הילדים הנוראים
מערכת היחסים בין אבישג לאביאל כל כך מינית, שקשה להיזכר בתקופה שהסדרה בכלל ניסתה להסתיר את זה. אפילו כששום דבר לא קורה, מישהו דואג להזכיר לנו שיש מתח מיני. "אתה מדבר עליה כאילו היא בת הזוג שלך", אומר דינו לאביאל - ואביאל בכלל לא דיבר על אבישג כאילו היא בת הזוג שלו. גם סיפור הנפילה של אביאל אומר פחות או יותר מפורשות שיש משהו לא תקין ביחסים בינו לבין אבישג. אז מה בדיוק קרה לאבישי? ובכן, אביאל ואבישג שיחקו באבא ואמא שלו, ואז הוא נפל על הראש והם לא סיפרו לאף אחד שבוע. כמה מעורפל.
לא חסרים סיפורים על אחים שהקשר ביניהם חוצה את הגבולות באופן מטריד, מ"הילדים הנוראים" של ז'אן קוקטו ועד "החולמים" של ברנרדו ברטולוצ'י. משהו במערכת יחסים קרובה מדי של אח ואחות מטריד את הדימיון הקולקטיבי. גבר ואישה כל כך קרובים - למה הם לא פשוט עושים את זה?
יש משהו אצל אבישג ואביאל שנראה כועס יותר בזמן האחרון, למרות שאולי זאת סתם מחלת הנשיקה של אבישג. אגב, אני לא מומחית בנגיפים, אבל אני חוששת מבחורה עם מחלת הנשיקה שעובדת בפלאפל. תקראו לי היסטרית, אבל יש מצב שחצי באר שבע נדבקה.
חן אמסלם ועוז זהבי משחקים בימים אלה במחזמר "שיער", וכל מה שאפשר לקוות זה ששם הם מממשים את אהבתם ופורקים קצת את כל המתח המיני הזה. נקרא לזה סובלימציה אינטר-טראשית.
מירי, בבר וכל השאר
הרומן העדין שנרקם בין ויוי לרוברט עוד בימי המעברה מקבל פוש נוסף. בעתיד, כשהם יסתכלו אחורה, הם יראו כמה זמן הם בזבזו על להעביר מוצרים דרך הקופה ולהסתכל אחד על השני בעיניים נוגות. בינתיים הם ממשיכים בשיחות על הרגע שיוכלו לממש את אהבתם. שקר וכזב, כמובן - כלום לא יקרה ביניהם. זאת לא הדרך של הסדרה הזאת - לנענע את הסירה עד כדי כך.
בגזרת מירי אנחנו חוזים בעלייתו של נירו. נירו הוא דמות די מעפנה. ראשית, כי השם שלו ממש דומה לדינו וזה מבלבל אותי. ושנית, כי שניהם קצת חסרי משמעות ונראה שהתפקיד היחיד שלהם בסדרה הוא פונקציונלי. לא ברור למה הגברים שהם לא הזגורים מתנהגים בצורה כל כך קרטונית. לדמויות הנשיות החוץ-זגוריות דווקא יש ממשות (ליזי, ויק ואפילו המכשפה). אולי זה כדי שבנות זגורי לא יקבלו אף פיתוי ממשי לעזוב את הקן? זה לא רק בבר שמפחד שהן יעזבו, כמו שאומרת שוג, אלא גם התסריטאי. אין להן ממש אופוזיציה מבחוץ לגברים המרגיזים שיש להן במשפחה.
בבר עובר תהליך של שינוי איטי ומרגש, ששיאו - ארגון מסיבת יום ההולדת הכושלת של אבי, אבישג וגולי. למרות שיום ההולדת הייתה פארסה, הניסיון היה נוגע ללב. תחושת השבר של גולי לגבי האובדן של היום היחיד בשנה בו נותנים גם לה תשומת לב בטח תתפרץ בפרקים של השבוע.
הפילוסופיה של יאיר לפיד
הפרקים המצוינים האלה עשו את הדבר שזגורי עושה הכי טוב - להתמודד עם טרגדיות קטנות וגדולות של החיים באופן מלא הומור. הגילויים והמהלכים החדשים היו קשים באופן כמעט בלתי נסבל, ובכל זאת המשפחה המשיכה הלאה בדרכה המטורללת. "החיים הם מה שהחיים הם", אומר דינו לאבישג, והיא בתגובה מאשימה אותו שהוא פילוסוף כמו יאיר לפיד. זה הכוח האמיתי של הפרקים האחרונים, שהראו שלמציאות יש כוח חזק מאוד - אבל משפחת זגורי יודעת להקטין אותו בעזרת עוקצנות וקללות. אני מחזיקה אצבעות שהפרקים של השבוע ימשיכו באותו הקצב ולא יתעכבו שוב על שטויות ואי הבנות. ולסיכום - ג'יי-זי: