאיננו מכירים או נכיר אי פעם יכולים להיות מתאימים, עד כמה שבגיל 23 אפשר להביט באדם שאת אוהבת ולהגיד לעצמך - זה זה. אני אהיה איתו לתמיד, איזה מזל שהעור שלנו מגיב יפה לאותם פילטרים.
כי בסך הכל הם די דומים. שניהם קשורים להורים, חדורי מוטיבציה שאליה הוסללו מגיל צעיר, חרוצים ומנהלים אורח חיים ספורטיבי. ככל הנראה שניהם גם אוהבים ללכת לישון מוקדם, לרדת לאוטו עם כוס נס חלש ביד וללכת ליס פלאנט בראשון לסרט ב-VIP. אומנם קירל היא זמרת, אבל בווייב היא הרבה יותר ספורטאית מאשר אומנית. אין בה את היומרנות האקספרימנטלית והפלואידית של מרגי. היחס שלה למוזיקה ולחיים פרגמטי, המוזיקה היא אמצעי להצלחה ולא בטוח שהמטרה עצמה. פרץ? הוא אחת מהצלחות הכדורגל הישראליות הגדולות בעולם, וכדורגלנים תמיד מתחתנים מוקדם כדי שלא יתפזרו. שניהם ילדים טובים ועושה רושם שגם נעדרי הרס עצמי, איזה יופי שהם מצאו אחד את השנייה.
אז איך אפשר להסביר את התגובות העוינות לידיעה? את חוסר האמון הגורף? כאמור, לקירל יש בעיית אותנטיות, ככל הנראה תולדה של מסחור יתר. היא דוהרת על כל כך הרבה קמפיינים, שקשה להאמין שיש שם גם אדם פרטי שחלק מחייו עובר עליו ללא שת"פ. תוסיפו לזה את אותה מיזוגיניה ישנה שתמיד תשמח לפקפק באייג'נסי של אישה צעירה וקרייריסטית ולהניח שהיא בובה של סוכן/אבא/מכונת יחסי ציבור מרושעת, והגיוני שאפילו אירוע חיים משמח יזכה להרמת גבה.
אבל מעבר לחשד בכל מהלך שלא מגובה בחסות של מותג, אין באמת סיבה שאירוסים יהפכו לתיאוריית קונספירציה שלמה באווירת מתנגדי חיסונים, שלפיה קירל מנסה להשיג אזרחות גרמנית דרך פרץ. אבל אולי זה פשוט גורם לנו להרגיש קצת פחות פראיירים. כולם משקרים לנו כל הזמן, אבל לפחות בזה לא יעבדו עלינו. זה תוצר של מציאות פריכה ואמת מעיכה מאי פעם.
ובכלל, עבורנו נועה קירל ודניאל פרץ הם לא יותר מאוסף של דימויים שהכריזו על הייצוג התרבותי שהוא אירוסים. וככאלה, הם מספקים לנו כמה רגעים אווריריים בחיינו, להיות קצת הייטרים, להתעסק בדברים שלא באמת מדאיגים אותנו ושיסייעו לנו להישלף לכמה רגעים מהכאב של עצמנו. ואם בשביל זה נועה קירל צריכה להתארס, אז באמת, שתבוא כל יום.