בואו נודה בזה: המפה הפוליטית בישראל משעממת. השמאל תמיד אימפוטנטי, הימין תמיד מיליטנטי, מפלגות המרכז מתחלפות כמו גרביים והערבים כבר לא מייצרים פרובוקציות כמו פעם. פעם היו לנו תרגילים מסריחים, חתרנים בלתי נלאים, מחדלים ביטחוניים חמורים ופוליטיקאים שכיף לצחוק על המבטא שלהם. אבל היום, אם אנחנו באמת רוצים קצת אקשן, דרמה וצחוקים בערוץ הכנסת, הגיע הזמן לפנות לגורמים שיודעים את העבודה, ולהציע לדמויות מפורסמות שיריונים ותיקים מפתים. כך, למשל, תיראה ממשלה שלכולם יהיה כיף לצפות בה. אם נישאר בחיים אחרי הקדנציה הראשונה שלה, כמובן.
ראשי הממשלה: פרנק אנדרווד ("בית הקלפים") ברוטציה עם סלינה מאייר ("ויפ")
שני סגני הנשיא הכי מפורסמים בארה"ב כיום הפכו השנה לנשיאים רשמיים, אז אין סיבה שהם לא יתאימו לתפקד גם כראשי ממשלת ישראל אחרי הקדנציות מעבר לים. אנדרווד במילא ייכנס לנעליים מוכרות – הוא נאחז בשלטון ומסרב להתפנות, מושל באמצעות ספינים ודילים פוליטים, מסתכסך עם כל מדינות העולם ונכנע לתכתיבי האישה הראשונה - אבל לפחות יש לו תכנית חברתית כלכלית שהוא מאמין בה (ולעולם לא יצליח להעביר). מאייר היא אמנם קלולסית חסרת כיוון הרבה יותר מציפי לבני בדיוני קבינט, אבל זה לא משנה. ממילא מאייר לא תזכה לראות מקרוב את לשכת ראש הממשלה, כי אחרי השנתיים של אנדרווד הוא ככל הנראה ישליך אותה מעבר לפסי הרכבת הקלה בירושלים ויישאר בשלטון למשך שנתיים נוספות. קלאסיק אנדרווד.
שר הביטחון: המושל, "המתים המהלכים"
קודם כל יש לו רטייה, שזה כבר מוטיב חוזר מבטיח, אבל מעבר לזה פיליפ בלייק הוא מנהיג חזק: הוא פאקינג הצליח להקים עיירה שלמה באמצע אפוקליפסת זומבים ולשמור על בטחונה היחסי. אז הוא קצת פסיכופת רצחני, קורה. אבל כל עוד עושים מה שהוא אומר ונותנים לו לארגן קרבות בין מחבלים למטרות שעשוע, הוא לא חייב להתהפך.
שרי החוץ: טום ואוריאל, "המירוץ למיליון"
הם גם ככה הסתובבו בחצי עולם וייצגו אותנו בתפוצות בין אם רצינו או לא, אז אין באמת מניעה לשלוח אותם לביקורים דיפלומטים רשמיים. תחשבו גם כמה קל יהיה למנהיגי העולם להגות את השם "לילי".
שר האוצר: נאקי תומפסון, "אימפריית הפשע"
המינוי הזה עלול להישמע בעייתי, כי נאקי הוא אמנם גאון כלכלי שיודע לתרגם מהליכים מדיניים לכלכליים ולזהות מראש טרנדים פיננסיים, מה גם שאין לו משפחה או חיים פרטיים לטפח, אבל הוא קצת נוטה לפעול מחוץ לחוק ולשלשל כספים לכיסו הפרטי. אם נצליח לגרום לו לראות את תקציב המדינה כולו כקופסת הנעליים מלאת המזומנים שהוא מחביא בארון, הרווחנו.
שרת הפנים: דאינריז טארגאריין, "משחקי הכס"
אפשר להסכים שאנחנו רוצים אותה ואת הצבא שלה בקואליציה ולא באופוזיציה, נכון? אז ננסה בעדינות וברכות להסביר לה שמדובר בתפקיד די בכיר שמאחד פלגים באוכלוסיה, ושהיא גם ככה מורגלת בהוצאת דרקונים. נקווה שבעברית היא לא חזקה במיוחד.
שרת המשפטים: אלישיה פלוריק, "האישה הטובה"
זו הבחירה הכי קלה בעולם כיוון שהיא ישרה כמו סרגל, הגונה כמו מאזניים, מבינה בחוק ובמשפט יותר מכל שופט בג"צ ובמילא כבר טובלת רגליים בפוליטיקה. את סול גודמן, אגב, עדיף לשבץ בתור היועמ"ש, כי לחלץ פוליטיקאים מתסבוכות זו כבר יותר המומחיות שלו.
השר לביטחון פנים: לורן מאלבו, "פארגו"
צריכים מישהו שישתלט על המשטרה ויעשה שם סדר? אין מומחה גדול יותר בלאלף שוטרים מאשר מאלבו. אם שרלוק יסכים לקחת את התפקיד, גם טוב. למרות שיש לנו תחושה שהוא סתם יהפוך אותם למובטלים.
השר לעניינים אסטרטגיים ומודיעין: סול ברנסון, "הומלנד"
הוא כבר ניהל את ה-CIA והצליח להשתיל סוכן סמוי באיראן, לפקד על השב"כ והמוסד זה בפירוש קל יותר מאשר לגרום לקארי מת'יסון לקחת את התרופות שלה.
שר החינוך: הדיקן פלטון, "קומיוניטי"
כי אין תלמיד בישראל שלא ישמח להשתתף בשיעורי "מבוא לתולדות הגלידה", "היסטוריה של משהו", "חינוך גופני תיאורטי" או "האם אפשר לטגן את זה?".
שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים: אשר בן חורין, "ארץ נהדרת"
מדובר בנהג המונית שצבר הכי הרבה קילומטראז' בארץ, והוא כבר מכיר את כל הכבישים לאורכם ולרוחבם. תנו לו להיות אחראי עליהם, כדי שלכל הפחות יפסיק לבלבל בשכל.
שר הכלכלה: ג'ק דונגי, "רוק 30"
הוא אמנם דוגל בקפיטליזם חזירי ולא מאמין במקצועות חופשיים או בשוויון מגדרי, אבל עובדה שהשיטה שלו עובדת ו-NBC תחת הנהגתו יצאה בסופו של דבר מהבוץ. אין ספק שהאיש שיודע לפקד על חדר באמצעות הקול שלו, המציא את ה-Mumbling Business ואת ה-Power Quiet Talking, ושהשיר "אתה כל כך יהיר" למעשה נכתב על ידו, הוא המועמד המושלם לנהל מו"מ עם טייקונים.
השרה לאיכות הסביבה: לסלי נופ, "מחלקת גנים ונוף"
היא חושבת שהעולם כולו הוא הפארק שלה, אז בואו נראה אותה מכינה קלסר צבעוני עם חוצצים כדי להתמודד עם בעיית חירייה. מקסימום, אם היא תתחיל לקבל שאיפות פוליטיות, אפשר להחליף אותה בטוני סופרנו והניסיון שלו ב"פינוי פסולת".
שר המדע: וולטר ווייט, "שובר שורות"
כי הכל בסופו של דבר קשור לכימיה, ואם ג'סי פינקמן יכול ללמוד לבחוש בצנטריפוגות ולהתעסק עם פיפטות, אז כולנו יכולים.
שרת הרווחה: מירי פסקל, "אחד העם 1"
יש לה כבר ניסיון כיושבת ראש עמותת "נשים עשירות למען נשים עניות", ולמרות שלא 'כפת לה משום דבר חוץ מהתחת של עצמה, היא יודעת ממקור ראשון מה זה לגור בדירת שיכון עם בעל נכה.
שר התשתיות והאנרגיה: מיסטר ברנז, "משפחת סימפסון"
האיש מנהל מפעל כימיקלים רדיואקטיבי כבר 26 שנה בספרינגפילד עם אותם העובדים, תחת אותם תנאי שכר ולמרות דליפות חוזרות ונשנות של חומרים רעילים מסוכנים. כלומר, הוא יודע לשמור על יציבות תעסוקתית ולטפל בגז טבעי, וזה כל מה שאנחנו באמת צריכים.
שר הבינוי והשיכון: חבר כלשהוא ממשפחת בלות', "משפחה בהפרעה"
זה לא באמת משנה מי יאייש פיזית את כס השר, כי הרי מייקל וג'וב יריבו אחד עם השני כל שבוע על השליטה, ג'ורג' סיניור ינווט מהלכים מלמעלה ולוסיל תופיע שיכורה ותפריע לישיבות המשרד. מה שכן, תהיו בטוחים שחברת הבנייה של משפחת בלות' תצליח למצוא את הפתרונות הזולים והמהירים ביותר לבעיית הדיור, תרתי משמע.
שר התקשורת: וויל מקאבוי, "חדר החדשות"
תחת האידאליזם הצדקני של וויל מקאבוי תוחזר גדולתם של העיתונים המודפסים, ערוץ 10 לעולם לא יהיה בסכנת סגירה, שכר העיתונאים והמפיקים יגיע לרמות שיא והם יהפכו לאזרחים של כבוד ויראה. מצד שני, מהדורות החדשות יתארכו לשלוש שעות, תוכניות כמו "ערב טוב עם גיא פינס" יוצאו מחוץ לחוק והאינטרנט יוגבל לשימוש מרמת איי קיו מסוימת ומעלה.
שר הבריאות: מקדרימי, "האנטומיה של גריי"
צפיפות בבתי החולים? מחסור בסל התרופות? רשלנות רפואית? מבט חודר אחד של מקדרימי וכל הבעיות הללו נפתרות לצלילי פסקול פופי נדוש.
שרת העלייה והקליטה: אלזה מארס, "אימה אמריקאית"
כי לאסוף יצורים זרים ופריקים מכל מיני פינות נידחות בעולם זה גם ככה חלק מהגדרת התפקיד הנוכחי שלה.
שר התרבות: אמיר רוזנר, "רמזור"
האיש בכל זאת יודע להעמיד מופעי מתנ"ס ברמה גבוהה, אפשר למסור לו את הפיקוח על התיאטראות בלב שקט.
שר הספורט: המאמן אריק טיילור, "אורות ליל שישי"
עם נאומי מוטיבציה כמו שלו לפני כל משחק, מובטחות לישראל שלל של זכיות באולימפיאדה, במונדיאל, בווימבלדון, באליפות העולם בכדור יד, בגמר ה-NBA, בסופרבול, באליפות השחמט העולמית, במירוץ פורמולה 1 ובכל תחרות זריקת חיצים בבר. "עיניים ממוקדות, לבבות מלאים, דיר בלאק תפסידו".
שר המסחר והתעשייה: דון דרייפר, "מד מן"
מסחר הרי הוא השם השני של דון, שיכול למכור קרח לאסקימואים ופיתות לבדואים. תנו לו חצי שעה לרדות בפגי ובצוות שלה, ותקבלו מיתוג מחדש של תפוזים ארצישראלים, פלאפל אותנטי, אבן ירושלמית ומוצרי ים המלח, שכל מדינה בעולם תרגיש שהיא חייבת לייבא.
שר התיירות: פולישוק
מכיוון שכל מערך יחסי הציבור של ישראל גם ככה יבוצע על ידי דון דרייפר, ופולישוק כבר רגיל להיות שר דמה שראשי הממשלה יכולים להפיל עליו את כל הדברים שאין להם כוח לטפל בהם, הוא יכול לתפקד כשר תיירות מצויין, ולהצטלם עם בר רפאלי בכל הזדמנות שיש. תראו לאן זה הביא את בוז'י.
שר החקלאות ופיתוח הכפר: דוויט שרוט, "המשרד"
יש לו חווה משל עצמו, הוא אובססיבי לסלק, חולב פרות להנאתו הפרטית ובן דודו מוז יכול לשמש כאחלה סגן.
שרת הדתות ופיתוח ירושלים: יפעת, "סרוגים"
היא ספצית בענייני הלכה, מקפידה בקנאות על כל המצוות וכבר גרה בקטמון (שזה לא עניין של מה בכך). אם יש מישהו שיכול לגשר בין חילונים לדתיים בצורה שלא תישמע כמו כפייה או שיפוטיות, זו היא.
שר החלל: מאלדר מ"תיקים באפילה"
אם האמת אכן אי שם, הוא היחיד שעדיין יש לו כוח למצוא אותה.
השרה לענייני אזרחים וותיקים: בטי ווייט
מי כמוה מכיר את הסוגיה. חוץ מפרס, היא היחידה שעוד תקבור את כולנו ואז תופיע ב"סטרדיי נייט לייב" כדי לצחוק על זה.
שר בלי תיק: ג'רי סיינפלד
כי זה מה שהוא יודע לעשות – כלום.
סייע בהכנת הכתבה - ברק דיקמן