נדמה כי שרת התרבות, מירי רגב, השתמשה כבר בכל התותחים הכבדים שלה במסעה להוציא את האליטה השמאלנית מדעתה. אחרי שהצהירה שתפסיק לתת מימון לאמנות שמביעה התנגדות למדיניות הממשלה, שתשנה את שיטת הפלייליסט של גלגל"צ כך שתהיה בה נוכחות משמעותית לזמר עברי ים תיכוני, שתבטל את חוק הספרים ועוד, הגיע בסוף השבוע עוד ראיון מעורר סערה – הפעם במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות, שהציב על השער את רגב כשהיא אוחזת ברצועות אליהן קשורים שלושה פנתרים שחורים. גם בלי הכותרת ("מלחמת תרבות? זו מלחמת העצמאות המזרחית") לא יכול היה הרפרנס להיות שקוף יותר.
"מירי רגב מקבלת את תמיכתי המלאה", אומר צ'רלי ביטון בן ה-68, חבר כנסת לשעבר וממייסדי תנועת המחאה החברתית "הפנתרים השחורים" שפעלה בישראל בשנות ה-70. "היא היחידה שמביאה את הקול המזרחי ודואגת לציבור המוחלש. כל המחאות שהיא מובילה באות ממקום של כאב, אני מאמין לכל מילה שלה ויודע שהיא רוצה לשנות. אומרים שהיא פרובוקטיבית? כל הפרובוקציות הן של האשכנזים שלא מוכנים לקבל אישה מזרחית חזקה ודעתנית".
אבל יש גם מזרחים שתוקפים אותה.
"אלה לקקנים שמלאים בשנאה עצמית - מירב בטיטו, משה איבגי, גברי בנאי, ודניאל בן סימון שבכלל מתבייש במזרחיות שלו".
אז בסופו של דבר הכל עומד על הקונפליקט בין אשכנזים למזרחים?
"אתה תמים אם אתה חושב שלא. תראה את משה קצב - כל התקשורת האשכנזית התאחדה במטרה להפיל אותו. אותו הדבר גם אייל גולן ותא"ל אופק בוכריס - המזרחים נשפטים בצורה אחרת".
"להשתמש בטרמינולוגיה פשיסטית? לא מקובל"
"מירי רגב לא יכולה לייצג אותי", טוען ראובן אברג'יל בן ה-73, שותפו של בוזגלו לפנתרים השחורים. "היא לא יכולה לייצג אותי היות והיא בעצמה קורבן של ההגמוניה. מירי רגב כשרת תרבות מבקשת לשלול ממני את הזכויות שלי. לא יכול להיות שאני אצטרך להוכיח את הנאמנות שלי למדינה, ורק אחרי שאעמוד למבחן אני אקרא אזרח. האזרח המזרחי לוחם בקרב לטובת מדינת ישראל, עומד בשירת ההמנון, משלם מיסים, ולאחר מכן זורקים אותו מהבית שלו כי הוא חייב כסף לבנקים. אם הדברים שלה היו מסתכמים בשיח מזרחי ודאגה לאוכלוסיות מוחלשות היא הייתה יכולה לייצג אותי, אבל להשתמש בטרמינולוגיה פשיסטית? זה לא מקובל. בדברים שלה מירי רגב מנסרת את הענף עליו היא יושבת. היא מייצגת את מפלגת הליכוד ולא את הציבור המזרחי".
אתה מכיר אותה באופן אישי?
"אני עוקב אחריה כבר שנים רבות, ואני זוכר פגישה נעימה מאוד שהייתה לנו אצל מאיר כהן, אז ראש עיריית דימונה, כשהיא הייתה ח"כית חדשה. נכנסתי לפגישה כשהיא כבר נכחה שם, וברגע שהיא ראתה אותי היא ישר קמה לברך אותי וסיפרה לי על החשיבות הגדולה שהייתה לפנתרים למסלול חייה.
"ב-2007 אני ועוד שלושה חברים בנינו תכנית של חלוקה שוויונית שנקראה 'ליבי במזרח'. חיברנו חוברת שהיו בה מחקרים מעמיקים על הפערים בין מזרחים לאשכנזים ותכנית עבודה לשיפור המצב. מירי רגב קיבלה מאיתנו את החוברת הזאת, והפעולות שלה הן אחד לאחד במתווה שאנחנו הכנו".
בסופו של דבר היא מצליחה לעורר זעם רב בקרב מה שמכונה "האליטות הישנות".
"כמובן, היא באה ולוקחת חלק מהעוגה שהייתה שייכת עד כה לשכבה אחת שלטת, שכבה שלא הייתה מעוניינת לחלוק אותו עם מי ששונה ממנה. זה לא משנה אם רגב הייתה מדברת במבטא אחר או הייתה צובעת את שערה לבלונדיני. ברגע שהם רואים מישהי שלא קוראים לה שולמית אלוני, הם לעולם לא יקבלו אותה".
מה דעתך על תמונת השער של רגב אוחזת ברצועות שלושה פנתרים שחורים?
"מבחינתי, כל מי שרוצה להילחם תחת השם 'הפנתרים השחורים' מוזמן. רגשי הציבור שונים הרבה פעמים ממה שקרה במציאות - בשנת 48' כל ישראלי שדיברת איתו אמר שהוא היה על האלטלנה. כנראה שככה זה גם עם הפנתרים. בדיעבד הרבה אנשים מרגישים שהם היו חלק מהמאבק הזה".
ויש גם פנתר אחד שלא ממש מתלהב משרת התרבות ומאבקה בשם המזרחים. "לא קראתי את הראיון", אומר כוכבי שמש בן ה-72, שנחשב לאחד מסמניה השמאליים של הפנתרים השחורים. "היא לא מעניינת אותי. את מה שהיא עושה היום לתרבות המזרחית, אני עשיתי לפני יותר מ-40 שנה. ההתנהגות שלה בהמית".