בתקופת ציד המכשפות נשים נרדפו בשל היותן עצמאיות ולא נשואות והואשמו לשווא בכישופים ובריתות עם השטן. מאז הפכה דמות המכשפה לאייקונית, שהופיעה (וממשיכה להופיע) אינספור פעמים בספרים, סרטים וסדרות, מספרי ילדים ועד לסרטי אימה. מכשפות הן נשים עם כוח, טבעי או על-טבעי, חלקן משתמשות בו לרעה, אחרות לטובה, אך לכולן דבר אחד במשותף: הן נשים חזקות שמסרבות ללכת בתלם. אז אם פעם זו הייתה סיבה לחשוש מהן, היום אנחנו כבר ב-2018 והגיע הזמן לתת להן את הכבוד שמגיע להן. הנה 11 סרטי המכשפות הטובים ביותר בקולנוע.
11. הוקוס פוקוס (1993)
במאי: קני אורטגה ("היי סקול מיוזיקל")
כש"הוקוס פוקוס" שוחרר בשנת 93', הוא היה כישלון קופתי וביקורתי. אך בדומה לעלילה של הסרט, שמספרת על שלוש מכשפות שקמות לתחייה לאחר תרדמת ארוכה, גם "הוקוס פוקוס" שב מן המתים אחרי שנים וקיבל עם הזמן מעמד של סרט קאלט. זאת בעיקר בשל שידורים חוזרים ונשנים של הסרט בכל האלווין בארה"ב, וגם כי מדובר בסרט שתפור בדיוק למידותיו של אחד החגים האהובים על העם האמריקאי. סרט הפנטזיה/קומדיית אימה מתמקד בשלוש אחיות שהן במקרה גם מכשפות, שכאמור קמות לתחייה לאחר 300 שנה, כדי לרדוף את הילדים המתגוררים בסיילם, מסצ'וסטס. בט מידלר, שרה ג'סיקה פרקר וקת'י נג'ימי מגלמות את המכשפות בחינניות והומור רב, שהפכו אותן למכשפות היותר פופולריות ואהובות שנראו על המסך.
10. שירות המשלוחים של קיקי (1989)
במאי: הייאו מיאזאקי ("המסע המופלא")
מיאזאקי ידוע בתור יוצר המתמחה בסרטי אנימציה לכל המשפחה, המעבירים מסרים חיוביים וחשובים לילדים ולבני נוער. גם ב"שירות המשלוחים של קיקי" הוא עושה זאת במיומנות רבה ורגישות עמוקה, באמצעות סיפור שכדאי שכל ילד וילדה יכירו. קיקי היא מכשפה צעירה שבהתאם למסורת המכשפות, נשלחת יחד עם החתול השחור שלה והמטאטא המעופף לעיר זרה, כדי ללמוד להיות מכשפה עצמאית. על פניו מדובר בסרט התבגרות קלאסי, הכולל בתוכו הבחנות מעניינות על עצמאות ואמונה עצמית, אך יש בו את הטאץ' המיאזאקי שמייחד אותו מסרטים אחרים. כי בזמן שסרטי אנימציה עסקו באביר על הסוס הלבן שמציל את הנסיכה, "קיקי" כבר ב-1989 התמקד במכשפה על מטאטא שלא צריכה שיצילו אותה, היא מוצאת את דרכה בכוחות עצמה ועל הדרך מצילה גם אחרים.
9. הכישוף (1996)
במאי: אנדרו פלמינג
הכישוף אולי מריח ונראה כמו עוד סרט מתבגרים ניינטיזי, אבל אל תטעו - הוא הרבה יותר מזה. הסרט עוסק בארבע תלמידות תיכון לא פופולריות במיוחד, שמתעסקות בכשפים ומחליטות לנצל את הכוחות שלהן כדי לסגור חשבון עם כל מי שנקלע לדרכן. מעבר לכך שהסרט נוגע בנושאים רציניים כמו התאבדות, דימוי עצמי, בריונות וגזענות, הכישוף גם הביא לנו את אחת המכשפות הכי קטלניות שנראו על המסך - ננסי. ננסי (פיירוזה באלק) היא המכשפה העצבנית והמסוכנת ביותר בחבורה, שעם הזמן מפתחת שיגעון גדלות, שבשילוב עם כוחותיה הופך אותה לפצצת זמן מתקתקת ולתענוג לצפייה. ייתכן מאוד שננסי היא הסיבה העיקרית ש"הכישוף" קיבל מעמד של סרט פולחן ונחשב עד היום לסרט מכשפות סופר כיפי, עם אפקטים ויזואליים שבאופן מפתיע עומדים יפה במבחן הזמן.
8. המכשפות מאיסטוויק (1987)
במאי: ג'ורג' מילר ("מקס הזועם").
סוזן סרנדון, מישל פייפר ושר מגלמות שלוש נשים שמתגוררות בעיירה שוממת, המייחלות לבואו של גבר זר ומסתורי שישנה את חייהן. הגבר מגיע בדמותו של דריל ואן הורן (ג'ק ניקולסון), רק שעם הזמן הן מתחילות לחשוד שהוא לא מה שהן דמיינו (הוא יותר השטן פשוט) והן לא סתם נשים פשוטות, אלא מכשפות בשר ודם. כאן, בניגוד לאמונות העממיות העתיקות, המכשפות לא כורתות ברית עם השטן, אלא נלחמות בו. מלבד העובדה שמדובר בצוות שחקנים אגדי, שאיכשהו הסכימו להשתתף בסרט עם תסריט משוגע לחלוטין, "המכשפות מאיסטוויק" הוא מעל הכל סרט על שלוש נשים שחושבות שהן זקוקות לגבר ואז מגלות שהן מסתדרות מצוין בכוחות עצמן.
7. קחי אותי לגיהינום (2009)
במאי: סם ריימי (טרילוגיית "ספיידרמן" הראשונה)
ריימי אמנם ידוע לקהל הרחב כבמאי הטרילוגיה הראשונה של ספיידרמן בכיכובו של טובי מגווייר, אך לחובבי האימה הוא ידוע בתור הבמאי והיוצר של טרילוגיית "The Evil Dead" האגדית. בסרט הזה, ריימי, שכבר עשה את המעבר להוליווד, חוזר לשורשים שלו ומביים את אחד מסרטי האימה הטובים, ואיכשהו הנשכחים של העשור הזה. כריסטין היא פקידת בנק שמנסה להוכיח את עצמה בעבודה ונאלצת לדחות בקשה של צוענייה זקנה בשם גאנוש להארכת תשלום המשכנתא שלה. בתגובה לכך, גאנוש גונבת כפתור ממעילה של כריסטין ומטילה עליה קללה נוראית. הסרט מלא ברגעים עקובים מדם, מטרידים, משעשעים וקאמפיים שמציבים את גאנוש כאחת המכשפות המפחידות בקולנוע העכשווי.
6. סוספיריה (1977)
במאי: דריו ארג'נטו
מי אמר שסרטי אימה צריכים להיות בצבעים קודרים וכהים? קלאסיקת האימה של ארג'נטו נכנסה לדפי ההיסטוריה של הז'אנר בשל האסתטיקה הייחודית של הסרט, שמתאפיינת בצבעוניות מרשימה, עד כדי שימוש בדם מלאכותי בצבע אדום בוהק וזרחני, במקום בצבע בורדו מציאותי. הסרט מגולל את סיפורה של סוזי, רקדנית בלט אמריקאית המגיעה ללמוד באקדמיה יוקרתית בגרמניה. הדברים מתחילים להשתבש כשסדרה של רציחות מתרחשת באזור וסוזי מתחילה לחשוד שמא המורות לבלט עובדות שעות נוספות כמכשפות. בנובמבר השנה עתיד לצאת רימייק מסקרן ביותר ל"סוספיריה", שכבר הספיק לעשות לא מעט רעש בבכורה שלו בפסטיבל ונציה. על כיסא הבימוי לוקה גואדנינו ("קרא לי בשמך"), בכיכובה של דקוטה ג'ונסון ("חמישים גוונים של אפור") ועל הפסקול תום יורק, סולן רדיוהד. כך או כך, "סוספיריה" הוא הסיוט הכי יפה וצבעוני שאי פעם תחוו - ואם לא תמצמצו, תוכלו גם לראות שלולית דם בצורת מכשפה. אין על מה.
5. פרויקט המכשפה מבלייר (1999)
במאי: דניאל מייריק ואדוארדו סנצ'ז
"פרויקט המכשפה מבלייר" ידוע קודם כל בשל היותו האבא של סרטי הפאונד פוטג' (תת ז'אנר שבו הסרט מוצג כהקלטת וידאו שצולמה על ידי אחת הדמויות המעורבות בסיפור, כאשר ההקלטה לרוב "נמצאה" לאחר ההתרחשות בסרט וגורמת לאשליה כי מדובר בסיפור אמיתי שתועד בזמן אמת, מ"ג) אך בל נשכח שהוא גם אחראי לאחת המכשפות הכי אימתניות בתולדות הקולנוע, שכלל לא נראית על גבי המסך - וזה הישג לא קטן. הסרט עשוי במיומנות כה רבה, שכוללת רגעים מטרידים ביותר, שכלל לא היה צורך להראות אותה כדי שהקהל יחשוש ממנה. האם המכשפה מבלייר היא המכשפה הבלתי נראית הכי מפחידה בעולם? כנראה שכן.
4. תינוקה של רוזמרי (1968)
במאי: רומן פולנסקי ("הפסנתרן").
מה כבר לא נאמר על " תינוקה של רוזמרי"? סרט האימה הקלאסי מספר את סיפורה של רוזמרי, צעירה שעוברת לגור בדירה חדשה עם בעלה. כשהיא נכנסת להיריון באופן מסתורי, היא מתחילה לחשוד כי שכניה המוזרים עשויים להיות חלק מכת של מכשפות שזוממות לחטוף את תינוקה כדי להקריב אותו לשטן. רות גורדון מגלמת את השכנה הנודניקית, חטטנית ומסוכנת ביותר שנראתה בקולנוע, בתפקיד שלא רק זיכה אותה בפסלון אוסקר, אלא גם הכניס אותה להיכל התהילה של המכשפות הזכורות ביותר בתולדות הקולנוע.
3. הקוסם מארץ עוץ (1939)
במאי: ויקטור פלמינג ("חלף עם הרוח").
אמנם "הקוסם מארץ עוץ" לא מתמקד אך ורק במכשפות, אבל אין ספק שהן מהוות חלק משמעותי ממנו. המכשפה המרשעת מהמערב בגילומה של מרגרט המילטון האגדית הפכה לדמות קולנועית אייקונית ולאחת הרשעיות המפורסמות ביותר בתולדות הקולנוע. הצחוק המרושע, הכובע המחודד וגוון העור הירקרק לא רק הפכו לפרוטוטיפ קולנועי לדמות המכשפה, אלא גם היוו השראה לתחפושות של מכשפות מאז ועד היום (וגם למחזמר סופר מצליח בברודווי). בתחילת הסרט, גלינדה, המכשפה הטובה, טוענת בהתנשאות חיננית ש"רק מכשפות רעות הן מכוערות", אז הרשי לנו לתקן אותך גלינדה - רק מכשפות רעות ומכוערות נשארות בדפי ההיסטוריה.
2. המכשפה (2015)
במאי: רוברט אגרס.
מדובר באחד מסרטי האימה המוערכים ביותר שיצאו בשנים האחרונות ויש לא מעט סיבות טובות לכך. העלילה מתרחשת בניו אינגלנד של 1630 (תקופת ציד המכשפות) ומתמקדת במשפחה נוצרית אדוקה שחווה אירועים על-טבעיים וחושדת שמקורם במכשפה השוכנת ביער הסמוך לביתם. השחקנית אניה טיילור ג'וי הצעירה (והמבטיחה) מגלמת את הבת הבכורה במשפחה, שנאלצת להתמודד עם הוריה שחושדים כי גם היא מכשפה. קשה למצוא עוד סרט שמצליח להעביר בצורה כזו מוחשית את תחושת הפרנויה ששכנה בקרב הנוצרים האדוקים שהיו אחראיים לציד המכשפות. "המכשפה" אינו סתם עוד סרט על מכשפות, הוא חופר עמוק בהשלכות ובמשמעויות של הפחד מפני נשיות ובגרות מינית ומשרה אווירה מטרידה ומצמררת לכל אורכו.
1. המכשפות (1990)
במאי: ניקולס רוג ("המבט").
אם מרגרט המילטון גילמה את האב טיפוס לדמות המכשפה בקולנוע, אז אנג'ליקה יוסטון לקחה את זה לרמות חדשות לגמרי. "המכשפות" מבוסס על ספרו של רואלד דאל ("צ'רלי בממלכת השוקולד", "מטילדה"), שלכאורה נחשב לספר ילדים - אבל בפועל מדובר בסיפור קריפי ואפל למדי, שצילק לא מעט ילדים שגדלו בניינטיז. לאחר מות הוריו, לוק וסבתו מבלים סופ"ש בבית מלון ומגלים שמתקיימת בו ועידת מכשפות הזוממות להיפטר מכל הילדים באנגליה - ולהפוך אותם לעכברים. מכלול של אלמנטים הופכים אותו לסרט מכשפות בלתי נשכח, העיקריים שבהם: סיפור על זמני, אנג'ליקה יוסטון (שמגלמת את המכשפה הבכירה במשחק מדויק וגאוני) וג'ים הנסון, יוצר "החבובות", שעיצב את מראה המכשפות, שיצמררו אתכם עד היום - וכל זה בלי טיפת CGI. בדיוק בגלל זה, רק לפני כמה חודשים דווח ב"ווראייטי" כי בהוליווד מתכננים רימייק ל"המכשפות" בבימויו של רוברט זמקיס ("פורסט גאמפ") והפקתו של גיירמו דל טורו ("צורת המים", "המבוך של פאן"). אנחנו שמחים שבהוליווד מאמינים ש"המכשפות" עדיין רלוונטי ושגויסו להפקה קולנוענים מכובדים - אבל בלי ג'ים הנסון? אנחנו קצת מנמיכים ציפיות, קלאסיקה זו קלאסיקה.