"מה עושים כשהפגרה מהכנסת והחופש הגדול מתנגשים עם התחרויות האולימפיות? שרת המשפטים איילת שקד ומשפחתה עצרו בתחנת דלק באמצע הטיול המשפחתי באילת, כדי לראות את נבחרת ההתעמלות האמנותית בגמר האולימפיאדה בריו. אף שבנות הנבחרת הגיעו בסופו של דבר רק למקום השישי, שקד צייצה בטוויטר: 'אתן אלופות גם בלי מדליה, איזו מקצוענות'".

הכיתוב הזה, על רקע תמונה מחמיאה של שקד ושני ילדיה צופים בתחרויות דרך מכשיר האייפד שלה, פורסמה באוגוסט האחרון ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "ליווי משפטי לנבחרת ההתעמלות". זה היה אמנם באחד העמודים האחוריים בעיתון, אך בצמוד לתוצאות משחקי מפעל הפיס, מקום שמושך אליו קוראים. בסלנג של "ידיעות" קוראים לאייטמים האלה, שמהותם פרגון לבכיר כלשהו בלי קשר לעשייה הקשורה לתפקידו, "פינוקים".

שקד, אולי מפני שהיא שרת משפטים ויריבה אישית של בנימין ושרה נתניהו, היא אחת מיקירות העיתון מאז נכנסה לפוליטיקה הישראלית. בחצי השנה האחרונה היא זכתה לעוד שלוש ידיעות מפנקות כאלה, עם תמונה כמובן — פעם אחת כשהצטרפה לקבוצת הווטסאפ של הורי הכיתה של ילדיה, פעם אחרת עם עובדי לשכתה, תחת הכותרת "בייבי בום", ידיעה שהתייחסה לגל לידות בלשכתה, ובפעם נוספת כשחגגה את יום הולדתה ה–40, וגם אז צולמה עם ילדיה. מלבד זאת, שקד זוכה בעיתון לראיונות, כותרות וידיעות גדולות על יוזמותיה השונות במערכת המשפט.

מי שעוד זוכה בדרך קבעה לפינוקים ב"ידיעות" היא ליהיא לפיד, אשתו של יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד ומי שמתיימר להיות ראש הממשלה הבא. רק בחודשים האחרונים, למשל, הופיעה ידיעה ותמונה שלה בביקור אצל ילדים סורים פצועים בצפת תחת הכותרת "לפיד של תקווה"; ידיעה ותמונה על התמנותה ליו"ר עמותת שקל; ותמונה שלה בידיעה העוסקת בפרויקט למיחזור בקבוקים. לפי הידיעה, היו עוד מפורסמים שהתגייסו לפרויקט, ובהם ח"כ איציק שמולי והדוגמנית בר רפאלי. אבל תמונתה של לפיד היא שנבחרה — תחת הכיתוב "למען העתיד של הילדים שלנו".

הפינוקים ליקירי "ידיעות" הם רק דוגמה אחת לאופן שבו העיתון מתחזק כבר יותר מעשור את יחסיו עם פוליטיקאים ובעלי כוח אחרים במה שכונה במשך שנים במסדרונות העיתון "רשימות לבנות" ו"רשימות שחורות". פרשת ההקלטות של מו"ל "ידיעות" נוני מוזס וראש הממשלה נתניהו שנחשפה השבוע על ידי "הארץ" וערוץ 2 הוציאה לידיעת הציבור את מה שדובר בדרך כלל בחוגי הברנז'ה בלבד — עסקות קח־תן שהתנהלו תחת מוזס. מלבד חשיפת ההתנהלות של "ידיעות אחרונות" באתר העין השביעית, אתר מאקו ו-TheMarker, כמעט שלא ניתן לכך ביטוי בעיתונות.

לפי הפרסומים, נתניהו דן עם מוזס בצמצום כוחו של "ישראל היום" בתמורה לסיקור אוהד ב"ידיעות", כאשר מוזס הבטיח לו שככל שזה תלוי בו, "נתניהו יוכל להישאר בשלטון כמה שירצה". המגעים האלה אמנם לא הבשילו ובמערכת הבחירות האחרונה חלה הסלמה נוספת ביחסי נתניהו־מוזס, אבל נראה שעצם קיומם הוא עוד עדות לאינטרסים סמויים שיש להם השפעה על האופן שבו מסקר העיתון במשך השנים פוליטיקאים שונים. ח"כים בודדים בלבד, ובהם מיקי רוזנטל וזהבה גלאון, העזו השבוע להתבטא בפרשה, מה שמעיד על כך שהחשש משיטת המקל והגזר ב"ידיעות אחרונות" עדיין קיימת. 

שר האוצר, משה כחלון, ניפק השבוע התבטאות מפתיעה כשאמר: "אני מרגיש פגוע שאומרים שאת לפיד מפנקים פה, את בנט מפנקים שם ואת ההוא מפנקים פה, ואני בכלל לא קיים. זה קצת מעליב". כחלון, המנהל יחסים טובים עם כל כלי התקשורת, נראה במערכת הבחירות האחרונה במסדרונות "ידיעות אחרונות" בדרכו אל מוזס. בכנסת אף אומרים כי לא מזמן נפגש עם מוזס. זאת, לאחר תקופה ארוכה שבה טענו באוצר כי "כחלון ספג את הביקורת הכי קשה על מיסוי הדירה השלישית ב'ידיעות אחרונות' וב'כלכליסט' (העיתון הכלכלי מבית 'ידיעות'). בסביבת כחלון התלוננו בשנה האחרונה על התקפות קשות נגדו מצד "כלכליסט" וטענו כי זכה לסיקור שלילי חסר תקדים.

איילת שקד, ארכיון (צילום: פלאש 90, יונתן זינדל, חדשות)
צילום: פלאש 90, יונתן זינדל, חדשות

בינתיים נראה שהיחסים הופשרו, ולפני שבועיים השתתף שר האוצר בוועידה של "כלכליסט" והוא אמור להשתתף בקרוב בוועידה של קבוצת ידיעות תקשורת. בלשכת כחלון וב"כלכליסט" סירבו להגיב לדברים. מקורבים לעיתון אמרו כי "לדברים אין קשר למציאות. היחס לכחלון הוא ענייני ואף אחד לא מכתיב לעיתונאים מה לכתוב. עיתון כלכלי, מטבעו, הוא ביקורתי כלפי שר האוצר. לפעמים אנחנו גם נותנים לו מחמאות".

כחלון היה שמח לקבל ב"ידיעות אחרונות" וב"כלכליסט" את האהדה שקיבל קודמו בתפקיד, לפיד, שכתב טור שבועי במגזין סוף השבוע של "ידיעות" "7 ימים" בטרם היבחרו לכנסת ב–2013. לפיד נחשב מקורב למוזס, שאף ערך לכבודו מסיבת פרישה מהעיתון לקראת בחירות 2013. קודמו של לפיד במשרד האוצר, יובל שטייניץ, התלונן בעבר רבות שלפיד לא ספג את הביקורת הרבה בתקשורת שלה הוא (שטייניץ) זכה. עם זאת, שטייניץ התכוון לכל כלי התקשורת — ולא רק ל"ידיעות אחרונות". לדברי מקור שעבד בקבוצת ידיעות, "המינוי של לפיד לשר האוצר הורגש גם ב'כלכליסט'. היתה נגדו כמובן ביקורת, אך בתקופתו הוחמרו הקריטריונים לפרסום ביקורתי עליו בעיתון".
מקורבים ל"כלכליסט" דוחים את הדברים: "לא היה ולא נברא. פירסמנו כתבות ביקורתיות על לפיד, בלי הנחות ובלי הנחיות. בארכיון 'כלכליסט' יש מאות עדויות לכתבות ביקורתיות עליו".

בתפקיד האתרוג: אביגדור ליברמן

חוק "ישראל היום" (שדרש תשלום על חלוקת העיתון) הוא לא רק האירוע שבגללו הוקדמו בחירות 2015 ונקודת המוצא לפרשת נתניהו־מוזס, אלא גם נקודה מרכזית ביחסו של מוזס לפוליטיקאים. לפחות מאז הניסיון לחוקק את חוק "ישראל היום" ב–2014, הרי שהח"כים שזכו לבולטות ב"ידיעות" הם בעיקר ראשי מפלגות וחברי כנסת שיכולים להוות חלופה לנתניהו.   

שקד, לדוגמה, נמנתה עם היוזמים של חוק "ישראל היום" שהתקבל בקריאה הטרומית בנובמבר 2014 אבל בסופו של דבר היא ובנט לא השתתפו בהצבעה. לפיד עצמו לא נכח בהצבעה על החוק, אבל עשרה ח"כים מסיעתו תמכו בחוק. ראשי המחנה הציוני, יצחק הרצוג וציפי לבני, תמכו אף הם בחוק, ולפחות בתקופה שסביב חקיקתו זכו לפרגון ב"ידיעות". כיום, אולי בשל ירידת קרנה של המחנה הציוני, השניים זוכים לפחות התייחסות. הרצוג חטף ביקורת בתקשורת ובכלל זה ב"ידיעות אחרונות" על המגעים שקיים עם נתניהו להצטרפות לממשלת אחדות לאומית. לבני, מצדה, שנפגשה עם מוזס לפני הליכי חקיקת החוק, תקפה השבוע בחריפות את נתניהו בפוסט שכתבה — אך נמנעה מלתקוף את "ידיעות אחרונות" או את מוזס. לגבי התמיכה בחוק "ישראל היום" כתבה: "התנגדתי לעיתון מהיום שיצא לאור, מהסיבה פשוטה: מדובר בתעמולת בחירות ותרומה שאסור לקבל, גם אם במסווה של עיתון".

בנט:
צילום: פלאש 90, מרים אלסטר, חדשות

גם הרצוג לא התייחס למוזס בפוסט שפירסם, אך כתב שמבקר המדינה צריך לחקור את "ישראל היום" כתרומה אסורה ושעל נתניהו להתפטר באופן מיידי מתפקידו כשר התקשורת, ואם הדבר לא ייעשה — הוא יפנה לבג"ץ.   

הח"כ המזוהה ביותר עם חוק "ישראל היום" הוא איתן כבל. מבקר התקשורת אביב הורוביץ מאתר מאקו, מצא שבחצי השנה שלאחר שהחל ליזום את החוק עלו האזכורים של כבל ב"ידיעות" ב–70%, ומספר התמונות שלו קפץ פי שניים. באחת מהן, צולם כבל עם החתולה שלו, דידי, צילום שנהפך לפולקלור בין הח"כים והעיתונאים. "פרשת מוזס־נתניהו מעוררת תחושות קשות וכבדות כלפי שני הצדדים", אמר השבוע כבל. "נתניהו צריך לפחות לצאת לנבצרות על העניין הזה". כבל דוחה את הטענות שקיבל פרגון מיוחד ב"ידיעות". "לא ידעתי שיש שם רשימות שחורות ולבנות", הוא אומר. "קידום החוק היה דבר ענייני. לא הרגשתי שינוי בסיקור אחרי הצעת החוק. 'ידיעות' היה אולי יותר פתוח כלפי, אבל לא בצורה יוצאת דופן. גם צילום עם חתול הוא ענייני, וקשור לסוגיה של זכויות בעלי חיים".

לדברי כבל, "עד החוק, בכלל לא ידעתי מי זה מוזס. רק בתהליך החקיקה יצא לי לדבר אתו, כפי שאני מדבר עם צדדים שונים הקשורים לחוקים אחרים שאני מחוקק. אני ח"כ מצטיין על פי כל פרמטר ובגלל זה מסקרים אותי. אני מקבל במה גם בעיתון שלכם, בזכות העשייה שלי".

אבל חברות ב"רשימה הלבנה" של "ידיעות" היא לא לנצח. את זה למד על בשרו שר החינוך נפתלי בנט, שיחד עם שקד עבד אצל נתניהו כאשר זה היה יו"ר האופוזיציה והשניים עזבו את לשכתו בזעם, ומאז הם סדין אדום עבור ראש הממשלה, ובעיקר עבור רעייתו שרה. בנט, כמו שקד, קיבל אף הוא בולטות רבה במהלך השנים ב"ידיעות", כמו תמונה שלו במטווח כאשר חידש את רישיון הירי, עם מקבץ יריות צפוף במיוחד. אבל בחודשים האחרונים נראה שבנט יצא מהרשימה הלבנה.

עיון כיום בדפי העיתון מייצר את הרושם ששיתוף הפעולה שאיפיין בעבר את העיתון בתקופת שי פירון במשרד החינוך, הצטמצם ואולי אף חדל מלהתקיים. כיום קשה שלא להבחין בלא מעט ביקורת כלפי בנט בעיתון, כולל תמונות שלו באייטמים על צפיפות בכיתות.    

יש גם כאלה שנכנסים לרשימה גם בלי קשר ל"ישראל היום". שר השיכון יואב גלנט, לדוגמה, סגר עסקת תוכן שיווקי עם חברת עמידר מול ynet, דבר שבא לידי ביטוי בפרגון באתר וב"ידיעות". גלנט, יש לציין, עשה עסקות דומות מול אתר nrg וזכיינית ערוץ 2 קשת, כפי שחשף נתי טוקר ב–TheMarker. השר ישראל כ"ץ הוא אמנם יריב משמעותי של נתניהו, וגם זוכה לפרגון בעיתון, ככל הנראה, בשל עסקות תוכן שיווקי של משרד התחבורה עם "ידיעות". כ"ץ מסר בתגובה: "שטויות. שקר וכזב. מעולם לא הייתי מעורב ולא מודע לשום עסקת תוכן שיווקי עם 'ידיעות אחרונות' ו–ynet".

חבר בכיר ב"רשימה הלבנה" הוא שר הביטחון אביגדור ליברמן. "ידיעות" אמנם סיקר בהבלטה לפני כשנתיים את פרשת ישראל ביתנו, אך הסיקור נעצר בחשדות נגד הח"כית לשעבר פאינה קירשנבאום ופעילי המפלגה — ולא עלתה למעלה, לליברמן, שהוא ועוד 11 מחברי סיעתו היו בין התומכים בחוק "ישראל היום", דבר שהעלה את חמתו של נתניהו.

ליברמן נגד ביטן - ובעד הרבנים. ארכיון (צילום: פלאש 90, MARK NEYMAN, חדשות)
צילום: פלאש 90, MARK NEYMAN, חדשות

התמיכה של אנשי ליברמן בחקיקה נגד "ישראל היום" היתה עוד ב–2009, אך ההצעה שלא הבשילה להצבעה במליאה. ליברמן קיבל ממוזס יחס אוהד גם בעיתון היוצא לאור ברוסית "וסטי", דבר שסייע לו לבסס את השפעתו במגזר יוצאי בריה"מ, שהוא הבסיס הפוליטי שלו. "אני זוכר פעם שהכנתי סקירה בעניין פרשת ליברמן באחת ממערכות הבחירות האחרונות", משחזר עורך לשעבר באתר ynet. "היא שרדה לא יותר מכמה דקות בדף הבית — והורדה".  

מתקבל הרושם שהיחס הטוב של "ידיעות" לליברמן הושפע במהלך השנים מהשאלה עד כמה הוא יריב של נתניהו. כך לדוגמה, כחבר אופוזציה, פוסט שלו על כך ש"יעלון ונתניהו" פוגעים בביטחון, זכה במהרה לכותרת בולטת בעיתון. כשר ביטחון, היחס כלפיו מאוזן יותר. עם זאת, גם בפוזיציה הזאת הוא מקבל "פינוקים" בדמות ידיעות קטנות שבה בולטת תמונתו עם כיתוב מפרגן.

עיתונאי "הארץ" אורי משגב, שעבד ב"ידיעות", תיאר השבוע שלושה מקרים שבהם צונזרו ידיעות שלו. אחד מהם נגע באופן ישיר לליברמן, לפני בחירות 2009. לפי משגב, כתבת מגזין מושקעת וביקורתית על ליברמן חזרה אליו עם הרבה מחיקות והערות, והוא הסכים להתלוות לליברמן לשבוע עבודה נוסף. אלא שאז שוב הגיעו הערות ומחיקות — והוא העדיף שהכתבה תיגנז. "עם הזמן הבנתי שמסיבות עלומות מדובר באחד מיקירי מוזס לדורותיהם, אתרוג שמטופל בכפפות של משי וביחס מלטף מאין כמוהו", כתב השבוע משגב.

כתב לשעבר ב"ידיעות" נזכר השבוע איך כתבת תחקיר על אחד מבכירי ישראל ביתנו נגנזה. "כולם דיברו על זה במערכת שליברמן הוא חבר של נוני", הוא אומר, "חשבתי שהבאתי דברים טובים", הוא אומר, "בסופו של דבר אמרו לי שבמקום הכתבה שלי, כתב אחר יראיין אותו. אבל בראיון שפורסם בסוף נכנסו אולי 5% מהדברים שאני הבאתי, ולא הממצאים הקשים. שאלתי את אחד העורכים על זה והוא אמר לי: 'בפעם הבאה תדע שלא כדאי לעשות תחקיר על מישהו שמקורב לליברמן".

"לרשימות השחורות אין קשר לסוגיות של ימין ושמאל"

המקלות והגזרים, רשימות "לבנות" ו"שחורות", לא היו תמיד ב"ידיעות אחרונות". שנות ה–90 ותחילת שנות ה–2000 היו תור הזהב של העיתון, עם תחקירים שהרעידו את אמות הספים והביאו להגשת כתבי אישום או פתיחת חקירות פליליות, כמו פרשת אריה דרעי שאותה חשף העיתונאי מרדכי גילת ופרשת האי היווני בתקופתו של אריאל שרון כראש ממשלה.

אין תמונה
התמונה שפירסם טרודו בפייסבוק

אלא שמ–2003 ואילך, המגמה השתנתה. הדבר קרה במקביל לכך שמוזס נהפך לבעל השליטה היחיד בעיתון, לעומת צמצום כוחו של העורך המיתולוגי דב יודקובסקי. לפי גורמים הבקיאים בנושא, בימי ממשלת שרון, מוזס התקרב אליו ובמקביל גילה תרעומת על התחקירים שהוכנו עליו. הסנונית הראשונה לימים שונים ב"ידיעות" היתה ב–2003, כאשר עורך עמודי החדשות מירון רפפורט פוטר לאחר שאישר כותרת האומרת כי "שרון לא דיבר אמת". הסיבה הרשמית לפיטוריו היתה "צמצומים".

הדברים הלכו והחריפו כאשר אהוד אולמרט החליף את שרון ובמקביל גם רפי גינת מונה לעורך העיתון לתקופה של שנתיים. "ידיעות" המשיך להגן על פוליטיקאים בולטים. גם כשהוקמה ממשלת קדימה של אולמרט וגם שני שרים בכירים בממשלתו — חיים רמון ודליה איציק, קיבלו יחס אוהד מהעיתון. כשאיציק היתה יו"ר הכנסת, אמרו אז במסדרונות הכנסת שהיא מיודדת עם נוני ו"יכולה להרים לו טלפון".  

במקביל, שורה של עורכים וכתבים בחרו לעזוב את "ידיעות" כשהם מתריעים לאחר עזיבתם (חלקם בתצהירים לבית משפט) על מה שקורה בעיתון בכל הנוגע לתחקירי הון־שלטון, ובהם דורון גלעזר, ניר בכר, גידי וייץ (כיום ב"הארץ") והבולט מכולם — התחקירן מרדכי גילת, שהרגיש איך לאט־לאט תחקיריו נדחקים לשוליים. גילת בחר לעזוב למתחרה "ישראל היום", תוך שהוא מגיש תביעה נגד "ידיעות", שהסתיימה בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

המרמור של גילת הלך וגבר לאחר שראה איך מצניעים ידיעות שלו, כמו על פתיחת חקירה נגד ראש הממשלה אולמרט — שנדחקה לעמוד אחורי, והכותרת הראשית בעמוד היתה בכלל על עלייה במכירות מוצרי החשמל. בפעם אחרת הביא גילת ביקורת נוקבת של אלוף פיקוד העורף דאז, בנוגע למלחמת לבנון השנייה, אך גם ידיעה זו נדחקה לעמודים האחוריים של המוסף לשבת. בתצהיר לבית המשפט בתביעה שהגיש, תיאר גילת את הדברים מנקודת מבטו. "בשנות ה–2000 החל 'ידיעות אחרונות' לשנות כיוון: הוא בחר להגן על ראשי מדינה החשודים בעבריינות ובקשרים עם עבריינים, במקום להילחם בהם...השינוי במדיניות העיתון ותחילת ההתערבות הבלתי לגיטימית הממשית של מוזס בשיקולי העבודה העיתונאית, החל עם חשיפת מעשי השחיתות של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, של בניו ומקורביהם ובהם אהוד אולמרט".

לפי התצהיר, הלחצים נגד גילת מצד מוזס החלו במארס 2001, במקביל לכניסתו של שרון לתפקיד ראש הממשלה. בין היתר, היו לחצים ספציפיים נגד פרסום פרשת האי היווני. זאת, גם לאחר שהוצג בפני מוזס מסמך המעיד שגלעד שרון, בנו של אריאל שרון, קיבל חוזה עבודה בסך 3 מיליון דולר מאיש העסקים דוד אפל תמורת הייעוץ הבלתי ברור בנושא האי היווני (בפרשה זו  היתה המלצה של פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום, אך היועמ"ש דאז, מני מזוז, החליט לסגור את התיק).

בכיר לשעבר בעיתון טען שהטור שכתב השבוע בכיר כותבי "ידיעות", נחום ברנע, שבו הוא מספר כי מוזס מעולם לא דיבר אתו על הכתיבה שלו, הוא חסר חשיבות לאור העובדה שברנע הוא לא כתב תחקירים. "למה שנוני יפנה לנחום?" אומר אותו מקור, "עם גילת, מנגד, הוא היה מדבר הרבה. בתקופות הטובות הוא היה מתייעץ אתו, בתקופות הפחות טובות — הוא היה לוחץ עליו".

יאיר לפיד (צילום: חדשות 2)
צילום: חדשות 2

גם העורכים בדרגים הזוטרים ביותר בעיתון הרגישו בעבודתם היומיומית כיצד משתנים הדברים ב"ידיעות". כך לדוגמה, עורך לשעבר נזכר כיצד המערכת היתה כמרקחה אחרי הרשעת חיים רמון במעשה מגונה בפרשת הנשיקה. "ההיסטריה לספק לאלתר פרשנויות ומאמרים שיקעקעו את פסק הדין היתה בעיצומה", הוא אומר, "פרופ' דניאל פרידמן כתב באחד המאמרים על 'משפח רמון' — ואחרי זה החליף את רמון בכיסא שר המשפטים. במאבק של פרידמן מול נשיאת העליון דורית ביניש, על תפקיד בית המשפט העליון, נדרשנו להבליט את הצד הצודק — שהוא זה של פרידמן".

השבוע נזכר עורך ב"ידיעות אחרונות" איך לפני כמה שנים הופיעה כתבה במוסף הכלכלי "ממון", שרובה דיברה על פעילות של ח"כ זהבה גלאון. ואולם ניתנה הוראה מפורשת שלא לשים תמונה של גלאון בכתבה. גלאון נהפכה לסוג של סדין אדום בעיתון לאחר שבמשך כחצי שנה, אחרי בחירות 2009, כתבה טורים ב"ישראל היום". השבוע חשפה גלאון בפוסט בפייסבוק כיצד אחרי שהצביעה נגד הצעת החוק של "ישראל היום", נכנסה באופן סופי ל"רשימה השחורה".

"חודשים לפני ההצבעה על חוק 'ישראל היום' התחלתי לקבל טלפונים מלוביסטים, יחצ"נים ואפילו מכרים. המסר היה פשוט: אם לא אתמוך בחוק, 'ידיעות' ימחקו אותי", כתבה גלאון. "הבטיחו וקיימו. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שהופעתי מאז בעיתון של מוזס. עיתונאים שעבדו ב'ידיעות' סיפרו לי שכתבות עלי נעלמות פתאום בעריכה ושסיפורים שמזכירים אותי מקוצצים. נכנסתי לרשימה השחורה".

גם ח"כ מיקי רוזנטל (העבודה), לשעבר סגן עורך העיתון, העלה השבוע פוסט בנוגע להתנהלות "ידיעות" וכתב: "'ידיעות' מחסל חשבונות באמצעות מערכת העיתון". רוזנטל סיפר בפוסט שכעיתונאי עצמאי, "ידיעות אחרונות" פרסמו עליו ידיעה משמיצה, שהועברה לעיתון על ידי עורך הדין של משפחת עופר, שהיה בקשר עם מוזס. זאת, כנקמה על הסרט "שיטת השקשוקה" שיצר רוזנטל נגד משפחת עופר. "מוזס השתמש במערכת 'ידיעות אחרונות' לחיסול חשבונות אישי. זה מתרחש מאז שנוני השתלט על העיתון", כתב רוזנטל בפוסט. "אני מאמין לנחום ברנע, אבל גם הוא יודע מה קורה במערכת העיתון, רשימות שחורות וסיקור אוהד לפוליטיקאים ששירתו את האינטרס הכלכלי של המשפחה".

לדברי עורך לשעבר ב"ידיעות", ל"רשימות השחורות" אין קשר לסוגיות של ימין ושמאל. למשל, "פעם אחר פעם נאסרו תמונות, לעתים גם כותרות, של שלי יחימוביץ'. היתה תקופה שפתאום הוחלט על מתקפה לא מוסברת על אהוד ברק, כשהיה שר ביטחון אצל נתניהו".

איחוד השמאל רוצה את ציפי לבני (צילום: פלאש 90, מרים אלסטר, חדשות)
צילום: פלאש 90, מרים אלסטר, חדשות

עסקים מעל הכל

המקל והגזר של מוזס לא קשורים רק לפוליטיקה, אלא גם לעסקים. "ב–2007, כשהיתה פרשת רשת המזון הקורסת קלאבמרקט, כל הזמן נכנסו במשפחת בורוביץ', בברוטליות", אומר כתב לשעבר בקבוצת ידיעות. "מתאריך מסוים, פתאום נעלם השם בורוביץ'. אין יותר בורוביץ' ב'ידיעות'. מה שקרה הוא שתמי (אחותו של נוני מוזס שנשואה לדדי בורוביץ', שהיה מבעלי קלאבמרקט) ונוני עשו סולחה. זה נאמר לנו במפורש. היה דיל גם בעניין שביתת הדפוס (של פועלי הדפוס ב'ידיעות' ב–2000). בסוף שנות ה–90 העיתון תקף בחריפות את ההסתדרות, שאז עמד בראשה עמיר פרץ. החל מ–2000 זכתה ההסתדרות ליחס מפנק. למה? כי פרץ היה זה שהשיג את ההסדר עם פועלי הדפוס. במשך שנים, לפחות עד שהיתה התארגנות עיתונאים בקבוצת ידיעות שהחלה ב–2012, שאליה מוזס התנגד בתוקף, ההסתדרות היתה מוגנת בעיתון".  

לדברי עיתונאי בכיר לשעבר בעיתון, לעופר עיני, יו"ר ההסתדרות לשעבר, היו מהלכים אצל מוזס והוא היה בכיר ב"רשימה הלבנה". לפני כמה שנים, הוכנה ב"ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר נרחבת על ההסתדרות, כאשר עיני היה היו"ר. הכתבה הוכנה במשך כמה שבועות, אך בסופו של דבר לא יצאה לפועל. אחד מיריביו של עיני נזכר השבוע בשיחה עם אותו כתב. "הוא בא אלי לפגישה, וניכר היה שהוא התכונן אליה מראש וכבר עבד על התחקיר במשך זמן. הוא אמר לי שתוך שבועיים צפויה להתפרסם הכתבה. במהלך השיחה אמרתי לו שההסתדרות זה השריד הארכיאולוגי האחרון של חצר ביזנטית. הוא התלהב ואמר לי שזו יכולה להיות הכותרת של הכתבה. אמרתי לו 'חבל לך על הזמן ידידי היקר, הכתבה הזו לא תתפרסם'. הוא אמר לי 'מה זאת אומרת, בתוך שבועיים היא יוצאת החוצה'. עד היום הכתבה הזו לא פורסמה".

צילום: חדשות 2

"ידיעות": "טענות ממוחזרות ומופרכות"

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "מדובר בטענות ממוחזרות ומופרכות שאינן עומדות בשום סטנדרט עובדתי או עיתונאי.

"העובדים לשעבר שאליהם הכתבה מתייחסת נאלצו לעזוב את 'ידיעות אחרונות' בנסיבות לא מחמיאות ובניגוד לרצונם, ומאז הם מנהלים מסע הכפשות אינטנסיבי. אותם סיפורים וטענות חוזרים על עצמם שנים רבות ומוחזרו לעייפה אינספור פעמים. אחרי שעשו סיבוב בכל הרשתות החברתיות, עכשיו הסיפורים מגיעים גם אליכם ו'נארזים' כתחקיר.

"הבחירה של Markerweek לפרסם שוב טענות לעוסות וההתלהבות שבה'הארץ' ו-TheMarker מתנפלים בימים אלה על כתבי ועורכי 'ידיעות אחרונות' (מעל כל במה אפשרית) מעוררים מחשבות נוגות על הגינות, קולגיאליות ואתיקה עיתונאית בסיסית".

 

עוד כתבות ב-TheMarker: