חולית של חודורובסקי
גם המעריצים המושבעים ביותר וגם מי שהצליח לחיות בפלנטה נטולת אינטרנט יודעים: החורף מגיע. חורף קר שבו "משחקי הכס" עוברת לממד שכולו שידורים חוזרים וויכוחים על תאריכי תפוגה של ספוילרים. גם בעיצומה של העונה החמישית לא נראית "משחקי הכס" כאילו היא מתקרבת לסיומה, ג'ורג' ר. ר. מרטין לא טרח להבין בעצמו איך ייגמר הסיפור, והסבך העלילתי שנוצר שם מתחרה רק בסכסוך הישראלי-פלסטיני בחוסר התוחלת שבו. אבל גם היוצרים וגם הצופים יודעים שהסוף קרב. מה שמעלה את השאלה המתבקשת: איך נבזבז את הזמן שלנו ביום שאחרי טיריון לאניסטר?

אפשר לאהוב את "משחקי הכס" ואפשר לשנוא אותה, אבל אי אפשר להכחיש שלפחות דבר טוב אחד יצא ממנה: הרף הגבוה שהציבה בפני כל סדרות הפנטזיה שיגיעו אחריה. לא עוד הפקות דלות עם תסריטים מרושלים ושחקנים שלומדים את הטקסט תוך כדי צילום. חובבי הפנטזיה והמדע הבדיוני - וגם סתם אנשים שאוהבים לראות טלוויזיה טובה - יכולים לצפות ליצירות איכותיות, שלא מוותרות על עומק אמנותי ועל רוחב היריעה של המקור.

ואם כבר נפתח הפתח, הגיע הזמן לעשות צדק עם יצירות המופת של הז'אנר. כמעט כולן יכולות להתעלות מעל "משחקי הכס", ולו בגלל שמדובר בספרים טובים יותר שרק מחפשים יוצר שיתעלה לרמתם. בנוסף, סביר להניח שקהל הצופים ייהנה מעוד שילוב מרתק של עירום וקרבות חרבות (וגם לכך יש ביטוי), אבל גם מההבנה שהז'אנרים הספרותיים המושמצים האלה יכולים להציע יותר. הרבה יותר.

אין סיבה להתבייש, ובכל זאת כדאי לציין שכל הבחירות כאן מבוססות על טעם אישי. האם יש יצירות מעולות וחדשות יותר שנשארו מאחור? בהחלט. למה, לכם יש רעיונות יותר טובים? אם כן, זרקו אותם בתגובות. מי יודע, אולי ביחד נצליח לגרום למישהו ב-HBO להקשיב.

1. "חולית": בגלל שכאן הכל מתחיל
חולית מאת פרנק הרברט (צילום: אמזון)
חולית מאת פרנק הרברט|צילום: אמזון

צריך לפתוח במובן מאליו: היצירה של פרנק הרברט היא עדיין הפסגה שאליה צריך להתייחס כל מי שאי פעם חשב לכתוב משהו שמתחזה למדע בדיוני. הכל גדול ביצירה הזאת: היקף עצום של דמויות (מקיסרים דרך לוחמי מדבר ועד למשיחים), רעיונות גדולים, פוליטיקה מפותלת ועלילה שמתפרשת על פני אלף שנים ואלפי שנות אור. לאחר הקריאה על המאבק האפי בין בית אטראיידס לבית הארקונן על השליטה בכוכב אראקיס ועל הסם המאפשר מסע בין-כוכבי, התחושה היחידה שנותרת היא השתאות.

בעבר כבר ניסו פעמיים לעבד את הספר המונומנטלי למסך. אחד היה מרהיב כל כך שהוא לא הופק מעולם, השני היה העיבוד השאפתני של דיוויד לינץ', שעד היום מסביר בראיונות מה בדיוק השתבש שם. הייתה גם מיני סדרה, שנשכחה בצדק. דווקא האווירה הנוכחית בטלוויזיה האמריקנית, יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית, יכולה לעשות צדק עם העושר הוויזואלי והרעיוני שמאפשרת היצירה הזו.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי העקלתונים אוכלים את המהלכים הלבנים לארוחת בוקר

מי צריך לעשות את זה: פול תומאס אנדרסון. אם לא ניתנה לחודורבסקי הזדמנות, מעניין יהיה לראות את פיטי עושה את "זה ייגמר בדם" בחלל

"חולית" המסקרן של חודרובסקי:

"חולית" הפולחני של לינץ':

"חולית" המביך של הולמארק:

2. "המוסד": בגלל שזה האסימוב הכי טוב
המוסד
המוסד

אייזיק אסימוב היה סופר מדע בדיוני פורה ופופולרי, אבל הטרילוגיה הזו זוהרת מעל כל יצירתו. זוהרת כל כך, עד שניתן לה הפרס המקורי של "טרילוגיית המדע הבדיוני הטובה ביותר שנכתבה אי פעם". העלילה עצמה עגומה למדי: מדע בשם "פסיכוהיסטוריה", שמסוגל לחזות את העתיד, מנבא עתיד שחור לאימפריה הגלקטית, אלא אם יינקטו מספר צעדים שישיבו את הסדר ליקום.

קשה להאמין שלא נעשה עד כה ניסיון רציני לעבד את הספרים למסך. אחת האפשרויות (המזעזעות למדי) הייתה שרולנד אמריך יביים סרט על פי הספרים. נכון לעכשיו, נראה שג'ונתן נולאן (אחיו של כריסטופר ותסריטאי "בין כוכבים") צפוי לפתח סדרה על פיהם ל-HBO. במשפחת נולאן לא מפחדים מפרויקטים שאפתניים. עכשיו, אולי, יהיה להם סוף סוף בסיס לתסריט טוב באמת.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי שבע הממלכות הן כלום לעומת האימפריה הגלקטית

מי צריך לעשות את זה: כריסטופר נולאן. כי ג'ונתן זה נחמד, אבל בשביל למצות את הפוטנציאל, כריס חייב לתרום את חלקו. לא חובה לצרף את מת'יו מקונוהיי

3. "בעל החידות מהד": בגלל שזה רך ונעים
בעל החידות מהד
בעל החידות מהד

התגובה ההולמת לחגיגת הדם והסקס של "משחקי הכס" היא הטרילוגיה העדינה של פטרישיה מקקיליפ. הטרילוגיה עוקבת אחר קורותיו של מורגון, נסיך נטול שאיפות, ששלושת הכוכבים על פניו מייעדים לו גורל מורכב וסוער יותר מזה שקיווה לו, ובת זוגו רדרל שצריכה להשלים עם הכוחות שהיא מגלה בעצמה. יש כאן את כל המרכיבים הקלאסיים של ספרות הפנטזיה, שמקקיליפ דואגת להאיר באור אחר, מפתיע ורך יותר. על פניו, לא נראה שעיבוד טלוויזיוני של הספרים ימשוך מיליונים כמו המתחרים רוויי האיברים המרוטשים, אבל זה יכול להיות הרבה הרבה יותר מעניין.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי מלך אמיתי לא כורת ראשים - הוא מנגן על נבל

מי צריך לעשות את זה: אנג לי. מי שהוכיח שהוא יודע לשלב בתוכו את "נמר דרקון" עם "הר ברוקבק" יכול לעשות כאן קסמים

4. "עולם הדיסק": בגלל שזה מצחיק
צבע הכשף - עולם הדיסק
צבע הכשף - עולם הדיסק

האגדה מספרת שב-1987 ביקש אולפן הוליוודי להפיק סרט על פי "תרועת מוות" (mort), הספר הרביעי בסדרה המונומנטלית והמהנה עד בלי די של טרי פראצ'ט, שבו מככב המוות עצמו. אלא שקבוצות המיקוד אמרו את שלהן, והמפיקים חזרו אל פראצ'ט וביקשו ממנו "לוותר על מוטיב המוות". זו אולי הסיבה שאין כמעט בנמצא עיבודים לספרים של עולם הדיסק. עניין מפתיע בהתחשב בעובדה שהם שנונים, מצחיקים, עשירים בדמויות ובעלילות וגורמים הנאה בלתי מבוטלת לקוראים. בסוף העשור הקודם החל ערוץ sky הבריטי להפיק כמה סרטי טלוויזיה, אבל הם היו ספורים ולא באמת מיצו את האפשרויות הנהדרות שגלומות בסדרה כזו. בידיים של הכותבים הנכונים, זה יכול להיות התענוג הגדול ביותר בטלוויזיה.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי באצבע הקטנה של טרי פראצ'ט יש יותר הומור מאשר בכל 6,000 העמודים שג'. ר. ר. מרטין הצליח להפיק

מי צריך לעשות את זה: טרי גיליאם. היחיד שיכול להביא את אווירת מונטי פייתון ו"12 קופים" ולעשות ממנה משהו חדש ונהדר

5. "רומח הדרקון": בגלל שאפשר לעשות את זה יותר טוב מהספרים
רומח הדרקון
רומח הדרקון

הבעיה הגדולה ביותר של ההמלצות הניתנות כאן הוא מקור איכותי מדי. רוב היוצרים לא מסוגלים לעמוד ברמה של היצירה המקורית. במקרה של "שר הטבעות לעניים", שהחל בתור אמצעי קידום מכירות למשחקי "מבוכים ודרקונים", אין חשש כזה. מי שיקרא את הספרים של מרגרט ווייס וטרייסי היקמן בגיל 12 יתלהב מהעלילה הסוחפת, אבל עם כל שנה שתעבור יבין הקורא שיש אופציות טובות יותר על המדף. אבל למה להתלונן? אלפים, בני אדם, קוסמים, גמדים, דרקונים מלוא החופן – כולם מתערבבים כאן במלחמה גדולה שרק מחכה ליוצר שיכול להפוך אותה למשהו מעניין באמת. היתרון: ההצלחה של הספרים הולידה עוד ועוד ספרים שעיבו את העולם שמקיף את הסיפור ומבטיחים עוד ועוד עונות לסדרה.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי על כל דרקון מסכן של דאינריז טארגאריין, כאן יש לפחות שישה

מי צריך לעשות את זה: פיטר ג'קסון. במקום לעבד פתק שכתב טולקין לאשתו לעשר שעות בקולנוע, עדיף שג'קסון ינסה לשפר את ה"מבוכים ודרקונים" הזה

6. "ארץ ים": בגלל שעשו לה עוול
הקוסם מארץ ים
הקוסם מארץ ים

הטרילוגיה של אורסולה ק. לה גווין, שהפכה אחרי 20 שנה לסדרה של ספרים, שינתה בשנות ה-60 את היחס למדע בדיוני ולפנטזיה בזכות רמת כתיבה גבוהה מהרגיל ועלילה עדינה ומורכבת, ובכל זאת - סוחפת לחלוטין. האווירה של ימי הביניים נזנחה לטובת השפעות מהמזרח הרחוק, המאבק בין טוב ורע מתחולל בעיקר בתוך הנפש, והדרקונים מדברים באופן נהדר למדי. יש כאן סיפור מסע והרפתקה ועולם חדש ומפורט, אבל בעיקר יש כאן אנושיות שלרוב חסרה בספרים שמעדיפים לשרטט מפות ואילנות יוחסין מפורטים. המיני-סדרה מ-2004 הייתה גרועה במיוחד, וזכתה לביקורת נוקבת אפילו מלה גווין עצמה, שהשוותה את החופש היצירתי של המפיקים לאפשרות ש"שר הטבעות" יסתיים כשפרודו לוקח את הטבעת ומולך על הארץ התיכונה. יצירה טלוויזיונית אמיתית על פי "ארץ ים" תהיה צעד קטן לקראת עולם טוב יותר.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי הצל כאן מפחיד הרבה יותר ממה שאל האור מסוגל לייצר

מי צריך לעשות את זה: קת'רין ביגלו. העדינות והמשיכה למזרח מכוונים לבמאי שבאמת יודע לדבר סינית, אבל יצירה כזו דורשת במאית. ביגלו תצטרך לגלות את הצד העדין שלה, לפחות עד שנגלה מי הבמאית הכי טובה בטייוואן

7. "אמבר": בגלל שהיא דומה לנו
אמבר
אמבר

בניגוד לרבות מן ההמלצות האחרות פה, הגיבורים של רוג'ר זילאזני דומים לנו להפליא, ולא תמצאו אותם נלחמים בדרקונים. אמבר היא המקום האמיתי היחיד ביקום. כל שאר העולמות הן תוצאה של הזיות ושעשועים של תשעת נסיכיה, שנאבקים על השליטה בממלכה בעודם עוברים בחופשיות בין ממדים, כשברקע מאיימים כוחות הכאוס. פעולה, אלימות, סקס ואווירה של שנות ה-70 הופכים את עשרת הספרים של זילאזני (למעשה, שתי סדרות של חמישה ספרים) לבסיס לסדרה שהמילה "אפית" יכולה להיות קטנה עליה בתוספת של קצב רצחני שצופי "משחקי הכס" עדיין חולמים עליו. הציניות של הדמויות של זילאזני כבר לא חדשנית כמו שהייתה בזמן פרסום הספרים, וגם לא היחס לנשים, אבל קשה עד בלתי אפשרי להתחרות בו במקוריות ובעומק. בידיים הנכונות, זו יצירת מופת שמחכה לתורה להתממש.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי תשעת הנסיכים של אמבר מטורפים יותר מסרסיי לאניסטר

מי צריך לעשות את זה: גיירמו דל טורו. אם זה כאוס וממדים מקבילים, במאי "פסיפיק רים" כבר חתם כנראה בראש שלו על חוזה

8. "עולם הטבעת": בגלל החייזרים
עולם הטבעת
עולם הטבעת

בתוך הז'אנר לארי ניבן משתייך לזן של הסופרים שתמיד יעדיפו את ה"מדע" על פני ה"בדיוני". הפיזיקה, לרוב, מעניינת אותו יותר מאשר הדמויות שלו. "עולם הטבעת", הקלאסיקה הגדולה ביותר שלו, יצאה לאור ב-1970, ובעקבות ההצלחה האדירה הצמיחה עוד שלושה המשכים וארבעה פריקוולים. העלילה מתרחשת על כוכב מלאכותי בצורת טבעת המקיף שמש מרוחקת משלנו. גודלו: פי מיליון מכדור הארץ. העולם המתואר בספרים מפורט עד כאב, והחייזרים, בניגוד לכל מה שלימדו אתכם ב"מסע בין כוכבים", מעניינים באמת. אם זה מזכיר לכם קצת את משחק הווידאו Halo, לא טעיתם. ואם זו לא סיבה מספיק טובה לרשתות טלוויזיה לפתוח את פנקס הצ'קים, לא ברור מה עוד צריך לקרות.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי בהשוואה לעולם שברא ניבן, ווסטרוז נראית כמו פתח תקווה

מי צריך לעשות את זה: אלפונסו קוארון. הוא כבר הגיע עד למסלול סביב כדור הארץ ב"כוח המשיכה", הגיע הזמן ללכת רחוק יותר.

9. "מערות הפלדה": בגלל שאת "אני, רובוט" כבר הרסו לנו
מערות הפלדה
מערות הפלדה

בעולם שבו הגיקים היו כובשים את הכנסת, מישהו מהם כבר היה מחוקק חוק נגד הסרט "אני, רובוט" בגין השחתת שמו הטוב של אסימוב, וכל עותקיו היו מושלכים מתחנת החלל הקרובה למקום מגורינו. התיקון המתבקש הוא עיבוד לספר השני בסדרת הרובוטים, שבו מופיעים לראשונה הבלש אלייג'ה ביילי ושותפו הרובוט ר' דניל אוליבאו. אסימוב ניסה והצליח לשלב בין ז'אנר הבלש למדע הבדיוני בעודו ממשיך לחקור ולהשתעשע במערכות היחסים בין בני אדם לרובוטים. הרעיונות שלו היו כל כך פורצי דרך, שגם היום יש בהם משהו שעדיין מצית את הדמיון. זו קרקע מוצקה שעליה יכול יוצר עם קצת דמיון משל עצמו להמריא. בדרך צריך רק להתעלם מהעובדה שקהל המעריצים כבר מצפה לכישלון, ולהיזהר מכל ניסיון לשלב יותר מדי מסכי מגע נוצצים בעלילה.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי אלייג'ה ביילי הוא מה שנד סטארק לא – גיבור שגם צודק וגם לא מת בסוף

מי צריך לעשות את זה:: ניל בלומקאמפ. עם "מחוז 9" ו"צ'אפי", הבמאי הדרום-אפריקני הוכיח שהוא היחיד שבאמת מבין לנפשם של רובוטים

כך הרסו לנו את  "אני, רובוט":

10. "שער": בגלל שהכל זהב
שער
שער

המעריצים של הקלאסיקה של פרדריק פול קיבלו חדשות טובות בדיוק לפני שנה, כאשר פורסמה הצהרה רשמית על הכוונה לאמץ אותה אל המסך הקטן. מאז לא נודעו עקבותיה, ואפשר לקוות שהסיבה היחידה לכך היא שבחדר קטן אי שם יושב תסריטאי וכותב וכותב וכותב. בניגוד לחברו לארי ניבן, פול ידע לחבר בין רעיונות מעולים לסיפור מותח באמת עם דמויות מלאות ניגודים ורבדים. התוצאה יכולה להיות סדרה שתראה לכל חובבי "סטארגייט" מי בעל הבית האמיתי בעולם המדע הבדיוני.

הסיפור מתחיל בעידן חדש של בהלה לזהב. כדור הארץ הולך ודועך. האמיצים והמיואשים יוצאים למסעות שהם לא יודעים את יעדם בחלליות שהשאירה מאחור תרבות חייזרים עתיקה. התוצאה יכולה להיות עושר גדול, או מוות. ספוילר: לרוב זה מוות. רובינט ברודהד הוא בין הבודדים שחזרו, אבל הוא שילם על כך מחיר נורא שמתברר רק בסופו של הסיפור. בין פסיכיאטר רובוטי (בעל השם המגוחך-כל-כך-שהוא-נהדר זיגפריד פון שרינק) לאווירת עיר הספר החללית למשחק בין זהויות מיניות, מדובר בספר שהוא מכרה זהב. רק צריך לתת לו לנצוץ.

למה זה יהיה יותר טוב מ"משחקי הכס": כי במקום חומה גדולה יש חורים שחורים, ולכו תתחרו עם זה

מי צריך לעשות את זה: אהרון קשלס ונבות פפושדו. אימה תמידית עם טאץ' מערבוני? הצמד הישראלי מוזמן לגשת לעמדת הקבלה