ללא אגרה ועם מעורבות פוליטית מצומצמת: כך תיראה רשות השידור החדשה

אחרי עשרות שנים שבהן רשות השידור התנוונה והלכה, הצליח שר התקשורת, גלעד ארדן, להוציא לדרך רפורמה דרמטית: הרשות תיסגר, ובמקומה יוקם גוף חדש לשידור ציבורי.

לא קל היה להעביר את הצעת החוק הזאת. ארדן נתקל בהתנגדויות פוליטיות מבית ומבחוץ, ובמאבק של ההסתדרות. בסופו של דבר, הצעת החוק עברה בתמיכה דלילה של חברי הליכוד ושרי הממשלה, ובעיקר בזכות מפלגת יש עתיד. אבל בסופו של דבר, בהסכמת ההסתדרות, אושרה הצעת החוק ההיסטורית והרפורמה בשידור הציבורי יוצאת לדרך.

איך ומתי יפרקו את רשות השידור?

מיד לאחר שהחוק ייכנס לתוקף ויפורסם ברשומות - כלומר, בתוך שבועיים עד 45 יום - ימנה כונס הנכסים הרשמי מפרק לרשות השידור. המשימה של המפרק תהיה מורכבת במיוחד: הוא יחויב להמשיך את שידורי הטלוויזיה והרדיו בדיוק בהיקף הקיים כיום, ללא הפסקה, עד ליום העברת השידורים לגוף החדש.

במקביל, המפרק הוא זה שינהל את שלבי פרישת העובדים, העברת הנדל"ן למדינה, טיפול בכל חובות הרשות לספקים ורכש ההפקות של הרשות כדי לעמוד בהוראות החוק. כלומר, המפרק עצמו ייאלץ לרכוש הפקות בעשרות מיליוני שקלים עד סוף השנה.

ככל הנראה, המפרק יהיה נציג מאחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, שיוכל להעמיד צוות של עורכי דין למשימת הפירוק. עם כניסת המפרק לרשות, ההנהלה הנוכחית ומליאת הרשות, כולל היו"ר, יודחו מתפקידם. במקום מנכ"ל המפרק יוכל למנות באישור בית משפט עורך ראשי, שיוביל את ההיבט התוכני של שידורי הרשות. כדי לשמור על המשכיות, המפרק ייאלץ כנראה להיעזר בגורמים החיוביים ברשות - מנהלים שיישארו בתפקידם או בכירים במליאה שפיקחו על הרשות.

ום לפני האישור הסופי של החוק, ועדת אלהרר הכניסה בו שינוי משמעותי נוסף. בחוק המקורי, המפרק הוגבל ולא יכול היה לפטר עובדים במטרה להתייעל. המשמעות עשויה היתה להיות גם שהמפרק לא יכול היה לפטר את מנהל קול ישראל, לדוגמה, אם זה מונע ממנו ליישם את תפקידו. בחוק המעודכן יכול המפרק לפטר נושאי משרה ללא הגבלה.

הליכי הפירוק עשויים להמשיך כמה שנים, עד לכיסוי כל חובות הרשות ומכירת הנדל"ן. המפרק בכל מקרה ייאלץ להמשיך להפעיל שידורים מלאים עד ליום שבו יעברו השידורים לגוף החדש — במארס 2015, ולשר התקשורת, גלעד ארדן, יש אפשרות להאריך את המועד פעמיים בשלושה חודשים. הפירוק של הטלוויזיה החינוכית יהיה פשוט יותר, משום שהחינוכית היא יחידת סמך, ועובדיה הם עובדי מדינה.

מה יהיה עם כ-2,000 עובדי הרשות?

החוק החדש מנחית מכה כואבת במיוחד על כ–1,900 עובדי רשות השידור והטלוויזיה החינוכית יחד, שיפוטרו מייד עם יום תחולת החוק. כלומר, ביום שבו גוף השידור החדש מתחיל לשדר - כל העובדים יפוטרו. בשבועות האחרונים נערכו דיוני מו"מ אינטנסיביים בין משרד האוצר להסתדרות, ובהם הוסדר נושא פרישת העובדים.

רוב עובדי הרשות הם בני יותר מ–50 - גיל שבו קשה מאוד להשתלב בעבודה חדשה. חלקם במקצועות הפקה או מינהלה, וחלק גדול אחר, כמו מהנדסים וטכנאים, צברו ניסיון במקצועות שנכחדים והולכים בגלל שינויים טכנולוגיים בתחום שידורי הטלוויזיה. ובכל זאת, העובדים האלה לפחות יזכו לתנאי פרישה נדיבים - ועלות הפרישה הממוצעת שלהם תגיע ל–920 אלף שקל לכל אחד, כך שבסך הכל עלויות הפרישה יגיעו ל–1.3 מיליארד שקל. ההוצאה הזו תמומן בעיקר ממימוש הנדל"ן של הרשות בירושלים (מתחמי שערי צדק ורוממה) ובתל אביב (דרום הקריה), וכן מתחם החינוכית ברמת אביב. כמה מהעובדים, בעיקר עיתונאים כנראה, ייקלטו בגוף החדש שיוקם.

אחרי מאבק מול ההסתדרות, נקבע כי רבע מכלל כוח האדם בגוף החדש יורכב מעובדים לשעבר של החינוכית או רשות השידור. ההסתדרות תמשיך להיאבק על סעיף זה כדי להגדיל את מספר העובדים שיעברו מהגוף החדש לישן. בכל מקרה, ההחלטה הזו תהיה בידי המנהל החדש, והוא יוכל לתעדף ללא מכרז את עובדי הגופים שנסגרו.

האם צריך עדיין לשלם את האגרה?

כן ולא. מי שיקבל דרישת תשלום לאגרת טלוויזיה ל–2014 - חייב לשלמה, וגם עבור 2015 יש צורך לשלם את האגרה, כל עוד רשות השידור הישנה פועלת. כלומר, יש לשלם לפחות את החלק היחסי עד למארס 2015, ואולי גם שישה חודשים נוספים.

סרבני התשלום ייאלצו להתמודד הפעם עם רשות האכיפה או עם היחידה לגביית קנסות. מהרגע שבו הגוף החדש יתחיל לשדר, תיפסק חובת התשלום של אגרת הטלוויזיה. ואולם הציבור ימשיך כמובן לממן את השידור הציבורי, בעיקר דרך אגרת הרדיו המשולמת באמצעות "הסכום הנוסף" באגרת הרישוי לרכב - 136 שקל, שמופנים ישירות לקופת רשות השידור, וכעת יעברו לגוף החדש.

איך יתוקצב גוף השידור הציבורי החדש?

עד כה, אגרת הטלוויזיה מימנה את רוב פעילותה של רשות השידור - כ-450 מיליון שקל בשנה - והשאר הגיע מאגרת הרדיו ומפרסום. כעת, עם ביטול אגרת הטלוויזיה, עיקר המימון יגיע מאגרת הרכב, מפרסום - וגם מסכום נוסף, שמשרד התחבורה יעביר ישירות לגוף השידור.

התקציב הכולל של השידור הציבורי אמור להגיע לכ–750 מיליון שקל בשנה. בסיכום הסופי בכנסת נקבע כי כ–650 מיליון שקל יגיעו כסכום קבוע ממשרד התחבורה. המבקרים של המנגנון הזה טוענים כי מימון ישיר על ידי תקציב המדינה הוא פסול ועשוי להוביל להשפעה פוליטית. ואולם במשרדי האוצר והתקשורת הדגישו כי התקציב יעבור ללא תלות בהיקף אגרות הרכב, ומבלי שפקיד אוצר או שר האוצר יוכלו לשנות את הסכום. שאר ההכנסות יגיעו מפרסום ברדיו ומחסויות בטלוויזיה - אך לא יתאפשר פרסום במדיה הדיגיטלית.

אם בוחנים את ההוצאה עד כה על השידור הציבורי, מדובר בחיסכון בהוצאה. תקציב השידור הציבורי הגיע לכ–870 מיליון שקל בשנה, וכ–120 מיליון שקל יצאו על הטלוויזיה החינוכית. בהחלטה על ביטול האגרה ייחסכו מגוף השידור גם הוצאות של כ–30 מיליון שקל לפחות, שהופנו להפעלת מערך הגבייה של הרשות.

במהלך חקיקת החוק ניסו בוועדת לנדס, ולאחר מכן במשרדי האוצר, לוודא שיהיו מנגנוני פיקוח על הגוף החדש. כך למשל, הסכמי העבודה חייבים להיות מאושרים על ידי האוצר, וכל הפרה שלהם תוביל לפיטורי המנכ"ל. אם המנכ"ל יחרוג מתקרת כוח האדם שתיקבע על ידי האוצר - הוא גם יפוטר. לגוף גם יוצמד חשב מלווה מטעם משרד האוצר.

מה נוכל לראות על המסך בגוף החדש?

מסך הטלוויזיה של ערוץ 1 אמור להשתנות משמעותית, ולמעשה לעבוד במודל שונה לחלוטין. עד עתה, רוב מכריע של ההפקות של ערוץ 1 היו אמורות להיות מופקות בתוך רשות השידור, אך בפועל, לא היו הפקות פנימיות רבות בגלל כישלונות ניהוליים וחוסר בתקציב. הרשות חויבה לרכוש הפקות מהשוק בכ–75 מיליון שקל, אך ניהלה את רכש ההפקות בצורה שערורייתית, שגררה דו"ח חריף של מבקר המדינה.

בתאגיד החדש, הרשות לא תפיק בעצמה תוכניות (למעט חדשות), אלא תרכוש הפקות ב–200 מיליון שקל - 180 מיליון מתוכם מהשוק המקומי. המחוקק גם דאג להקפיד שלפחות מחצית מכלל הפקות הרכש - 90 מיליון שקל - יהיו מסוגה עילית, כמו דרמה ותעודה, והשאר ייצא על תוכן כללי, כמו תוכניות אירוח או בידור.

האם זה הרבה? ממש לא. גופי השידור המסחריים משקיעים 250–300 מיליון שקל כל אחד, ולעתים יותר, ברכש הפקות. רק ב-2012 השקיעו יחד הערוצים המסחריים 2 ו-10 330 מיליון שקל בסוגה עילית. ערוץ 1 יישאר עדיין צנוע יחסית ברכש ההפקות. מצד שני, עם ניהול יעיל והזרמת כסף לשוק לתכנים איכותיים, ערוץ 1 יכול להציב אלטרנטיבה איכותית לערוצים המסחריים. בכל מקרה, עד שההפקות החדשות ייצאו לדרך ויעלו למסך, עשויות לעבור לפחות שנתיים־שלוש, ובינתיים יצטרך גוף השידור להתבסס על תכנים קודמים.

גם המסך של ערוץ 33 הנוכחי ישתנה. הערוץ ייהפך לערוץ בערבית לכל שעות היום, ויזכה לתקציב של 30 מיליון שקל - שוב, לא תקציב גבוה, אבל משמעותי כדי ליצור ערוץ שמבוסס על תוכניות אולפן.

השינוי המורכב יותר יהיה בערוץ הילדים. ערוץ החינוכית תחת ניהולו של אלדד קובלנץ הצליחה לייצר בשנה האחרונה תכנים ראויים, בעיקר בזכות תוספת תקציב של האוצר. ערוץ הילדים החדש יזכה לתקציב של 40 מיליון שקל במטרה להעלות הפקות איכותיות לילדים. גם כאן, לא מדובר בסכום גבוה שיספק תוכן איכותי ומקורי לכל שעות היום, אבל המנהל של הגוף החדש ינסה לגייס תקציבים נוספים לכך ממשרד החינוך.

הגוף החדש יכול להיות מספיק חזק כדי לייצר עיתונות עצמאית?

בשורה התחתונה, אף פעם אין ניתוק פוליטי מוחלט. השר האחראי על רשות השידור הוא פוליטיקאי. גם בראש משרד האוצר יושב פוליטיקאי, וגם ראש הממשלה מעוניין כמובן בסיקור תקשורתי אוהד. ובכל זאת, יחסית לחקיקה קודמת, נעשה ניסיון ליצור חסמים משמעותיים במנגנון המנויים ולנשל את הפוליטיקאים מכוחם.

חברי המועצה (המליאה לשעבר), למשל, לא ייבחרו על ידי שר התקשורת וימונו על ידי הממשלה, אלא ועדת איתור בראשות שופט בדימוס (שייבחר על ידי השר בהמלצת נשיא העליון) תמליץ לשר על מועמד אחד בלבד לתפקיד היו"ר ומועמד אחד לכל מושב מתוך 12 המושבים במועצה - כך שמרחב הבחירה של השר יהיה מצומצם. המנכ"ל, שמונה בעבר על ידי הממשלה, ימונה על ידי המועצה ללא מעורבות השר. כאמור, המנגנון הזה לא מבטיח ניתוק, אבל יכול ליצור חסמים בפני הפוליטיקאים.

בראש חטיבת החדשות, שתייצר תכנים לטלוויזיה, לרדיו ולניו מדיה, יעמוד עיתונאי שיהיה גם העורך הראשי של התוכן החדשותי. תקציב חטיבת החדשות יגיע ל–160 מיליון שקל - כלומר, חברת החדשות בעלת ההשקעה הכספית הגבוהה ביותר. לשם השוואה, חדשות ערוץ 2 וחדשות 10 פועלות בתקציב של כ–90 מיליון שקל כל אחת.

גם אם המנכ"ל החדש אינו מחויב לגייס את כל עובדי הרשות הישנה, ההערכות הן כי השדרה העיתונאית המרכזית של חטיבת החדשות תבוסס על עיתונאי רשות השידור הקיימים. לצד זאת, ייתכן כי המנכ"ל החדש ינסה לגייס שמות חדשים כדי לצרפם לגוף החדש.

אם אכן תצלח המלאכה להקים גוף חדשות מושקע, יעיל ועצמאי, ההשפעה שלו על תחום התקשורת עשויה להיות דרמטית: סוף־סוף גוף חדשות טלוויזיוני משפיע, שאינו תלותי בבעלי ההון ויכול לחשוף כשלים ועיוותים בכלכלה ובחברה הישראלית.

הכתבה פורסמה במקור באתר "The Marker"

>> הפגיעה בגופי המדיה - קשה מכל אירוע בטחוני בעבר

>> עלות הלחימה בעזה: לפחות 6 מיליארד שקל; האוצר שוקל קיצוץ רוחבי ב-2014