1. אין שום דרך לחזות את המציאות יותר

    נכון, סקרים היו דבר בעייתי עוד מהימים שבהם הלכנו לישון עם פרס והתעוררנו עם ביבי, אבל זה לא רק הם. עם השנים ועיבוי שכבות התיווך בינינו לבין המציאות, הלכו והתאיידו היכולות שלנו להבין את הכיוון הכללי אליו נושבת הרוח. מן אינטואיציה פנימית שנלקחה מאיתנו, יחד עם יכולות בסיסיות כמו איך לנווט ממקום למקום בלי ווייז או איך לא להתייבש ולמות גם בלי להסתובב כל היום עם כוס סטנלי בנפח ליטר וחצי.

    נדמה שההתנהגות האנושית איבדה את הקו המארגן והפכה לצבר של התפרצויות קפריזיות, קצת כמו האקלים העולמי. ואולי מה שאיבדנו זה לא את היכולת לחזות את העתיד הקרוב, אלא את ההבנה של המציאות העכשווית. את היכולת לנסוק לרגע אל מעל תיבות התהודה, מתווכים לא מהימנים ופרשנויות שאיבדו רלוונטיות, להביט בעולם ממרחק, בבהירות, ולסמן נקודה אדומה קטנה עם הכיתוב: "אתה נמצא כאן".

  2. אבל הוא טוב לישראל

    נגד טראמפ ואנשיו נפתחו במהלך כהונתו הראשונה חקירות משפטיות רבות בנושאים כמו מעורבות רוסיה בבחירות, הונאות מס, פשעים כלכליים וחשדות לעבירה על חוק הריגול, אחרי שנמצאו באחוזתו אלפי מסמכים שמסווגים כסודיים ביותר. בנוסף, הוא הורשע בהתעללות מינית ובמגע בכפייה באישה בשם ג'יין קרול ונגזרו עליו פיצויים של מיליונים שאותם סירב לשלם, הוא הורשע גם בעבירות הונאה על כך שניסה לטשטש את דמי השתיקה ששילם לשחקנית הפורנו סטורמי דניאלס וחשבונותיו ברשתות החברתיות הושעו לא פעם על בסיס שקרים וקידום תאוריות קונספירציה. בסקרים שונים הוא דורג כנשיא האמריקאי הגרוע ביותר או בין הגרועים, וגם "זכה" בתואר הנשיא המפלג ביותר.

    אי אפשר באמת לדעת אם טראמפ טוב לישראל כי הוא בעיקר בלתי צפוי, נוטה לחבור לבני ברית מזעזעים ואי אפשר לסמוך על אף מילה שהוא אומר. אבל אולי זו בכלל לא השאלה הנכונה?

  3. ואולי השאלה הנכונה היא

    ליל גלנט 2. במהלך שיטוט בין מדורות על איילון בעיר העשנה, עם קריאות המחאה ברמקולים, חולצות החטופים והבלונים הצהובים, התחושה הייתה של בלבול וכאוס. המדינה שלנו כרגע היא גות'האם סיטי, אותה עיר קודרת ומושחתת מהיקום הקומיקסי של DC, רק בלי שאף אחד משגר אל שמי הלילה את האות של באטמן.

    אנחנו מתבוססים במלחמה רב חזיתית שגובה קורבנות על בסיס יומי, לא משחררים 101 חטופים כבר מעל שנה, מדחיקים הגירה שקטה במימדים מפלצתיים וכורעים תחת יוקר מחיה פסיכוטי. כזה שכולל גם את האכזריות התמוהה שבהעלאת מחיר נסיעת אוטובוס לשמונה שקלים - כי ברור שמכולם, דווקא נוסעי התחבורה הציבורית במדינה הם האנשים להפיל עליהם את שיקום הכלכלה.

    כל אלו מובילים לתחושה שאולי השאלה הנכונה בימים אלו היא לא האם טראמפ טוב לישראל, אלא האם ישראל טובה לישראל?

  4. ידיד הנשים

    אבל נחזור לארה"ב שכנראה, למרות החינוך המתקדם שהעבירה הטלוויזיה את העולם, עדיין לא מוכנה לנשיאה. זה לא עבד עם הילרי ולא הצליח גם עכשיו. מצער שהמצביעים האמריקאים עדיין לא מעוניינים במנהיג מסוג בת, אבל מה שמצער אפילו יותר זה שמצביעות אמריקאיות מעוניינות במנהיג מסוג טראמפ. כי הוא, איך לומר, לא ממש ידיד הנשים. לפחות כך זה מצטייר מכמויות הסקסיזם, המיזוגניה, האישומים באונס, ההתבטאויות הדוחות והתוקפניות, ההתנגדות ההרסנית להפלות ולזכויות נשים על גופן. להצביע לטראמפ, כאישה, זה סוג של פגיעה עצמית שקשה להסביר. מה השלב הבא, להעביר את פי דידי ימינה בטינדר?
    קמלה האריס בנאום ראשון לאחר ההפסד בבחירות
    לא עבד עם הילרי וגם לא עם קמלה. האריס

  5. תרגול אי היאחזות

    האמריקאים בחרו בטראמפ משלל סיבות שפרשנים יכתבו עליהם בלי סוף, אבל בעצם קשורות לדנ"א הלאומי שלהם, אותו קידוד של מידע תורשתי שכולל, בין היתר, תאווה לסיילים וצורך רגשי לצוד לווייתן. הכל, ממש כמו אצלנו, קופסל לכדי פתק בקלפי.

    וכאן בארץ, השאלות הגדולות הן עדיין אותן שאלות גדולות: איך תיגמר המלחמה? מתי יחזרו החטופים? למה יאיר לפיד גידל זקן? אנחנו עדיין לא יודעים איך כל אלו יושפעו מהבחירה בטראמפ. הפרשנויות כבר נכתבות ועוד ייכתבו, בסוף המציאות תהא מה שתהא. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לנסות להשפיע עליה, אבל כן להודות בשליטתנו המוגבלת באירועים.

    ואולי זו גם הנחמה. כי במסגרת חוסר היכולת שלנו להבין את המציאות או להעריך כיצד יראה העתיד הנראה לעין, זו ההזדמנות להודות שכבר ארבע שנים העולם מצליח להפתיע אותנו, ואין סיבה שהוא לא יעשה זאת שוב. אולי, מי יודע, הפעם זה יהיה לטובה.