דגל שחור כבר 19 שנה

הכותרות

♦ השאלה המוכרת והמעיקה, והייתי אומרת גם מאוסה: כמה אנשים הגיעו לעצרת בכיכר רבין? זו העצרת, אגב, בה מעורב יובל רבין.
אז ככה, ידיעות, שקידם את העצרת הזו (זו גם הכפולה הראשונה בעיתון), מדווח על 12 אלף משתתפים. ב-ynet לא מצאתי הבוקר דיווח על העצרת.
ישר”ה: אלפים. הארץ: אלפי משתתפים.
מעריב: אלפים בודדים. עוד טוען מעריב שהמארגנים גרסו שהגיעו 60 אלף. בכל  זאת, גם פה דיווח על העצרת זו בכפולה הפותחת. כך בעיתון המודפס:

אייל לוי זה (איל או אייל? תלוי בעיתון בו הוא כותב), עוכר עצרות אמיתי הוא. כל שנה מתלונן.

באתר נכתבו דברים אחרים לגמרי:

בכללי אפשר לומר שרוב העיתונים השתדלו לחמוק מלנקוב במספרים, אולי מאחר שהבינו (בזכותי?) שאין להם ערך רב.
“אלפי זה מספר מצוין”.

מה קורה בהדסה

♦ משרד הבריאות החליט שבחודש הקרוב לא יהיו השתלות בהדסה, בעקבות השתלה שהסתבכה לפני שבוע וחצי ומאבקי הכוח במוסד.
זה ההסבר למכתב ההתפטרות של פרופ’ אבירם ניסן, שהבאתי אתמול.

הצעת החוק לסגירת ישר”ה

♦ “חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו” (גונן גינת), מכריז ישר”ה בכותרת הראשית שלו. וזו האג’נדה של העיתון הזה: המדינה היא העיתון, העיתון הוא המדינה. יש משהו יותר חשוב שקרה במדינה בסו”ש? לא ולא, חברים. ממש לא. הכפולה הפותחת של העיתון עוסקת בחוק.
זהו טקסט מוזר למדי, שהקו המנחה אותו הוא זעם טהור. לא תמיד הוא מחובר למציאות כלשהי.
גינת מתייחס לראיון של רינה מצליח אתמול את ציפי לבני.

כותב גינת:

חצי אמת, אומר פתגם ישן, גרוע משקר. אמש הופיעה שרת המשפטים ציפי לבני ב”פגוש את העיתונות”, וסיפרה לרינה מצליח, שבשעתו הוגשה מטעמה תלונה למבקר המדינה, בטענה ש”ישראל היום” הוא תעמולת בחירות. “אבל זה לא צלח”, אמרה לבני.

מה זה “לא צלח”? לבני לא אמרה. אבל העובדה היא, שלא יצא מהתלונה כלום. על הפרט הזה לבני דילגה באלגנטיות. לדעת לבני, רצוי שהצופה לא יידע את השורה התחתונה.

צרות בכותרות:

ההפניה השגויה מתפרסמת בעמוד הבית של הארץ. היא מוליכה לכתבה הזו, שכה נכתב בה:

טלדור היא החברה המעניקה שירותי תמיכה טלפונית לכנסת ובאופן מקרי היא הוקמה על ידי אשר בהרב, שמכהן כיום כמו”ל ‘ישראל היום’. בהרב עזב את טלדור כבר לפני עשר שנים, אך הדבר לא מנע מכבל לתהות על הקשר של העיתון למהלך.

♦ עמית סגל כותב על הצעת החוק בעיתון הנוסף של שלדון אדלסון, מקור ראשון.
ככתב פוליטי שאינו עובד רק בעיתון, ומקבל משכורת מאלדסון, אולי היה עליו לפסול את עצמו מלסקר את הנושא?
בין היתר הוא כותב:

2,836 הצעות חוק הונחו עד היום על שולחן הכנסת ה-19 ואף אחת מהן לא העסיקה את לשכת רה”מ כמו זו הנוכחית. מבחינת נתניהו, חתימתם של נציגי שבע סיעות (לרבות כל סיעות הקואליציה) מוכיחה את טענתו ארוכת השנים: יו”ר האופוזיציה האמיתי שלו לא יושב בבית מפלגת העבודה אלא בבית ידיעות אחרונות. ראש המשלה חושד שמטרתה העיקרית של הצעת החוק אינה בהכרח לסגור את היומון החינצי הפופולרי – זה כמובן יהיה בונוס נחמד – אלא לזעזע את יסודות ממשלתו.

משתכשכים בביצה

♦ מאז שכתבתי על העמוד “גם לי שר התחבורה חייב כסף” נעצרה הפעילות בעמוד, על אף שעדכנתי את דבריי, לבקשת המוחים.
כך פועלת אובר בעולם.
-
♦ כנס על הסכנה לחופש הביטוי ייערך מחר באוניברסיטאות שונות:

♦ התכתבות של קורא אתר הארץ עם עורך בכיר. הפרסום באישור שני הצדדים.

שלום לעורך אתרי הארץ,
אני מנוי ובדרך כלל מאוד נהנה ממהדורת האינטרנט של העיתון. דבר אחד מעיב על הנאתי. ״הפרויקטים המיוחדים״ המתנוססים בצד השמאלי של האתר. קצת מעליב אותי ופוגע בי שאתם קוראים לפרסומת ולתוכן שיווקי ממומן ״פרויקטים מיוחדים״.
על מי אתם עובדים? אם קוראי הארץ הם אכן אנשים חושבים, אני בטוח שהם לא חשים בנוח מהכותרת הזו. אני קורא לכם לחזור ולקרוא לפרסומות הללו ״תוכן שיווקי״/ ״תוכן ממומן״ או סתם ״פרסומת״, ולהפסיק לשקר לקוראים ולקרוא לזה ״פרויקטים מיוחדים״. פרויקט מיוחד בעיתון אמור להיות עיתונות במיטבה ולא מתן במה למפרסם.
בתודה וברכה, ארי דוידוביץ׳

לארי דוידוביץ’ שלום רב,
תודה על הערתך.
העברתי אותה על המחלקה הדיגיטלית שלנו, וזאת התשובה שקיבלתי:
בהבדל מכלי התקשורת בישראל, “הארץ” מקפיד לסמן תכנים פרסומיים באתר. תכנים אלה אכן מסומנים לרוב כ”פרסומת” או כ”פרויקט מיוחד”, זאת גם בהתאם להסכם עם המפרסם. בקרוב נעלה לרשת עם האתר המחודש של “הארץ” ובנוסף להגדרה “פרויקט מיוחד” ולצבעוניות שונה, נשתמש בו גם בגופן שונה לסימון תכנים אלה.
בברכה,
אהוד עין-גיל
עורך בכיר
הארץ

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ TV

♦ איך באמת נראה מצעד 100 הגדולים של הוליווד מבחינת גברים/נשים/גילים? אליחי וידל בדק את המספרים.

♦ רציתי לצפות בתחקיר הקב”א של רביב דרוקר במחשב, באינטרנט, שהרי אני לא מחוברת לספק תכנים טלוויזיוני, אבל הפרסומות לבייבי בום שברו אותי. מה שנורא זה שאין דרך לדלג עליהן או לעבור במהירות. אז סליחה, כמי שלא תצפה באף שנייה של בייבי בום בחיים, גם אם יכוונו אקדח לרקתה, דחקתם אותי החוצה גם מצפייה בתחקיר. חראם.
לאחר השידור הוסיף דרוקר פוסט: האם הצבא ישנה את שיטת הקב”א?
אולי בגלל שלא צפיתי בתחקיר (אבל מה, הפוסט לא אמור לעמוד בפני עצמו?) לא הבנתי את המשפט הבא:

…הצבא קבע 6 תכונות, שמגדירות בעיניו חייל טוב. השאלות שמגדירות את אותן תכונות הן, כמובן, תוצאה של נורמות תרבותיות וחברתיות. גם פרופסור כהנמן, ממציא הראיון בלשכת גיוס, מודה שתכונות כמו דייקנות וחובה (תפקוד במסגרות) הן תכונות שנוטות במיוחד לייצג תרבותיות, או אם להיות פחות פוליטיקלי קורקט, עובדות לטובת האשכנזים…

הרב משה הר נוי, הרב של שכונת אם המושבות שבה הם גרים, עומד לימינם. “כשסיפרתי לו שהתעברתי לילה לפני שעמית טבע, הוא אמר לי שאלוהים הרגיש צורך להקדים תרופה למכה – להעניק לי פיצוי על המכה שאחטוף כשהוא ייקח את עמית אליו”.