את יום שלישי שעבר הסופר והמשורר יצחק לאור, שבין עיסוקיו גם מפרסם טורי דעה וביקורות ספרותיות בעיתון "הארץ", לא ממש ירצה לזכור. הסיבה: לראשונה מזה תקופה ארוכה נפתח לתגובות גולשים מאמר שפרסם לאור בעיתון, ושהופיע גם באתר "הארץ". התוצאה הייתה עגומה מבחינתו.
תחילתו של הסיפור לפני כשלוש שנים וחצי, אז שודר בתוכנית "המקור" תחקיר שבו סיפרו נשים אחדות כי הוטרדו מינית, לכאורה, על ידי לאור. למחרת הוגשה נגד לאור תלונה למשטרה בגין אונס שהתרחש לכאורה כעשרים שנה קודם לכן. לאור הכחיש בתוקף את טענותיה, כמו גם טענות אחרות על הטרדות מיניות, לכאורה, מצידו. התלונה עצמה לא נחקרה בשל חוק ההתיישנות.
זמן קצר לאחר פרסום דבר התלונה נחסמה האפשרות להגיב למאמריו של לאור באתר "הארץ". מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, נשאל לאחרונה על ידי גולשים מדוע כך הוחלט והשיב באלה המילים: "משום ששמנו לב שהטוקבקים ללאור בעיקרם לא קשורים למה שכתב, אלא לטענות שאשה אחת טענה כלפיו, לגבי אירוע שלפי טענתה התרחש לפני עשרות שנים. אילו הטענות היו מוכחות לאור לא היה כותב ב'הארץ', אך השתכנענו שאין להן בסיס".
כל זאת, כאמור, עד השבוע שעבר, אז החליט עורך אתר "הארץ", אבי שרף, בתמימות משהו, לפתוח את האפשרות לשלוח תגובות פייסבוק למאמר של לאור על הבחירות המוניציפליות בתל אביב. בתוך זמן קצר התגשמה אבחנתו של המו"ל שוקן ותגובות הפייסבוק בנוגע לתלונות העבר נגד לאור החלו להופיע באתר. זה נגמר בכך שלאור פנה למערכת "הארץ", ורוית הכט, עורכת הפלטפורמה הדיגיטלית של הדעות, סגרה ונעלה מחדש את האפשרות להגיב למאמר שלו.
בני ציפר, האמנם?
"נעם פרתום נשאה נאום, שבו אמרה שסירבה להופיע בערב הפתיחה מפני שישב שם יצחק לאור, ואז התחילה לפרט שיצחק לאור עשה ככה ועשה ככה. את הסיפורים על יצחק לאור שמעתי אלף פעמים. אני יכול לספר לה יותר ממה שהיא יודעת. אנחנו יודעים שהוא אגרסיבי ולא נעים, אבל האופן שהיא אמרה את זה היה מזעזע בעיניי. אני לא נגד הבעת דעה של אנשים, אבל כאן זה לא היה מוסרי. אתה לא יכול להכפיש אדם וגם להשאיר את זה בצורה מטושטשת. הדם עלה לי לראש. אני פשוט התפרצתי, קמתי, הרגשתי שאי אפשר להמשיך. אמרתי שזה דבר שלא ייעשה. יצאתי החוצה, ויחד איתי יצאו עוד אנשים. לא עשיתי משהו אלים או גס. היא הגזימה בתיאור. אני אגיד לך משהו: משוררים מה שמעניין אותם זה אם אוהבים אותם. כשיצא הספר שלה, לא מזמן, היא שלחה אותו עם הקדשה גם לי וגם עותק אחד ליצחק לאור. זו הצביעות. לאור לא כתב על הספר שלה בעיתון. מישהו אחר כתב. אני תוהה מה היה קורה אם היה כותב עליה טובות, האם היא הייתה אומרת אותו דבר?".
נעם פרתום, זה נכון ששלחת את ספרך האחרון גם ליצחק לאור, שאיתו סירבת להופיע?
"אני עצמי לא הקדשתי מעולם ספר ליצחק לאור. יש לי שיר בספר עצמו שמזכיר את שמו בקונטקסט פוליטי כגבר-משורר בעייתי שידוע כמטריד ופוגעני כלפי נשים. אני גם לא מודעת לכך שהוצאת 'עם עובד' שלחה לו ספר, אבל זה ייתכן תיאורטית. אם משתמע מדבריו של ציפר שהשמצתי את לאור והוצאתי דיבתו רעה משום שהוא לא כתב על ספרי ביקורת – זה פשוט מופרך ומקומם. הספר שלי זכה לחשיפה תקשורתית מכובדת, ועם כל הכבוד אני לא זקוקה ליצחק לאור ולא הייתי מעוניינת להתהדר בנוצותיו של אדם כזה שכל כך הרבה עדויות איומות מרחפות מעל ראשו. אי ההגעה שלי לאירוע שירה בהשתתפותו הייתה אך ורק מטעמי אי נוחות ברמה הסולידרית והפוליטית כאישה. אם תקראי שירים שלי תיווכחי שהתכנים שאני עוסקת בהם הם היפר נשיים, והרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת לעמוד ליד אדם שייתכן שפגע בכל כך הרבה נשים. זה עניין עקרוני ואידאולוגי. ליבי לא נתן לי.
"ובאשר למה שכתבתי בפייסבוקי על אירוע השירה שבו ציפר התפרץ מהקהל לבמה וחטף לי את המיקרופון בעודי מדברת – אני עומדת לחלוטין מאחורי דבריי. זה היה אקט פולשני, לא צפוי ומאוד לא נעים שנחווה על ידי כאגרסיבי והתכלית שלו הייתה לתחושתי ולהערכתי להקטין אותי ולבטל את התוקף של דבריי. בקהל נכחו לערך מאה עדים אם לא יותר שיוכלו לאשש את דבריי".
יצחק לאור סירב להגיב.