הפיתוח הטכנולוגי שחשף את השקר של המשטרה

כותרות

♦ הראשית של ישר”ה: השר עמיר פרץ תקף את נתניהו בפגוש את העיתונות, מה שיביא לפיטוריו או להתפטרותו.

"כשהכל מסביב לוהט, ראש הממשלה מבעיר את השטח במקום להרגיע… דווקא בטקס לזכרו של יצחק רבין, נתניהו בחר ללבות ולהאשים, ורק מפאת הכבוד למעמד – לא קמתי והלכתי… עשיתי כל מה שיכולתי כדי לקדם תהליך מדיני ולהיאבק למען קיום בכבוד לאזרחי ישראל, למען הקשישים והילדים העניים. ההידרדרות היא בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי, וביום שני בכנסת – לא אצביע בעד התקציב. אין לי כוונה להמשיך ולשרת את המדיניות של נתניהו שהפך שבוי בידי הימין. ראש הממשלה הוביל אותנו לייאוש, הגיע הזמן להביא תקווה. הוא החמיץ את כל ההזדמנויות שהיו לו ובחר להיות שבוי ומשותק בידי הקיצונים. נתניהו הוא לא הפתרון – הוא הבעיה."

במעריב ובהארץ הידיעה מובאת בתחתית השער.בידיעות אין לה זכר.
בן כספית טוען לסיפור האמיתי שיוביל לפרישה: נאום נתניהו באזכרת רבין בהר הרצל.
שימו לב להבדלי הגרסאות בין שני העיתונים הללו.

עמית סגל כתב על כך אתמול בלילה.
מעריב: כנ”ל.
יוסי ורטר בהארץ: תחילת התפוררות הקואליציה.
וואלה.

ההרוג בכפר כנא

בישר”ה כותב איציק סבן שבכירים במשטרה הביעו אי שביעות רצון מהתנהגות השוטרים, והציעו להשעותם עד תום החקירה.
בידיעות הובא אריה עמית, ניצב בדימוס, לשעבר מפקד מרחב ירושלים להביע את דעתו, ולדבריו, גם הוא היה יורה. מודיעה לכם שאני תמהה על כך.
בהארץ כותב יניב קובוביץ פרשנות: האם היו השוטרים בסכנת חיים מיידית?

"בפקודות המטא”ר נאסר לבצע מעצר בכלי ירייה, למעט בתנאים שמציין סעיף 2 באותה פקודה: “המעשה, שהוא עילת המעצר, סיכן בצורה ממשית את חייו או את שלמות גופו של אדם”; “האדם, שמבקשים לעצור בגין אותה עבירה, מסכן באופן ממשי את חייו או את שלמות גופו של אדם”; “אין דרך אחרת לבצע את המעצר”.

"…גם כשמתמלאים תנאים אלה, השוטר חייב לתת אזהרה לחשוד, בקריאה בקול. הירייה הראשונה גם צריכה להיות באוויר. לפי ההוראות, ניתן לוותר על אזהרה מוקדמת כשצפויה סכנה ממשית מיידית לחיי השוטר או אדם אחר… לא ברור מדוע לא באו עם אמצעי אל־הרג כמו אקדח הלם חשמלי, ספריי פלפל ומטול גז לפיזור בקטטה…אם השוטרים הרגישו שחייהם מאוימים אז, הם היו צריכים לירות אז, מתוך הרכב. בהודעת המשטרה נאמר שהכוח ירה באוויר, דבר שלא נראה בסרטי האבטחה…. כאשר הם יורדים מהרכב החשוד מתרחק מהם, ופירוש הדבר שהירי באוויר עשה את שלו והחשוד הורתע. בנוסף, ניתן היה לירות ברגלי החשוד… מי שירה כנראה בחמדאן היה נהג הרכב, ולא ברור מדוע לא בחר להמשיך בנסיעה של כמה מטרים, או לעצור עם הרכב בזווית שתאפשר לקבל שליטה טובה יותר על חמדאן, שהחזיק סכין…"

איך כותבים הטוקבקיסטים? כל מילה. ובמילותיי, חותמת. כך גם על דברי כתב מעריב, אמיר זוהר: השוטרים הרגו אתחיר א-דין חמדאן בדם קר.

“בן 20 הגיע עם סכין שלופה וניסה לדקור שוטרים”, שידר דובר המחוז משה ויצמן בהודעת ביפר שניסח עם מפקדיו באישון לילה. “כוח המשטרה פתח בירי באוויר וכשנשקפה סכנה בוצע ירי לעבר החשוד שנפצע בפלג גופו העליון”, שידר הדובר בכחש גם בשעות הבוקר. הוא רק לא לקח בחשבון את הטכנולוגיה והרשתות החברתיות, שגם ערבים “לא מפותחים” נגישים אליהן."

"אז לידיעת דובר המחוז, השוטר לא ירה באוויר, אלא ירה לו בגב בעת שנמלט ממנו, ודווקא טכנולוגיית מצלמות הרחוב שהשר הממונה יצחק אהרונוביץ’ מרבה לאיים בה על תושבי מזרח ירושלים, היא זו שחשפה את השקר המקומם של המשטרה. הצדק הטכנולוגי עובד בכל הכיוונים, בניגוד לצדק הפוליטי."

אולמרט, ברק, נוני, ערוץ 10, ynet

♦ יום בעייתי היה אתמול לעורכי ynet. ההקלטה של ערוץ 10, בה מספר אולמרט (לצד ה-אמירה שברק לקח שוחד של מיליונים) איך נוני מוזס החל לרקוד מאושר כשחשב שהמשפט מאחורי אולמרט, הותירה אותם תקועים עם הסקופ של הסו”ש, לא לבלוע ולא להקיא.

אחרי התייעצויות, מן הסתם, בין בכירי האתר, בשלוש דקות לשש בערב, כמעט 24 שעות אחרי החשיפה של ערוץ 10,הועלתה הידיעה בחתימת “ynet” כשהיא מסופרת ומנוכשת כהלכה:
שום נוני (מוזס) אין בה.
אז הנה, לידיעת קוראי ynet, זה המידע (בצילומסך) שהעלימו מכם.
בידיעות מופיעה הבוקר הידיעה בעמוד 12-13, עם הכותרת “אהוד נגד אהוד”. חתום עליה “כתב ידיעות אחרונות”. אין רמז לאזכור הנוני. תגובת ברק לערוץ 10: “איוולת שאינה ראויה לתגובה”.
טובה צימוקי מוסיפה שם שהפורום המשפטי למען ישראל פנה ליועמ”ש כדי שיורה לממשלה לחקור את טענות אולמרט.

♦ אגב, על הקשר האמיץ בין נוני לאולמרט התוודה בעבר בכיר כותבי ידיעות, נחום (“אצלנו בעיתון”) ברנע. כך שאין פה רבע פנטזיה ולא הייתה. נוני מוזס לא יכול היה לצפות לאמירה יותר בעייתית מאהוב נפשו.

♦ יואב יצחק לוקח קרדיט לכל חשיפות אולמרט, ומאשים את שאר העיתונאים/ עיתונאים.
תזכורת לכל שכתבתי אתמול.

משתכשכים בביצה

♦ בשבוע שעבר יצא רזי ברקאי לחופשת עצבים, מאחר שאות התוכנית שלו, מה בוער, הוחלף בלי ידיעתו.
היום הוא צריך לחזור מהחופשה. נראה. מתברר שקוראי ynet דווקא לא רוצים שיחזור.

החוק נגד ישר”ה

♦ עמוס רגב בטור מיוחד: “לא לדיקטטורה של נוני“, כך בשער, ובכפולת 16-17.
עוד באותה כפולה: הרשות השנייה פסלה תשדיר של ישר”ה. בעיתון רואים בכך התנכלות אישית.
האייטם השלישי באותה כפולה הוא ראיון שערכה מרים אדלסון, הקשורה קלות לעיתון, עם השר גלעד ארדן בוושינגטון:

♦ והנה טוויסט מרשים בעלילה (המארקר).

"האם מו”ל “ידיעות אחרונות”, נוני מוזס, מנסה לעשות שוב את דרכו לטלוויזיה? גורמים פוליטיים אומרים כי נבדקה בכנסת האפשרות לרקוח דיל שכחלק ממנו יבוטל האיסור על בעלויות צולבות בערוץ טלוויזיה מסחרי, ומנגד יוקפא “חוק ישראל היום” - שנועד לאסור על חלוקת העיתון בחינם. ביטול הבעלויות הצולבות בטלוויזיה יאפשר למו”ל “ידיעות אחרונות”, המתחרה הישיר של “ישראל היום”, לחזור ולהחזיק במניות של ערוץ טלוויזיה ולהגדיל את השפעתו."

עברית במצוקה

♦ הסטייליסטית ליאת אשורי לידיעות:
“אפשר ללבוש את הנעליים עם סקיני, מכנסיים רחבים, חצאיות…”
לנעול! לנעול! לנעול!. איףףף.

צרות בכותרות

אוי ואבוי לגויים (מורשת סבא מרדכי זצ”ל). השיח הפולני השתלט על הכותרות בכפולת 2-3 של ישר”ה.

וזה, משער הארץ, גם “יש עורכים בבית?” וגם “צרות בכותרות”. אין חמור כמו טעות בכותרת, ואין חמור יותר מטעות בכותרת בשער. קצת תשומת לב, נו. מה אני כבר מבקשת. 

צחוקייה במח’ הגהה

אומרים שהכי חשוב שיכתבו את השם שלך נכון, אבל מה אם בעיתון עצצצמו, לא כותבים את שם העיתון נכון?

לפני פיזור

♦תוצאות מדהימות לסקריר הצפייה בערוצי החדשות ביום שישי.
מתוך כל עמיתינו כאן, הגרעין הקשה של המתעניינים באקטואליה, 50% כלל לא צופים ביומני החדשות.
17% מזפזפים.
16% צופים ב-10.
10% ב-1.
7% ב-2.
לא מדהים? שוב, המוולווטים אינם מדגם מייצג, לא אנשים רגילים, ועדיין, אלו תוצאות מפתיעות.
והנה אני מביאה אותו שוב, כדי שמי שלא השתתפו אתמול יוכלו להשתתף היום (שהרי ידוע לנו שהטור השמאלי אינו לרוחכם ושאינכם מסוגלים להסיט לשם מבט).
מעניין אם היום תשתנה המגמה.