"יש הערכה גם לשידור הציבורי ויש תקווה שנוכל לשנות את ההחלטה"
"זה ריגש אותי, מדובר פה בטקס ממלכתי שמלווה את כולם ולכן יש התרגשות", מספרת כרמלה מנשה על הרגע בו קיבלה את ההודעה על השתתפותה בטקס. מנשה זכתה לקבל פרסים על עבודתה העיתונאית, אך מודה שזהו רגע שונה: "לכל פרס יש את הייחוד שלו אך בתקופה שרשות השידור במשבר, העובדה שהחליטו להכיר בי, עיתונאית מתוך רשות השידור, להדלקת משואה, מוכיחה כי יש הערכה גם לשידור הציבורי . יש תקווה שאולי נוכל לשנות את ההחלטה בעניין הפיטורים".
"רשות השידור היא הבית, גדלתי שם מגיל 20, הגעתי לאחר השירות הצבאי ולמרות שלא חינכו אותי לפמיניזם ותקרת זכוכית, פרצתי דרך בעבודה קשה שלא פשוטה לא לגבר ולא לאשה. זה תחום סיקור מאד תובעני", היא מספרת על הקשיים בתפקידה ככתבת צבאית. מנשה, אם חד הורית לילדה בת ה-15, מודה שמדובר ברגעים לא פשוטים בהם הקריירה לפעמים דוחקת את החיים האישיים, "הפסדתי המון ימי הולדת וחגיגות ט"ו בשבט בגן ולפעמים בתי הייתה אומרת לי: "לחיילים יש לך זמן אבל בשבילי לא". אני כל הזמן עם הטלפון ביד וחיילים והורים מתקשרים אליי בכל שעה", היא מספרת.
לדבריה, רגע שעולם לא תשכח בקריירה העיתונאית שלה הוא סיקור אסון המסוקים. "היו לי המון רגעים קשים אך עד היום לא אשכח את הכאב הגדול באסון המסוקים. 73 חיילים ולוחמים איבדו את חייהם בגלל רשלנות, ושבוע אחרי האסון עליתי לבופור וראיינתי את החיילים שחבריהם נהרגו. הם היו במצב קשה ואחד החיילים אמר לי: "הגעת לבית קברות של אנשים חיים, הוא בכה ואני בכיתי", היא נזכרת.
למרות שטקס הדלקת המשואות עומד בסימן נשים, מנשה טוענת שזו רק תחילת הדרך, "עדיין לא שברנו את תקרת הזכוכית והראיה היא הדו"ח שהתפרסם לאחרונה ומראה מהו מצבם של הנשים". למרות זאת היא דואגת לציין: "כשהתחלתי את דרכי הייתי כתבת המשטרה היחידה והיום המצב שונה לחלוטין".
עד מתי את חושבת שתמשיכי במקצוע?
"אני מקווה שאוכל להמשיך, אם כל בוקר אני מקבלת טלפון ומתרגשת מעוולה שקרתה ואכפת לי ואני רוצה לשנות ומצליחה, אז זה המקום בשבילי".