אתמול התקיימה פגישה רבת משתתפים במשרד ראש הממשלה, בהשתתפות נתניהו, שר האוצר משה כחלון, השר האחראי על הרשות, אופיר אקוניס, ונציגי המשרדים. הפגישה הוגדרה כדחופה בשל הגירעון הקשה של רשות השידור, שיגיע בסוף החודש ל–50 מיליון שקל. במצב כזה, הרשות לא תוכל לשלם גם את משכורות העובדים ליוני - וזאת לאחר שכבר עצרה תשלומים לספקים.
הדרישה של כונס הנכסים הרשמי, דוד האן, שמנהל את הרשות בשלבי הפירוק, היא כי האוצר יממן את הוצאות הרשות. הרשות אמורה היתה להכניס כ–400 מיליון שקל מתשלום אגרה עד לסגירתה והקמת התאגיד החדש, אך בפועל, מטעמים פוליטיים, שרי התקשורת והאוצר לא חתמו מ–2015 על צו המאפשר לרשות לגבות אגרה.
אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר הציגו חוות דעת משפטית, שלפיה החוק הקיים מחייב את המשך המימון של רשות השידור בפירוק באמצעות אגרת הטלוויזיה. האוצר העלה אפשרות כי ימשיך לממן את הרשות רק במתכונת ביניים שבה הרשות הישנה תיסגר, ומנגד יופעל תאגיד חדש שיתבסס בעיקר על התשתיות הקיימות של רשות השידור. המהלך הזה יתבצע תוך פרישה מיידית של מאות עובדים. באוצר דורשים כי מצבת כוח האדם של הרשות תפחת כבר בתקופה זו לאותה מצבת שעליה דובר בתאגיד החדש שאמור היה להיות מוקם - כלומר כ–750 עובדים. כיום יש ברשות כ–1,600 עובדים וכ–200 עובדים נוספים בטלוויזיה החינוכית. תקציב הרשות ל–2014 הגיע לכ–850 מיליון שקל, כשיותר מ–50% ממנו מופנים להוצאות שכר. באוצר העלו כמה רעיונות כיצד להפעיל את הרשות בתקופת הביניים - למשל במיקור חוץ ורכישת הפקות, ותוך הפרדת הטלוויזיה מהרדיו.
ההסכמים בין ההסתדרות לבין משרדי האוצר והתקשורת עם יישום חוק השידור הציבורי קבעו כי בתקופת הפירוק לא ניתן יהיה כלל לצמצם את כוח האדם ברשות משיקולי התייעלות. המשמעות היא שכרגע ידי ההנהלה כבולות, והם אינם יכולים לצמצם הוצאות. גם בכונס הנכסים הראשי (כנ"ר) וגם באוצר סבורים כי כבר כעת אפשר להפחית דרמטית את כוח האדם ברשות על בסיס הסכמי הפרישה שהתקבל בעבר, אך לא ניתן לבצע את המהלך בגלל מגבלות החוק. לכן מעוניינים באוצר ליישם כבר כעת את החוק, ולא לתת תקופת ארכה כלשהי - לא של שלושה חודשים ולא של מועד נוסף.
אם הרשות תמשיך לפעול לפי המתכונת הישנה ובמצבת כוח האדם המוגדלת, ההערכות הן כי ההוצאות העודפות שלה לשנה יהיו יותר מ–200 מיליון שקל - על חשבון הקופה הציבורית. כלומר, במקרה שהתאגיד החדש יוקם באופן סופי רק בעוד שנתיים, העלות הכוללת לציבור תגיע ל–400 מיליון שקל.
האם אגרת הטלוויזיה תוחזר דרך ביטוח לאומי?
גם אופן התקצוב של הגוף החדש היה בין הנושאים שבהם עסקו רבות בחוק הסגירה־פתיחה וביטול האגרה. ביטול אגרת הטלוויזיה הותיר את הרשות עם הכנסה של כ–500 מיליון שקל מאגרת הרכב, מפרסומות ומחסויות. את החוסרים בתקציב אמור היה האוצר להשלים ישירות מתקציב משרד התחבורה, בהתאם להכנסות מאגרת הרכב.
באוצר אמנם אומרים כי התקציב הנדרש לרשות יושלם בהתאם לנדרש, אבל בוועדי העובדים כבר יוזמים מהלך חדש להשבת האגרה - בדרכים עקיפות. בתיקוני החקיקה שמציעים ועדי העובדים הם העלו רעיון לגביית אגרה חלקית באמצעות תשלום חודשי דרך המוסד לביטוח לאומי.
לטענת אגודת העיתונאים בירושלים, שיעור הגבייה של הביטוח הלאומי גבוה, והוא מעודכן בפרטי האוכלוסין באופן מיטבי. "גביית אגרה בדרך זו, בשיעור של שקלים בודדים מדי חודש לכל מבוטח בגיר, תיצור מקור הכנסה קבוע ובטוח לתאגיד השידור הציבורי - ללא בעיות גבייה", נכתב בפנייה.
בת"א תומכים, בירושלים מציגים דרישות
"שר האוצר כחלון מחויב לרפורמה של ארדן. זה הפתרון הטוב ביותר", אמרו אתמול גורמים באוצר. "המשרד עושה ככל שביכולתו להפסיק את בזבוז כספי ציבור ולגרום להקמת גוף מנותק פוליטית כמה שיותר מהר". אותו גורם תקף את שר אקוניס, האחראי על רשות השידור, ואמר כי הוא "מונע את יישום הרפורמה ותובע לעשות שינויים משמעותיים לטובת העובדים, וזאת על חשבון הקופה הציבורית".
במסגרת שינויי החקיקה, גם ועדי העובדים ברשות כבר הציגו רשימת דרישות. רפורמת הסגירה־פתיחה לוותה במאבקים חזיתיים מול ועדי העובדים. אלה הפגינו מול ביתו והשמיצו אותו ללא הרף ברשתות החברתיות. ברגעים האחרונים לאישור הרפורמה נאלץ ארדן להיעתר לדרישות חלקיות של העובדים, וזאת כדי לזכות בתמיכת ההסתדרות - לאחר שהבין כי אין לו גיבוי מלא של חבריו לקואליציה.
חלק מהוועדים עדיין תומכים ביישום מהיר של רפורמת ארדן. כך, אגודת העיתונאים בתל אביב שיגרה לנתניהו מכתב, באמצעות עו"ד ירין רונן, שבו קראה ליישום של החוק הקודם - תוך שינוי חקיקה להתאמת לוח הזמנים. מנגד, באגודת העיתונאים בירושלים, באמצעות היו"ר חיקה גינוסר, מניחים כי החוק הקודם כבר לא ייושם כפי שהוא, ולכם ניצלו את ההזדמנות להציג לנתניהו רשימת דרישות. "אנחנו בעד אקוניס, הולכים יחד איתו", הבהירו באגודת העיתונאים בירושלים אתמול.
למרות הסכנה לביטול הרפורמה שיזם וקידם, ארדן אינו מגיב בנושא. אלה שינויי החקיקה המרכזיים שעלולים לפגוע בחוק הקודם:
מעורבות פוליטית תגביל את הרשות
ההערכות במערכת הפוליטית היא כי נתניהו יוביל הליך לתיקוני חקיקה שישלבו בין החוק הקיים של רשות השידור לחוק החדש. הסעיפים המשמעותיים ביותר הם לגבי אופן המינוי של מנכ"ל הרשות ומועצת השידור הציבורי.
החוק שהוביל ארדן קבע כי תוקם ועדת בראשות שופט עליון שתמנה מנכ"ל זמני שיוביל את פרויקט ההקמה. לאחר מכן הוועדה תבחר את מועצת השידור הציבורי, ותגיש אותו לאישור לשר הממונה. השר הממונה לא יוכל ליהנות מיכולת בחירה, אלא יהיה עליו לקבל כמקשה אחת את ההמלצה של הוועדה. המועצה תוכל למנות לבדה מנכ"ל, ללא מעורבות פוליטיקאים.
בינתיים נתניהו החליט שלא למנות את 12 חברי המועצה, בראשות גיל עומר, שהומלצו על ידי ועדת האיתור בראשות השופט בדימוס עזרא קמא. החשש הוא כעת כי כדי למנות אנשים מטעמו, נתניהו ישיב את החוק הקודם, ולפיו המינויים הן של המועצה והן של המנכ"ל צריכים להיעשות בפועל על ידי הדרג הפוליטי. מעורבות כזו עשויה לגרום לפגיעה בעצמאות של רשות השידור.
כבר לא סגירה־פתיחה
אחרי שהחליט כי המבנה הרקוב והמסואב של רשות השידור אינו ניתן לתיקון, הוביל ארדן מהפכה דרסטית - סגירה טוטאלית על מנועל ובריח של הרשות, באמצעות פירוקה על ידי כונס הנכסים הרשמי. ברפורמות הקודמות שאושרו ברשות היה חשש תמידי שהדנ"א הרקוב יישאר על כנו - וימנע אפשרות של הקמת גוף חדש ובריא. לכן הוחלט לסגור לחלוטין את הגוף הישן, ובמקביל, היעד היה הקמת גוף חדש לשידור הציבורי, שיהיה יעיל וחדשני, תוך סינגריה בין הפעילויות השונות.
המסמר העיקרי שבו נתלתה הרפורמה היתה אי־התחייבות של המדינה לגייס את העובדים מהגוף הישן לתאגיד החדש. ארדן התעקש על כך שלא תהיה כל התחייבות בנושא, אך לאחר מכן התקפל חלקית בפני ההסתדרות - וכדי לזכות בתמיכתה הסכים כי החוק יורה כי 25% מכלל עובדי הרשות הישנה והחינוכית יעברו לעבוד בתאגיד החדש. העובדים לא אהבו את זה - וטענו כי זו "סטירת לחי", אבל השלימו עם המצב החדש ולבסוף חתמו על הסכמים עם האוצר.
כעת, כשרוח אחרת נושבת אצל ראש הממשלה, מנסים העובדים למקסם את ההישגים שלהם - וקוראים לשינוי מוחלט של גישת הסגירה־פתיחה. "אין היגיון כלכלי או חברתי ברעיון", כתבו באגודת העיתונאים בירושלים לראש הממשלה ולאקוניס, וקראו לו לחזור למתווה הרפורמה הקודם, שבו יש אמנם צמצום במספר העובדים, אך רוב העובדים מהרשות הקודמת נותרים בתפקידם. במצב כזה, החשש הוא כי הריקבון שפשה ברשות הישנה והשליטה האגרסיבית של הוועדים בשידור הציבור יישארו על כנם - והתרומה לציבור לא תגדל.
הגדלה משמעותית של התקציב
תקציב רשות השידור עד 2013 הגיע לכ–900 מיליון שקל בשנה, ורובו יועד להוצאות כוח אדם של כ–1,600 עובדי הרשות. ועדת לנדס, בסיוע חברת הייעוץ של רם בלינקוב, המליצה להפוך את הרשות לגוף מצומצם ויעיל הרבה יותר. לפי דו"ח הוועדה, התקציב ינוע סביב 750 מיליון שקל לשנה - כולל הטלוויזיה החינוכית.
אלא שוועד העיתונאים בירושלים כבר פנה לאקוניס, וטען בפניו כי יש להגדיל את התקציב, שכן "חזון זה אינו בר מימוש, ככל שיש רצון לקיים שידור ציבורי בר קיימא". ובמלים אחרות: בוועדים דורשים להגדיל את עוד יותר את עלות התפעול של השידור הציבורי.
האם זה אכן צעד מתבקש? בשלב זה העניין לא ברור. חברת הייעוץ של בלניקוב כבר אינה מייעצת להקמת התאגיד החדש, אך עד כה לא הוציאה תחשיב חדש לתקציב הנדרש לגוף השידור העתידי. על פניו, הרשות אמורה להתנהל בצורה יעילה בהתאם לתקציב הישן. בכל מקרה, הנושא אמור להיות תחת פיקוח צמוד הן של מועצת השידור הציבורי והן של רשות החברות במשרד האוצר.
כבר אין גמישות
במשך שנים השתרשה ברשות השידור תרבות קלוקלת של אופן התגמול לעובדים. שכר הבסיס נותר נמוך בצמוד לדרגות השכר של עובדי המדינה, אך העובדים נהנו משכר גבוה במיוחד, באמצעות חלוקה של שעות נוספות ללא הבחנה, בעיקר למקורבים ולוועדים החזקים, כך שרמות השכר בפועל ברשות היו בין הגבוהות במגזר הציבורי. מנגד, להנהלה לא היתה גמישות בפיטורי עובדים או בניודם למחלקות אחרות.
כדי להתמודד עם מצב זה, קבע החוק החדש כי העובדים לא ייחשבו עובדי מדינה בכל הקשור לדרגות השכר והצמדתו למדד, אלא רק בכל הקשור לאיסורים ועונשים. כעת דורשים עובדי הרשות כי הם ייחשבו עובדי מדינה לכל דבר, הן לעדכוני השכר והן לתנאי העסקה שכוללים קביעות.