נפתלי בנט VS נחום ברנע
♦ זה התחיל בטור של נחום ברנע בהמוסף לשבת של ידיעות בסו”ש ונגמר בעמוד הפייסבוק של נפתלי בנט.
במה אנחנו פחות ישראליים ממך?
נחום ברנע, תתבייש.
“שונאי זרים, חשוכים, עבדים לרבנים שנגועים בגזענות, קנאות דתית ולאומנית, סוחטי כסף מעטיני השלטון”
כך מכנה נחום ברנע את ה”בוחרים של בנט”.
כך כונו מליוני ישראלים, מבוגרים, צעירים, דתיים וחילונים, בעיתון יום שישי במדינת ישראל.
תצפו לשמוע כינויים אלו פעמים רבות נגדנו לקראת הבחירות.
אז פעם אחת נגיד את זה ברור, מר ברנע וכל מי שעוד חושב כמותך (אתם הולכים ומתמעטים):
זמנך עבר.
ההסתה ללא תגובה נגמרה.
זה לא יהיה יותר.
המדינה שאתה מכיר – זאת שהאליטות התקשורתיות, המשפטיות והאקדמיות שייכות לצד אחד, שמאל אולטרה קיצוני של המפה הפוליטית – המדינה הזאת התפכחה.
הזמן שבו יכולת לירוק אותיות הסתה על דפי העיתון, ואיש לא יפצה פה, נגמר.
אנחנו לא שותקים, לא מתביישים, אין לנו שום רגשי נחיתות.
ההיפך.
הציבור הלאומי החליט להרים את הראש.
החלטנו להרים את הראש בגאווה על מי שאנחנו: אוהבי העם, אוהבי התורה, אוהבי הארץ.
החלטנו להרים את הראש של האנשים במדינה: להפסיק את המגננה, להפסיק את ההתרפסות בפני האוייבים, להפסיק לשתוק בתקשורת זרה או בכנסים בארצות הברית מכובדים ככל שיהיו.
אני לא מבין, ולא אבין, את הרצון שלך לברוח כל הזמן: לברוח מהארץ שלנו, לברוח מהמסורת היהודית שלנו, לברוח מהסולידריות של העם שלנו.
מה עבר לך בראש כשכתבת את מאמר השטנה?
במה אנחנו פחות טובים ממך, מר ברנע?
האם לא הקרבנו מספיק קורבנות על הגנת המדינה כדי להתקבל למועדון?
האם אנחנו משכילים פחות? האם אנחנו ישראלים פחות?
מה חשבת, למען השם, כשישבת וכינית את הבוחרים שלי “חשוכים שונאי זרים”?
הדברים שכתבת אינם ראויים לדפוס.
הרצון להשתיק את רוב העם, להעליב אותו, להכפיש אותו, לקרוא לו בשמות גנאי – מפתה.
גם הפרידה של האליטות ממושבן הבטוח קשה -
אבל תביטו רגע החוצה: זה קורה, ממש עכשיו, גם בזמן שקראת את זה.
העם התעורר, אתה כנראה נרדמת על המקלדת, וזה מה שיצא.
תתבייש.
בידיעות אין לכך זכר, בישר”ה צ’יפרו את בנט (ע’ 2!), כדי לבעוט בברנע.
♦ בידיעות מובא ציטוט של יאיר לפיד, שהוא לא פוסל שיבה למשרד האוצר. לא, בבקשה לא!
♦ על פי ישר”ה, הרומן עם שמואל דכנר הוא שקר שנועד להגן על אולמרט, כך הציטוט מפי פרקליטה של שולה זקן.
בידיעות, שהסיפור מפורט בו על פני רוב כפולת האמצע, כתוב רק, לקראת סוף הידיעה: “…לאחר שחתמה על ההסכם היא מסרה עדות אמת במשטרה, ולכן אין כל חדש במה שפורסם…”, הידיעה כולה כוללת ציטוטים מההקלטות.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
♦ חז”ן:
לפני מספר ימים התפרסם סרטון שדלף מצה”ל על אירוע החדירה ליד זיקים. הסרטון מפריך את גרסת דובר צה”ל ומציג אותו כשקרן כפייתי (נתון עיקרי בהתאמה לתפקיד). בגירסה שפורסמה על ידי הדובר מוצגת חוליית החמאס כחבורת נעבעכים שנפלטה מהים וחוסלה מיד על ידי צה”ל הגיבור. בסרטון רואים חוליה מקצועית ונחושה שמגיחה מהים נטמעת בשטח מגיעה לטנק נוסע דרך השטח המת שלו ומצמידה לו חגורת נפץ. זו הפגנת יכולת מרשימה כמו של הכח שחטף את גלעד שליט. כמובן שאיש מהפרשנים הצבאיים שאוכלים מידו של הדובר לא הביע תמיהה על הסתירה הברורה. כולם מסכימים שמדובר אך ורק בבעיית בטחון שדה.
זה הצבא של גנץ ובחירת איזנקוט מבטיחה שהוא יישאר כזה.
ובעניין דומה דבורה פרידמן, מפיקה ברשתות זרות, בפייסבוק.
אני לא טקטיקנית או אסטרטגית גדולה, וממש אין לי שאיפות להיות נפוליאון, ובאמת יש סיכוי גדול שלא הבנתי משהו – אבל באותו רגע היה ברור, ולא רק לי – שכיוון ההסתערות הרגלית המתוכננת, חושפת את החיילים לשטח פתוח ללא אפשרות להסתתר, וזו עלולה להוביל, בזמן אמת, להקראת שמות הנופלים בערוצי החדשות. את הנפנוף של אחד המפקדים בשטח בנוסח של “אל תדאגי, אנחנו שולטים במצב” צפיתי עוד לפני שבכלל פציתי את פי.
את סוף התרגיל לא נשארנו לראות – אחיינים שלי מסתערים על מגרת הממתקים האסורה בבית ביותר נחישות ומוטיבציה מהחיילים המסכנים באותו התרגיל, ועינטוזים של חיילים אפשר גם למצוא ביוטיוב.
ולמה אני מספרת את כל זה?
כי מזה שנים הצבא שלנו גוסס לאיטו, ושום תקציב בעולם לא יציל אותו מהגסיסה והניוון האיטיים הללו. את הצבא צריך קודם כל להציל מעצמו ומהמאצ’ו העומדים בראש שורותיו, ולא יודעים לצטט שום דבר חוץ מקלאזוביץ’ ומולטקה שרלוונטיים בערך לימי מלחמת החפירות. שלא לדבר על כך שלרוב אלו מתבססים על פרקטיקה וטקטיקה הנובעות מניסיונם האישי בשטח, שלרוב מצומצמות עקב מעבר מהיר מתפקיד לתפקיד ואי למידה אמיתית מהליקויים והתחקירים.
♦ זוכרים שדיברתי על כפתור דיסלייק לפייסבוק? לא רק אני, כמובן.
ייתכן שזה יקרה.
♦ חלי גולדנברג על גל אוחובסקי והוצאה מהארון.
♦ דני דיין הבטיח ביוני האחרון שהוא לא רץ לכנסת.
(תודה למייג’ור)
הבוקר: דני דיין מצטרף לבית היהודי. איך האנשים האלו לא נגעלים מעצמם.
איך אתם בכלל מקשיבים להם. מה שווה מילה שלהם. דוחה תנשמה.
אוי ויי. סייג לחוכמה שתיקה. ג’ודי מוזס שלום על רינה מצליח.
לפני פיזור
♦ בסו”ש הייתי בדרכים, ומי שהוסיפה נדבך של צבע לאצבעות שחורות, שהפכו לאצבעות ירוקות, צהובות ואדומותבזכותה היא מיא עשת, שהתלוותה אלי למסע.
“איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?” הערב, 21:15, בסינמטק ירושלים.
הקרנת שלישי, 11:00, בסינמטק ת”א מלאה, ולכן נוספה עוד אחת, ב-12:15.
לוח הקרנות מתעדכן.