מצעד החיות הכי אהובות בקולנוע

לכבוד יציאת הסרט "החיים הסודיים של חיות המחמד 2", קבלו את מצעד החיות האהובות ביותר בקולנוע:

מקס ("החיים הסודיים של חיות המחמד"):

טוב, חייבים להתחיל עם מקס: כלב הטרייר, שמוקף בחבורת חיות מחמד צבעונית ומצחיקה, הוא הלב והעיקר של "החיים הסודיים של חיות המחמד". קשה למצוא כלב נאמן, מסור ואוהב יותר ממקס, מה שהופך אותו לקשור מאוד לקייטי הבעלים שלו אבל גם למאוים מאוד כשדיוק מגיע לסביבה. כמו כל גיבור ראוי, גם מקס מגלה את הכוחות שבו, משתנה לנגד עינינו והופך - סליחה אבל זה מגיע - מחמוד לחמוד יותר. מערכת היחסים עם גידג׳ט היא כבר סתם בונוס לנשמה.

בטהובן ("קוראים לי בטהובן"):

בני דור ה-Z כבר לעולם לא ידעו מה זה זפזופ ולאיזה עולמות הפעולה הזאת יכולה להביא אותך. לאלו מאיתנו שעוד זוכרים את התקופה שבה הפעולה הזו הכריעה מה נראה בטלוויזיה, המילה "בטהובן" בטוח מעלה עכשיו זכרונות חמימים בלב. כל מי שיודע מהו ממיר, יודע על מה אנחנו מדברים: בכל רגע נתון יכולת ליפול על בטהובן, הכלב הענקי והאהוב מסוג סן ברנרד, באחד מערוצי הסרטים השונים. "בטהובן" מגולל את קורותיו של הכלב שמגיע לבית משפחת ניוטון, ושומר על בני המשפחה יותר טוב מכל אדם אחר. בהמשך סדרת הסרטים, שהאחרון בה נוצר ב-2014 (!), בטהובן גם זוכה להוביל משפחה משלו כשהוא הופך לאב לצ'אבי, דולי, צ'ייקובסקי ומו.

שום שן ("הדרקון הראשון שלי"):

דרקונים הם בטח לא החיה הראשונה שאתם חושבים עליה כשמספרים לכם על חברות הדוקה בין ילד לחיה, אבל תשכחו מכל מה שחאליסי לימדה אתכם כי שום שן הוא דרקון מזן אחר. חוץ מלהציל את חברו היקאפ יותר מפעם אחת לאורך הסרטים, שום שן הוא יצור עם פרצוף בלתי נשכח שעורר בנו הרבה מאוד רגשות. כאילו, בכמות שאנחנו מתביישים להודות בה. אם היינו בעולם האמיתי, שום שן היה הופך להיות כוכב אינסטגרם מזמן.

בייב ("בייב"):

עם כל הכבוד לחתולים, כלבים או דרקונים - "בייב" היה הראשון לשים במרכז שלו חיה לא שגרתית, חזרזיר ורוד שלא רק זכה לסרטי המשך מציליחם, אלא אפילו גרף אוסקר! הרבה לפני שצמחונות נעשתה נושא מדובר, הייתה זו מערכת היחסים בין בייב לחקלאי שהצילה את חייו והתפתחה לחברות נאמנה בין השניים שלימדה אותנו דבר או שניים על חיות ורגשות. אה, אתם גם יכולים להודות לבייב על היותו אחת מהחיות המדברות הראשונות בקולנוע.

via GIPHY

דונקי ("שרק"):

הגעתו של החתול במגפיים בדיבובו של אנטוניו בנדרס הייתה אישיו עבור דונקי (אדי מרפי) מ"שרק" ובצדק, כמעט שבאנו לבחור בו. בכל זאת, קשה מאוד להתנגד לחתול בעל העיניים הבוכיות בהזמנה, המבטא הספרדי והזריזות והתחכום. לעומתו דונקי הקולני והאוויל לא נראה כמו תחרות רצינית במיוחד,  אבל מי שראה את כל סרטי "שרק", יודע על מה אנחנו מדברים - החמור שלא יודע מתי לסתום את הפה ואיך לא להכעיס את שרק, אחראי לרוב הצחוק בסדרת סרטי ״שרק״ וגם הופך את שרק מיצור מבודד לכועס לכזה שמצא לו בן ברית לחיים.

הגמול שלו הוא כמובן רומן ביזארי ומלא תשוקה עם הדרקונית, איתה אפילו הביא לעולם צאצאי דרקון-חמור.

סיד ("עידן הקרח"):

האנטי-גיבור המושלם, העצלן הלא יוצלח ומי שתמיד נשאר מאחור - סיד הוא פחות או יותר הלוזר של עדר החיות בסדרת סרטי "עידן הקרח". או לפחות ככה מני, מנהיג החבורה, רואה אותו. אבל זו כמובן טעות חמורה: למרות הנטייה הטבעית שלו לעשות את הדבר הלא נכון ברגע הלא נכון, חוש ההומור של סיד, כמו גם התמימות והגמלוניות הנוגעת ללב שלו, הופכים אותו לדמות הכי טובה בסרט שבו התחרות איננה קלה בכלל.

מארלי ("מארלי ואני"):

מכל עשרות סרטי הקומדיה שג׳ניפר אניסטון כיכבה בהם לאורך השנים, "מארלי ואני" הוא ללא ספק הזכור ביותר וזה דווקא לא בזכות אניסטון, אלא בזכות מארלי - הלברדור כוכב הסרט, שנכנס אל חייהם של זוג עיתונאים שחוששים להביא ילד לעולם. מארלי מלווה את ג'ון וג'ני אל עבר השלב הבא בחייהם - הקמת משפחה משלהם - ועובר איתם מסע עמוק ומרגש שיביא גם את אלו שמעולם לא ליטפו חיה מימיהם לדמעות.

הדוויג ("הארי פוטר"):

בעולם שבו יש גמדוני בית, רוחות רפאים במראות והאגריד אחד, לא קל לתפוס מקום כבעל חיים. אבל הדוויג, התנשמת הנצחית של הארי פוטר, עושה זאת בזכות ולא בחסד. החברות בין הארי להדוויג מתחילה מהיום שבו הארי עוזב את עולם המוגלגים לטובת הוגוורטס והדוויג שם לצדו בכל שלב בדרך. הקשר בין השניים, שמגיע לשיאו במעשה הגדול ביותר שהדוויג יכולה לעשות עבור הארי, הוא לא פחות חשוב ורגשי כמו הקשר שיצר הארי עם האגריד, רון והרמיוני לאורך השנים.