חברה הולנדית הודיעה על פיתוח אפליקציה שבמסגרתה יתקבל אישור לסקס. כלומר, שני הפרטנרים למין יסמנו באפליקציה שהם מסכימים לאקט מיני משותף וגם מה בדיוק הם מוכנים לעשות במסגרתו. בחברה מדגישים שאפשר לשנות את התשובה בכל רגע נתון, כלומר אם את בדייט והעניינים מתחממים וכבר סימנת "כן", יש לך את האפשרות לשנות את תשובתך ל"לא". אין לי מושג איך זה אמור להתרחש בפועל: האם במקום להודיע על כך ששינית את דעתך את אמורה פשוט לעצור, לקחת את מכשיר הטלפון שלך, לפתוח את האפליקציה ולסמן סירוב? האם הוא יקבל התראה למכשיר שלו על ביטול הסכמתך וכך יידע שעליו להפסיק? האם קו ההגנה של גברים בתיקי אונס יהפוך להיות "אבל הייתי על שקט"? האם שלישייה עם נוטריון כמוה כחתימה על ההסכם? האם אפשר להחיל זאת גם על צפייה משותפת בסדרות טלוויזיה, כדי שנוכל להוכיח אחרי זה שבן/ת הזוג הסכימו לצפות ב"הכתר" ודבר לא נעשה בכפייה?
אגב, בפרק 4 בעונה החדשה של "מראה שחורה" יש רעיון שמתכתב עם זה, כך שלגמרי לגיטימי למחזר את תובנת "זה כמו הפרק ההוא של מראה שחורה". אני ממליצה על הפרק הזה, וגם על הפרק הראשון בעונה ובכלל על הסדרה, למרות שכיום מקובל חברתית לשנוא אותה.
רעיון האפליקציה, בואו נסכים, נשמע דבילי. הרי קשת ההתנהגויות האנושית כוללת קצת יותר מהסכמה או סירוב, כפי שראינו השבוע מהמקרה של עזיז אנסרי. הקומיקאי החמוד ("מאסטר אוף נאן", "מחלקת גנים ונוף" והתכנית המעולה "פעם בשבוע עם תם אהרון". סתם, הלצה. ככל הנראה גזענית) נקלע השבוע לסערת "מי טו" משל עצמו. בחורה שיצאה איתו לדייט טוענת שזה הפך ל"לילה הנורא בחייה". הם אכלו ארוחת ערב, באו אליו הביתה, ביצעו זה בזה מין אוראלי. הוא התנהג קצת מגעיל, כלומר למרות שאמרה לו פעמיים שהיא לא בעניין של סקס הוא ניסה בכל זאת. בסוף היא הזמינה אובר והלכה הביתה. למחרת היא שלחה לו מסרון שהיא התבאסה עליו לאללה והוא יצא זבל. אנסרי התנצל בפניה. בגדול, שניהם נשמעים קצת נודניקים. הוא לא היה צריך ללחוץ, לה אין באמת סיפור, היא לא הייתה יוצאת עם זה אם הוא לא היה מפורסם וכל העסק נשמע כמו שידור חוזר של שבוע הטרחנות על שם "קאט פרסון".
אלה בדיוק המקרים שבהם אנשים - לרוב גברים מבוגרים, לרוב כאלה שייפתחו במילים "בואי אני אגיד לך איך זה ייגמר בסוף" - יאמרו באיזו ארוחת צהרים משרדית, "בסוף אנשים יצטרכו לחתום על חוזה לפני שהם נכנסים למיטה". אחרי זה הם גם יוסיפו קינה על מות הרומנטיקה, החרמנות והתשוקה. הנה, יש אפליקציה, ניצחתם.
מוכרחים לשלב כאן הערת אגב: לא רק גברים מתלוננים על השלכות קמפיין מי טו. "מכתב הנשים הצרפתיות" שהתפרסם בלה מונד כלל מאה צרפתיות מפורסמות, ביניהן השחקנית קתרין דנב, שמתנגדות לתנועת מי טו כי היא מאיימת על החופש המיני. בין היתר נכתב שם, כפי שתרגם אבנר שביט: "אפשר לדרוש שוויון בשכר בלי לסבול מטראומה נצחית בגלל שמישהו התחכך בך במטרו. אפשר בהחלט לראות בהתנהגות כזו במטרו כעדות לאומללות מינית, ואפילו לראות בה משהו שלא צריך להתייחס אליו יותר מדי".
גם מרגרט אטווד, דווקא היא, עוררה את זעמן של פמיניסטיות כשיצאה נגד הקמפיין. אנשים לא האמינו שהאישה שכתבה את "סיפורה של שפחה" תצא נגד קמפיין שמסייע לנשים, אבל האמת היא שאטווד יוצאת בעיקר נגד עריצות ההמון - שעל זה, בין היתר, "סיפורה של שפחה". וב"אטלנטיק" הייתה זו הכותבת קייטלין פלאניגן שיצאה להגנת עזיז אנסרי וטענה שהטקסט נגדו הוא לא יותר מפורנו נקמה ושנשים היום לא יודעות להגיד לא. כלומר, יש גם לא מעט נשים, בעיקר מבוגרות, שמתנגדות לקמפיין מי טו באופן די חריף. ובסדר, מדובר בשדה עצום עם הרבה שטחים אפורים. טבעי שגם הדעות יהיו מורכבות.
נחזור לשבוע המחורבן של עזיז אנסרי. אני לא חושבת שהוא תקף את הבחורה ההיא מינית: אני חושבת שמדובר בדייט גרוע שנכלל בספקטרום הדושבאגי האנושי, משני הצדדים. אני גם לא חושבת שקאט פרסון מכיל בתוכו את כל האזורים האפורים של מיניות ומערכות יחסים; אני חושבת שהוא סתם משעמם. אבל אלו בדיוק המקרים שבהם אף אפליקציה לא תוכל לעזור, כי החיים קצת יותר מורכבים מלסמן אישור או סירוב לסקס. חסרים שם עוד איזה 60 לחצנים וגם הם לא יספיקו. כי הבעיה היחידה של אנסרי, כמו של גברים אחרים בדייטים, היא שהוא פשוט לא ראה את האדם שמולו. הוא לא שם לב אם כיף לה או לא, אם היא משתפת פעולה או קפואה. לא הייתה שום אינטרקציה ביניהם. לרגע אחד הוא לא שם את עצמו בנעליים שלה וניסה להבין איך מרגיש אדם שהוא לא הוא עצמו. קצת כמו קתרין דנב: התחככות אינטימית במטרו היא לא ביג דיל עבור אישה חזקה, עצמאית וקשוחה בגיל 70, אבל אולי כן עבור נערה פחות חזקה, עצמאית וקשוחה בת 14. עליה דנב לא מתעכבת.
קמפיין מי טו אמור לנסח מחדש את הכללים לאינטרקציה בין המינים, אבל לא במובן החוזי, החוקי והרשמי. אם כל מה שייצא ממנו זה אפליקציה למין בהסכמה, באמת שאף אחד לא הבין כלום. בבסיסו של הקמפיין הזה צריכים להיות אמפתיה וקשב. ובהתאמה, גם השיח האפור לא צריך להיות על נשים שמאווררות דייטים גרועים וגברים שמנסים להתגונן, אלא על נשים שאומרות "תראו, ככה אנחנו מרגישות בסיטואציות מסוימות", וגברים שמנסים להבין את זה.