חייו ומותו של דניאל מרסר – איזו רכבת הרים. כאילו, קטנה, אבל עדיין כזו שנכחה בעוצמה ברשימת הדברים שעיצבנו השבוע את כולם בפייסבוק, יחד עם תלונות על הפרק האחרון של "משחקי הכס" (היה מעולה, נודניקים), והמשך חניקת הפיד עם אתגרי הספרים והאלבומים של כולם (דרקאריס גם עליכם).
מרסר היה יוזר פייסבוק פעיל בשנים האחרונות, הפרופיל שלו נפתח כבר ב-2015. היו לו 5000 חברים, המקסימום האפשרי, והוא שיתף לא מעט פוסטים מדוכדכים על משברים אישיים ומשפחתיים שעבר, לצד שיתוף של בדיחות רשת דלוחות ("מה ההבדל בין פיצה לדעה שלך? פיצה ביקשתי"). יש לו גם חשבון אינסטגרם, שעדיין קיים, היו לו אישה (שגם לה חשבונות ברשתות החברתיות) וילדה. היו לו לא מעט תמונות, חלקן מטושטשות ומרוחקות, כמה ייצוגיות שבהן נראה חתיך, קצת יותר מדי חתיך - שחקן אמריקאי כושל שעדיין מגיע לאודישנים - גם אשתו מאוד יפה. הפוסטים שלו הפכו למדוכאים יותר ויותר, עד שהשבוע עלתה לפיד שלו מודעת אבל על מותו. הוא התאבד, המשפחה ביקשה פרטיות. מכיוון שכולנו בני אדם, היא לא קיבלה.
מה לעשות, אושיית רשת עם פוסטים בינוניים לא מעניינת אותנו, מוות כן. אז התחילו לחפור למרסר בפרופיל, ופתאום התברר שכל התמונות שלו הן תמונות של דוגמן ממאגר התמונות "גטי", שכל התמונות של אשתו נלקחו בכלל מפרופיל של דוגמנית עלומה בשם ולנטינה זלייבה. שאף אחד לא פגש אותו במציאות, אבל הרבה דיברו איתו בפרטי. שדניאל מרסר לא התאבד, כי מעולם לא היה קיים. ברגע שהחשד הזה החל להתפשט, היוזר עצמו העלה פוסט שמתוודה על הכל – שאין דניאל מרסר, אלא מדובר באדם בשם אלון צ'צ'יק שכבר שנים ארוכות עומל על ספר (שמתפרסם בהוצאת ניב) שבמרכזו דמות בשם דניאל מרסר וזה הכל תעלול יח"צ מתוחכם, הטרלה מושקעת ומרובת שנים, ניסיון שיווק שהחל בבריאה ומסתיים במוות. התגובות היו מעורבות. חלקם סבורים שמדובר במהלך גאוני, אבל חברים ועוקבים רבים של מרסר – שהתאבלו עליו בפיד וחשו אשמה על כך שלא עשו דבר על מנת לעצור את התאבדותו - פחות התחברו, בלשון המעטה, והאשימו אותו ברמייה. היוזר של מרסר נמחק – כנראה בגלל דיווחים לפייסבוק. כרגע באינסטגרם הוא עוד קיים, נראה מתי גם הוא יעלם.
צ'צ'יק, כשהעלה את הפוסט שחושף את כל המהלך, התנצל בפני מי שנפגע, והוסיף הסבר מפותל על "איך איבדנו את זה", נסחפנו להגדרות עצמיות על בסיס לייקים ועל הצורך האובססיבי לתיעוד בלתי פוסק וכמה אנחנו לא באמת מכירים אף אחד ברשת – עוד אחד מנאומי התוכחה הבנאליים על "עידן הפייסבוק", שמתעלם מהעובדה שאת כל הדברים האלה הוא עשה בעצמו, מיוזר מזויף. הכעס על צ'צ'יק הגיוני – עבדו עלינו. נקשרנו לאדם, חיבבנו אותו, הרגשנו דברים, והתברר ששיחקו עם הרגשות שלנו באופן ציני לגמרי למטרות מסחריות. התאבדות היא דבר מטלטל וטריגרי גם כשמדובר באדם שאתה לא מכיר ולמרות כל ברבורי ה"ניכור ברשת", היקשרות רגשית וירטואלית חזקה לא פחות מכל היקשרות רגשית אחרת. המהלך של צ'צ'יק הוא אמנם לא פלילי ואין כאן הונאה, אבל הוא עדיין מעפן ודושבאגי, הכעס של אנשים מוצדק.
ברור שבדיעבד יכלנו להבין שמדובר בפייק, פשוט אף אחד לא ממש טרח לבדוק. הרי לא קשה לאתר מתחזים ברשת, בין אם קוראים להם דניאל מרסר או מקימי אינדיג. אם יש מעט תמונות והן נראות טוב מדי, אפשר לחפש אותן בגוגל או במאגרי תמונות ולגלות בקלות אם הן שייכות לאדם אחר או למאגר גנרי. אפשר לברר עם חברים משותפים אם מישהו מהם מכיר את האדם אישית. אפשר להריץ חיפוש בגוגל - אנשים משאירים לא מעט טביעות רשת, הגיוני לחשוד באלו שלא. העובדה היא שמהרגע שעלתה מודעת האבל עד לגילוי שמרסר הוא פיקציה, עברה פחות מיממה. לפני כן הוא פשוט לא עניין מספיק (וגם, אנחנו נוטים להאמין באופן טבעי שחברי הפייסבוק שלנו הם אנשים קיימים כי למי יש כח לבדות זהות ולתחזק אותה).
זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה מתרחש, ברשת ובכלל. המקרה האוטומטי שקופץ לראש הוא "השרוף". חיים צינוביץ' התחזה לזמר נכה שסובל מכוויות בכל הגוף והתראיין חבוש כולו ועוטה מסיכה, עד שבראיון אצל יאיר לפיד חשף את זהותו האמיתית. הסרט "קטפיש", מ-2010, שגם השריש את המונח קטפיש, עקב אחר התחזות רשת רומנטית. זקני הרשת זוכרים פרשה שהסעירה חברות בפורום הריון ולידה, אולי בתפוז, שבמסגרתה קהילה שלמה עקבה בנשימה עצורה אחר הריון תאומים של אחת מחברות הפורום, שעברה כבר הפלות בעברה, והתרגשה איתה עם כל צעד, עד שהיא סיפרה להם שילדה תאומים מתים. הקהילה הזדעזעה והתגייסה לסייע לה, עד שחברת פורום גילתה שלא הייתה לידה כזאת באף בית חולים בארץ. התברר שלא הריון ולא אישה, זו הייתה סתם נערה שחירטטה להנאתה במשך שנה בפורום הזה, יוצרת חברויות, אמון והיקשרות עם נשים אחרות.
איכשהו, למרות שהרשת אתנו כבר כל כך הרבה שנים, עושה רושם שאנחנו עדיין לא ממש מצליחים להבדיל בין אמת לבדיה. בשנתיים האחרונות האחרונות קונספט ההתחזות והקטפישינג הגיע לפיק מחודש. חיים אתגר ו"המתחזים" סיפקו לנו את מקימי אינדיג של שרון גל, את שפרי, אילנה אביטל וכמובן את המתחזה של הדס שטייף, שאפילו יהפוך בקרוב לסרט הוליוודי. גם במקרה של שרון גל וגם אצל הס שטייף לא הבנו איך הם נפלו בפח השקוף של המתחזים האלה, אבל הנה – גם רוב חברי הפייסבוק של דניאל מרסר האמינו בקיומו. אפשר להזכיר גם את אביבית בר זוהר שפרשה בפנינו בסדרת סטוריז סיפור קטפיש שעברה, לטענתה, ובמסגרתו ניהלה קשר וירטואלי עם גבר חולה סרטן שהתגלה בסוף כאישה שהתאהבה בה. לפני כמה שנים הכרנו גם את רייצ'ל דוליזל, שעמדה בראש ארגון זכויות אפרו אמריקאי והתגלתה בכלל כאישה לבנה ש - כאן הדעות חלוקות – העמידה פני שחורה (כולל תהליך איפור מורכב מדי בוקר) או הרגישה כאישה שחורה וטענה שהיא "טרנס גזע", כך או כך מדובר בסיפור סבוך הרבה יותר מסתם התחזות.
במקביל, אפשר גם להזכיר שהטרנד הספרותי הבולט של השנתיים האחרונות הוא האוטופיקשן. יסודות ביוגרפיים שמשמשים בסיס לרומנים, בדיה ואמת שמתערבבים. ספרות שמתקרבת מאוד לחיים, אבל לא כולה אמת וגם לא ברור כמה אחוזים. קרל אובה קאונסגרד וסדרת "המאבק שלי", "הראיון האחרון" של אשכול נבו או "יקיצה" של ניר ברעם. מקרה מבלבל יותר הוא סדרת "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה. כולם יודעים שפרנטה היא פסבדונים, אבל "החברה הגאונה" נתפס כסוג של ממואר, או רומן שמבוסס על ילדות אמיתית, וכשהתבררה (כנראה) זהותה של פרנטה – לא ילדה ענייה מנאפולי אלה בת עשירים מרומא, התגלית לוותה בהמון כעס ותחושת בגידה. במקרה של דניאל מרסר, שגם לו יש יומרה אומנותית, המהלך היה הפוך - לא הכרנו דמות ספרותית וקישרנו בינה לבין הסופר, אלא הוא קודם הוצג לנו כאדם ורק לאחר מכן כדמות ספרותית.
תוסיפו לזה את המונח המאוס פייק ניוז, והתחושה היא שהכל מתערבב לנו. אמת, דמיון, בדיה, הגזמה, התחזות, הכל מתאגד לכדי קיום מעורפל שבמרכזו אמור להיות איזה גרעין של אמת, שקר ומציאות, אבל נורא קשה למצוא אותם. החוקים, הקודים האתיים, עדיין לא מנוסחים. מתי הטרלה הופכת להתחזות, מתי תעלול שיווקי יוצא משליטה ופוגע באנשים? האם כל אדם הוא אמיתי עד שיוכח אחרת, או שהפוך? אנחנו צריכים לחשוד בהכל, להטיל ספק כל הזמן, איזה תיק זה. מילא אבדן האמון, אבל גם הרגו את הפנטזיה ואת הכיף, את היכולת להתכתב בפרטי עם איזה חתיך גנרי מפייסבוק בלי לחשוד שהוא מומצא, או עם איזו דוגמנית עם שם מופרך, או לקבל את המייל הזה מהנסיך הגנרי ולהגיד כן, זו ההזדמנות שלי להרוויח בגדול. הנה פרטי חשבון בנק נסיך יקר, בוא נעשה עסקים.