הכותרות
♦ ערד ניר וחבורת אולפן שישי הזחוחה (קישור לתוכנית המלאה) לא לבד. גם אבישי שפיצברג בישר”ה מסביר שהנה, ראו את אלו עם המילקי הזול שלהם, מה הם שווים אם לא שלחו יחידות חילוץ לנפאל להציל את הגרמנים שלהם? איזה עוד מדינה שלחה צוותים לנפאל חוץ מישראל? תוכלו להגיד שזה הצד הטוב של להיות ישראלי: אומנם ביומיום קורעים אותך בשכ”ד, דירה, משכורת עלובה, אוכל יקר, וכל דבר בעצם, אבל אם חלילה תיתקע בסופת שלגים בנפאל או ברעידת אדמה בקטמנדו, נזרוק כמה מיליונים (לכן הכל כה יקר, כדי שיהיה כסף לממן את מסעות ההצלה ברחבי העולם) ונבוא להציל אותך ואת החבר’ה, כי אנחנו יודעים שרק נסעת להתאוור קצת, ושאתה לא יורד, חלילה, שמחפש ויזה בברלין. רק מוחות ישראלים שטופים ומעוותים מסוגלים לעשות את החיבורים הללו.
היטיב לתאר עינב שיף בביקורת הטלוויזיה שלו בידיעות את טרלולת הישראלים המבסוטים מעצמם על שהמדינה משגרת צוותים ומטוסים ואנשים כדי לחלץ את נפגעי הסופה.
♦ הארץ זנח את אסון נפאל כידיעה מרכזית. הידיעה אומנם מופיעה בשער, אבל בחלקו התחתון. הסיפור הנפאלי הוא רק ידיעה אחת לא ארוכה בראש עמוד 5. זה כי בהארץ שכחו מה זה להיות יהודים בנפאל. ידיעות וישר”ה ממשיכים בסיפורי הגבורה והפציעה והאסונות. שישה עמודים ראשונים בידיעות, עד ע’ 9 בישר”ה.
במעריב זו כותרת מרכזית בשער, אם כי הכותרת העליונה מוקדשת לענייני קרי-בנט. למה סיפור בן יומיים לפחות הוא כותרת ראשית? אין לדעת.
אם לבחור שער צהובוני יפה הבוקר, הרי שזה ידיעות, עם הצילום המוצלח, בחירת הפונט לכותרת המבכיאה, “צעקתי, תמר, קומי”, וארגון, כלומר עיצוב, כל החבילה למשהו מושך במיוחד. אני לא יודעת עד כמה זה משפיע על המכירות, שער כזה, ואם באמת יש אנשים שעומדים מדי בוקר ומתלבטים מחדש מול דוכן העיתונים (נו, מה לעשות, אף שתתכחשו לכך, כבר למדנו מסקריר קודם שרבים הם קוראי עיתוני הדפוס בישראל, עדיין). גם שער מעריב לא רע בטיפולו בסופה בנפאל.
♦ למרות שקידמנו כה יפה את המועמד הפלסטיני שלנו לראשות עיריית ברלין, ראאד צאלח, הוא הפסיד בבחירות.
♦ שנאתו הלא תתואר של ישר”ה לברק אובמה מביאה להחלטות משעשעות, כמו הצקצוק האימתני בשער העיתון על שכרטיס האשראי של “מנהיג העולם החופשי” לא כובד. זהו כמובן רמז לכך שאין אדם זה יודע מימינו ומשמאלו.
בידיעות מופיע הסיפורון בשער האחורי, כראוי לכל אנקדוטה.
♦ הארץ חושף: עוד הרמת כוסית לקויה בין הון ושלטון. מהמפכ”ל ועד השר.
מתיחות בגזרת ישראל-ג’ון קרי
♦ בישר”ה מנסים לטעון שדברי קרי סותרים “במידה מסוימת” את דברי אובמה על תפקיד הסכסוך הישראלי-פלסטיני במצב במזרח התיכון. לא סותרים ולא כלום.
האמת שדי נמאס מכל חלקיקי המשפטים המפוענחים כך או אחר, ומהתעצבנויות אלו ואחרות.
ההתעצבנות של בנט, או של ישראל, מגוחכת להפליא. עכשיו מה, אלמלא הייתה התקשורת מלבה את האש ונותנת פתחון פה ועמודים על עמודים לכל הברה שלא תואמת את עמדותיו של בנט או של ליברמן, אפשר היה להחליק, להתקדם, ולעבור לדברים חשובים יותר.
השר ארדן: קרי שובר שיאים של חוסר הבנה.
במחלקת המדינה האמריקאית: בישראל סילפו את דברי קרי. הוא לא קישר בין ישראל לצמיחת דאעש. נקודה.
הטוויטס בעלילה הנחמדה היא שאביגדור ליברמן תקף את בנט אתמול בלילה והזכיר שארה”ב היא ידידתנו הגדולה. טוב שנזכר.
והנה כל מה שאמרה סגנית דוברת משרד החוץ, מרי הארף, על בנט ומי שהאכילו אותו בשטויות.
עולים לברלין
♦ אז נאור נרקיס התראיין לערוץ 10 אמש, כמובטח.
הרעיון שלו, אותו כבר שמענו, מופרך בכל רמה שהיא, ומעניין שאף כתב ומראיין לא מתמודד ולא מעמת אותו איתו. נרקיס מצייר תרחיש הזוי וכל העיתונאים מסתכלים עליו בעיניים ובפה פעורים ולא אומרים מילה. שום כלום. זה די מפתיע, לא? קחו למשל עיתונאי דעתן כמתן חודורוב. כלום, אף מילה. וזה הרעיון האידיוטי: כמאה אלף ישראלים עוברים, לפי הרעיון של נרקיס, לברלין, נניח. למה, ברלין תרצה לקלוט אותם? לתת להם עבודה? אותם מאה אלף עזבו את כל מה שיש להם בישראל. עבודה, בי”ס לילדים, ועוד ועוד. עכשיו מה? התארגנו בברלין, חיים בנחת, דוחפים לילדים שלהם (ולעצמם) שני מילקי ביום, כי זה זול. יעברו שנתיים, ישראל משתנה (אני יודעת, כבר כתבתי את כל זה, אבל אין ברירה, חובה לנער לכם תראש שוב), וכל המאה אלף יחזרו לישראל, ויצטרכו שוב להיקלט פה וכו’? זה אחד הרעיונות היותר מטופשים שמישהו זעק בקול, שקנו להם אחיזה בסביבה.
גם אותו מר נרקיס, מבולבל לא קטן מטעם עצמו בחייו האישיים: הוא בא לברלין כדי לחסוך כסף לדירה, אבל חי בחודש האחרון מהחסכונות שלו. לדבריו, הוא יחזור לישראל בקרוב, או ברגע שיחסוך כסף לקנות דירה, תלוי לאיזה חלק של הראיון אתם מקשיבים. מתי זה יקרה? בעוד חודש חודשיים? אז מה שווה הרעיון שלך? וגם: בשביל מה נסעת לברלין? כדי ללמד שפות בסקייפ? כן, יכולת לעשות את זה מרמת גן, אבל אתה רוצה לחיות בזול יותר, כפי שציינת. כלומר, אין לך מושג איך זה להיקלט בברלין לעבודה, פשוט אין לך. אז מה הטיפשות הזאת, של בואו לברלין וזה יפחיד את הממשלה?
במקום לבלבל את המוח על “אנטי ציוני” ו”עוכר ישראל” (הוא ממש ממש לא, אבל נרקיס הוא בהחלט אדם מבולבל שעשרות אלפי רעיונות לא מעשיים מתרוצצים במוחו), ועוד פעם “השואה השואה השואה, המשפחה שלי, וכו’”, דברו עניינית, בחנו (עיתונאים, נו) את הרעיון האווילי בכלים פרקטיים והגיוניים.
♦ נרקיס התראיין גם לידיעות, לעופר פטרסבורג, ומככב בשער ממון. השאלות אותן שאלות. גם בידיעות לא מטלטלים אותו ומטרידים אותו באותן שאלות כמו אלו של חודורוב ב-10.
עברית קלה
♦ עינב שיף בידיעות: אמנון אברמוביץ’ והשר יצחק אהרונוביץ’ דיברו בראיון באולפן שישי שוב ושוב על “ספק”. אלא שהם התכוונו לספ”כ, סגל פיקוד כללי, ודני קושמרו הסביר זאת בסוף הכתבה לרבים שלא הבינו. ואתם עוד מתלוננים על ראשי התיבות החביבים שלי, בהם אני משתמשת שוב ושוב ואף משננת. נו, בבקשה.
♦ מעריב. הם לא סובלים מדרגות קור שונות אלא מפגיעות או מכוויות קור בדרגות שונות.
כשהידיעה מופיעה כך בראש עמוד הבית של אתר העיתון זה מפדח פי כמה.
לפני פיזור
♦ כוחותינו עוקבים בחרדה אחר מצב הכוויות שלי. ובכן, נראה לי בסדר, העור מחליף צבעים, ונוצר מין איור יפה, מפה כזאת על הרגליים, שמשרטטת את קווי צניחת הקפה. גם ריח המשקה המתקתק, שמילא אתמול את הבונקר שלי, התפוגג (אחרי שניקיתי ואווררתי).
תחת הטראומה, לא מכניסה לכוסות האסוניות שום משקה חם. עוברים לכוסות נייר.
לסיכום הסו”ש וחג האחרון:
♦ עוד פעם יעלון?
♦ פוסט אורח: עיתונאים, אל תנסו לרגש
♦ אצבעות שמחתורה
♦ מי בא לאיראן?
♦ אצבעות שחרחרות
נא מששו את הדופק בלחם עבודה.