זהו. אין יותר חופשה במלדיביים. מדינת האיים המוסלמית - שאולי מונהגת על ידי שייק אננס ושני אגוזי קוקוס ואולי לא - אסרה על כניסת ישראלים לשטחה בעקבות המלחמה. כל מי שתכננה לנסוע לשם לירח דבש או לתוכנית להגנת עדים, לערוך שם מסיבת רווקות או לערוק לשם אחרי שגנבה את זהותה של שלי גפני, מוטב שתחשוב על יעד אחר.
מצד אחד - מי ישמע, מלדיביים. יוון עם יחסי ציבור. קפריסין שחושבת שמגיע לה יותר. איה נאפה שלא פדיחה לתייג באינסטגרם. רובנו מעולם לא העלנו על דעתנו לנסוע למלדיביים. כלומר, עד עכשיו. פתאום אין דבר מפתה יותר מהמים הצלולים, החופים הזוהרים, הטבע המרהיב, איך לקחו מאיתנו את כל זה? עכשיו, כשאין לנו אפשרות לנסוע למלדיביים, אנחנו שוכחים שגם לפני כן לא הייתה לנו אפשרות לנסוע למלדיביים. כי למי יש כסף לנסוע למלדיביים? זה כמו שיגידו לנו "אסור לכם לקנות יותר קוויאר בלוגה ב-1,400 שקל ל-100 גרם!", זה לקחת מאיתנו משהו שמעולם לא היה לנו.
איסור הנסיעה למלדיביים מגיע בתקופה מסריחה גם ככה. ישראל בלהבות, המלחמה משתוללת בחזיתות מרובות, חטופים מתים כל יום בשבי, נבחרי ציבור מתעללים במשפחות חטופים באופנים שעושים חשק לבכות. אין דרך להדחיק יותר את כמה שהכל מגעיל. נכון שלרגעים זה נראה כאילו אנחנו מצליחים - מול תור של 50 מטר לקרואסון שטוח, סטורי גירושים של אייל גולן ודניאל גרינברג או גמד שנכנס לבית "האח הגדול", אבל זה רק פרפורמנס גרוטסקי של נורמליות שמנסה לכסות על עננת עשן וכאב וסבל וייאוש. המציאות שלנו היא קרואסון בלהות שטוח ומושטח. במונחי "סטריינג'ר ת'ינגס", עברו לחיות באפסייד דאון.
נחזור למלדיביים. כלומר, לא פיזית כי אסור לנו, אבל גם ככה הם היו יותר רעיון מאשר יעד. לא היינו צריכים לנסוע, רק לדעת שהם שם. שאנחנו יכולים לעצום את העיניים ולהיות במקום שליו, מקום של שקט ומותרות, מפלט ונחמה. מה שנלקח מאיתנו הוא לא המלדיביים, אלא האמונה בהיותנו אזרחי העולם, אנשים חופשיים. אמונה שגויה, כמובן, כי זה לא שביתר העולם כזה נעים להיות ישראלים עכשיו. העולם התכווץ עלינו, המדינה התכווצה גם היא, הקלאוסטרופוביה נערמת. אנחנו כלואים במדינה שעושה הכל כדי שנתייאש ונרצה לברוח ממנה, אבל לא בטוח שיהיה לנו לאן.
איסור הכניסה למלדיביים הוא רק דוגמה אחת לתחושת הנידוי שאנחנו חווים, לפער בין התחושה שאנחנו קורבן לבין התפיסה שלנו בעולם כבריון מתעלל. היינו בטוחים שאנחנו ילד מטריה והתברר שאנחנו ילד קקה. כמובן שמה שהחברים במלדיביים לא יודעים זה שלחצי מישראל יש דרכון פורטוגלי ככה שאנחנו עדיין יכולים להסתנן אליהם, לבעוט בכיסא חוף ולחזור הביתה בתחושה שנקמנו.
אגב, המלדיביים הם לא המדינה היחידה שאסור לנו להגיע אליה. לא יתנו לנו להיכנס גם לאיראן, אפגניסטן, סודן, עיראק, פקיסטן, תימן ועוד. אבל מי בכלל רצה? מישהו אי פעם חלם על הדיוטי פרי של סודן? השחיר על טיול משפיעניות לפקיסטן למרות שבעצם בער מקנאה? עקב אחרי סטוריז של חבורת גל גדות מריזורט בעיראק? לא. המלדיביים היא המדינה השווה הראשונה שלא נותנת לנו להיכנס. לא ברור מי תהיה הבאה, אבל ברגע שזה יגיע לשורת המדינות שיש בהן פריימארק, נדע שהסיפור שלנו נגמר.