הכותרות
הכותרת הראשית של שלושה עיתונים עוסקת בכתב האישום נגד הרמטכ”ל לשעבר, גבי אשכנזי. עיתון עיתון לפי יחסיו עם האיש ויחסו לפרשה. צריך לזכור ולהזכיר את המובן מאליו: המשטרה ממליצה, היועמ”ש יחליט. כלומר, המשטרה ממליצה ברמת הכותרת זה יפה מאוד. מה ייצא מזה, לא ידוע. אמיר אורן בהארץ כמעט משוכנע שהכל יסתיים בקול יללה דקה.
ישראל היום הכי מתלהב ברמת הכותרת הראשית (עם מקף מיותר כרגיל), וגם הארץ לא בוחל, אבל מביא איתו גם מאמר פרשנות המגמד את הפרשה. אחרי קריאת הפרשנות של אורן הבנתי שאני עדיין לא מבינה כלום. אולי כי אני לא רוצה להבין את סבך האינטריגות כיתה ג’ של הלשכות המשמעותיות במדינה, שאחראיות על חיי שמונה מיליון בני אדם במובן הכי מילולי של המילה.
הנה הצילום מהארץ, אולי זה יעזור כמורה נבוכות. אולי באמת ההר יוליד כמה עכברונים והכל יסתיים בנזיפה או במאה שעות שירות לתועלת הציבור, אם בכלל יתנהל משפט לחבורת הקאצ’קעס הבטחוניסטית.
בישראל היום, שבעה עמודים (!), עד ע’ 15, עוסקים בפרשה מכל היבטיה. העיתון משתדל להעצים את הזוועות. למשל, טור של דן מרגלית קובע: אם יתפרסמו השיחות יתברר עומק המורסה.
הכותרת הראשית בכפולה הפותחת: אשכנזי הפר אמונים ומסר מידע.
פרופ’ אביעד הכהן קורא לא להקל ראש בעומק העבירות אף שאינן פליליות.
ד”ר חיים שין: בעייתי מכוער וצבוע. בקיצור, כל התותחים גויסו.
בידיעות הכותרת הראשית בע’ 2 היא “פוטש בקריה לא הפרת אמונים כן”. ז”א, מקלים בערך ההמלצה לכתב האישום. במקום המקביל לטורו של מרגלית בישר”ה על עומק המורסה, מובא בידיעות טור מפי מקורבי אשכנזי: “הטענות מופרכות”.
בטור פרשנות בכפולה הפותחת כותב נחום ברנע דברים דומים לאלו של אמיר אורן בהארץ.
רק שלושה עמודים מספק ידיעות על הפרשה בת הארבע.
דומה שאין מחלוקת על העובדות. השאלה היא רק איך כל עיתון צובע את האירועים על פי אג’נדותיו המתוקות.
4,000 דונם
ארה”ב והאיחוד האירופי קוראים לישראל לבטל את ההכרזה על אדמות מדינה בגוש עציון.
דאעש רצח עוד עיתונאי
מה שמשונה בסרטון של דאעש, המתאר לכאורה את הרגעים שלפני ההוצאה להורג של העיתונאי האמריקאי סטיבן סוטלוף זה הנאום הרהוט והמתוקצר והמנוסח היטב של העיתונאי האמריקאי נגד אובמה שנייה לפני הוצאתו להורג. ללא בדל היסטריה, פחד, מצוקה.
בידיעה בהארץ מופיע גם הסרטון עם אמא שלו, המבקשת לחוס על חיי בנה.
מתקלקלים
מכירים את הטבלאות המקסימות של השוואת מוצרי סופרמרקטים לקראת החגים?
אז זהו, שהכל שטויות, עובדים עליכם בעיניים. הרשתות מתמרנות, עושות מניפולציות לכמה ימים, וזהו.
זאת הכתבה שהתפרסמה במארקר אתמול, והפכה מיד לאחת הנקראות באתר.
אלא מה, אותה כתבה בדיוק התפרסמה לפני ארבע שנים ב-ynet.
למרות זאת אני בהחלט חושבת שצריך היה לכתוב שוב את הכתבה הזו, לרענן את זכרון הציבור, אם כי זאת ההוכחה שבמקרים רבים גם פרסום באתר/ עיתון מוביל לא מועיל, מצפצפים עלינו, ועולם כמנהגו נוהג. התקשורת תחרטט טבלאות מופרכות, ההמונים ינהרות לחנויות ויעבדו עליהם בעיניים. זהו.
שריפה חדשה במתחם למחזור פסולת ברזל, “נעימה”, בחוף שמן בחיפה.
מיילבק
"דוגמה נהדרת לדרך בה המרקר מבנה אג’נדה באמצעות הפניות בפייסבוק. הטקסט בהפניה הוא תמיד חופשי ובוטה יותר מהכתבות, שלא תמיד מצליחות להראות את הנקודה אליה התכוון המשורר. ובדוגמה שלפנינו: ההפניה כלשונה – “בעקבות מבצע “צוק איתן”, תקצץ הממשלה שני מיליארד שקל מהבריאות, מהחינוך ומהרווחה שלכם ושל הילדים שלכם. אבל את הסכומים הללו, ככה מתברר, היה אפשר לקצץ מתחומים אחרים לגמרי” הכותרת במיליארדים. בכתבה כל הסכומים נקובים במיליונים בודדים. אם מחברים את הכל, מגיעים לכ-250 מיליון שקלים במקרה הקיצוני ביותר. גם אם נניח שכל ההוצאה הממשלתית לצורך העברת מידע לציבור היא בזבוז מוחלט, זה עדיין לא מתחיל לדגדג את הקיצוץ של שני מיליארד שקלים (שלא לדבר על השאלה המקצועית – מעבר לבחירה התמוהה, שלא לומר העל חושית, באורי גלר – האם המדינה לא הייתה צריכה להשקיע בקמפיין התגוננות לעורף?)."
(אמיר מהצפון)
עוזבים
כבר כתבתי על כך, אבל בגלל שהרעם ממשיך להתגלגל, הנה עוד קצת: אדם (רוגל אלפר) ממלמל לעצמו: אני צריך לעזוב את הארץ, וכותב על כך כמה מאות מילים בעיתון. הארץ רועשת, ולכל אחד יש מה לומר לו: השמצות בסגנון לך לך יא—-, היעלבויות על שהוא עוזב, הסבר שלא כל אחד יכול, ושיש בכל זאת תכלית, או קריאות כל הכבוד, תראה להם, עזוב.
זוהי מדינה הסובלת מפתולוגיה חמורה שלא מניחה לאיש לעזוב את הבית, מחד, או הופכת אותו לסמל ל”מתנגדי המשטר”, מאידך. כי אצל היהודים, שום דבר לא פשוט, ומטען של יותר מ-2000 שנה רובץ על גבות כולם.
ככה זה כשהחיים מחוץ לישראל נקראים “גלות”, כשהעושים רילוקיישן נקראים “יורדים”, או בשפת עבר “נפולת של נמושות”.
ככה זה כשעם שלם חי את האג’נדה של האמא הפולנייה המזועזעת מכך שהילד יעזוב אותה וישאיר אותה לבד בבית, לפעמים בחושך. כל עם ישראל הוא אמא פולנייה, הבולשת אחר אחרון בניה עם אפליקציית הפנס של אייפון, המשמרת את כל המידע עליכם, לבל יחמוק מטווח הראייה שלה.
פסול חיתון
יעקב עמידרור לא מוולווט, כנראה, ולא יודע שהמילה חמיצות נפסלה לשימוש בשבוע שעבר. והנה הוא משתמש בהכאילו אין מחר (זה היה אתמול, ישראל היום).
אפילו בוגי יעלון התגלה כמוולווט אמיתי בסו"ש, והחמיץ פניו נוכח החמיצות.
TV
האסירים הבטחוניים בכלא מגידו לא יזכו לצפות יותר בערוץ נשיונל ג’יאוגרפיק כדי שלא יקבלו רעיונות לבריחה נועזת מהכלא. בחיי.
בשישי צפיתי באולפן שישי בראיון עם ג. יפית, ורציתי להביא אותו בבלוג, אך שכחתי. אז לטובת מי שמתעניינים בתופעה.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
הארץ משנה את מראה האתר, ומציע אותו עכשיו בגרסה ניסויית. זה מה שכתוב בראש העמוד:
"ברוכים הבאים לאתר הריספונסיבי של הארץ. האתר מתאים את עצמו לגודל המסך שברשותכם ונמצא בשלב הבטא. לחזרה לאתר הרגיל לחצו כאן, או דרך תפריט המדורים."
וככה זה נראה:
בעיני זה מוצלח מאוד ונוח לקריאה. הטקסט במרכז ואין הטרדות בסביבתו.
נפל דבר: נענע10 לא נותן יותר להטמיע את סרטוני/כתבות ערוץ 10, כך שלא אוכל להביא לכם פה יותר כתבות מוטמעות משם, כפי שאהבתי, אלא סתם קישורים.
במאקו יש מבקר מסעדות הכותב תחת השם ביצה עלומה כבר כמה חודשים. בטיים אאוט ראיינו אותו בסופ”ש האחרון, ואפילו אמתכם מוזכרת בראיון. זהו ראיון אנונימי, אז ניסיתי, מתוך הכתוב, ללמוד עליו כמה דברים. לא כי דחוף לי לדעת מי זה, שהרי מה לי ולביקורת מסעדות ולאוכל בכלל, אלא לשם שעשועיי תחקירנית הצמרת שאני (מטעם עצמי).
ובכן, הבנאדם עיתונאי. הוא מספר על מבקר ותיק שהוא אוהב, שהוא קורא בארכיונים של חדשות ומעריב. לחדשות אין ארכיון דיגיטלי. כדי לקרוא את חדשות צריך להזדחל למרתף ארכיון הארץ (לא יודעת אם הארכיון עדיין במרתף), או לשבת בבית אריאלה. או, אם שמרת את כל גליונות חדשות בבית. ההיצמדות הזו לארכיונים המוזכרים מעידה במשהו על גיל הכותב. כמו כן הוא משתמש במילה נבזי, מילה שאני לא רואה בני 20+ משתמשים בה. יש גם בגרות הנובעת מצבירת קילומטראז’ בכתיבה שלו.
מכל הרמזי רמזים האלו אני מסיקה שמדובר בגבר, עיתונאי (אולי לשעבר), בשנות הארבעים שלו בערך, אולי קצת יותר, יש מצב שהוא בוגר השוקנייה בדרך זו או אחרת. עד כאן תחביבי כפרופיילרית לשעת בוקר זו.