כשנכנסים לדיון על מי הספורטאי הקבוצתי הגדול בכל הזמנים, נזרקים הרבה שמות לאוויר: פלה, מראדונה, לברון, מסי, כריסטיאנו רונאלדו, טום בריידי ומייקל ג'ורדן – כולם לגמרי ראויים להיכנס לדיון, כל אחד מסיבותיו שלו. אבל כששואלים לאיזה ספורטאי קבוצתי הייתה את ההשפעה התרבותית הגדולה ביותר התשובה יכולה להיות אחת – מייקל ג'ורדן. הכוכב, שזכה לכינוי "אלוהים", הפך את ה-NBA לתופעה גלובלית ונהיה בעצמו סנסציה תרבותית היסטורית, שפרצה לתחום הקולנוע ("ספייס ג'אם") וגם לתחום האופנה עם המותג אייר ג'ורדן, שלו חלק מרכזי בהפיכת נייקי למותג ההנעלה הגדול בעולם.
"אייר", שעלה ביום חמישי לאקרנים, לא עוסק במייקל ג'ורדן - אלא באיש שהביאו אותו לנייקי, אז חברה קטנה משמעותית בכל מה שקשור לחסות לשחקני NBA מהענקיות קונברס ואדידס. הגיבור הוא סוני ואקארו (מאט דיימון), סוכן מכירות עקשן, שרואה במייקל, רוקי צעיר שנבחר במקום השלישי בדראפט של 1984, משהו שלא ראה בשום שחקן אחר. הוא מוכן לעשות הכל כדי להחתים אותו ובשביל לעשות את זה, הוא צריך לשכנע את רוב, הבוס הישיר שלו, את מנכ"ל נייקי פיל נייט (אפלק) ואת אימו של ג'ורדן (ויולה דיוויס) – שבנה מחוזר על ידי אדידס וקונברס.
את "אייר" ביים בן אפלק, שהוכיח כבר שהוא מביים טוב יותר משהוא משחק, ומראה את זה גם כאן. בכלל, ברמת הטכנית, הסרט לגמרי עובד: הפסקול שלו נהדר, הוא נהנה מתצוגות משחק טובות (בדגש על ויולה דיוויס המופלאה), הדיאלוגים בו זורמים ויש בו המון הומור שעוזרים להעביר את הסרט, על כל 112 הדקות שלו, בצורה יחסית סבירה.
אבל אי אפשר להגיד שמדובר בסרט טוב, וזה לא בגלל בימוי, כתיבה או משחק. הבעיה של "אייר" היא הרבה יותר בסיסית מזה – הוא מביא למסך זווית לא מעניינת של סיפור לא מעניין. עם כל האהבה והערכה לג'ורדן ונייקי, וכסניקרהד שיש לו בארון לא מעט זוגות נעליים של החברה ושל אייר ג'ורדן בפרט – לא ממש הצלחתי להבין למה מישהו חשב שהסיפור הזה צריך להפוך לסרט. מתחת לכל הגלוריפיקציה המוגזמת של נייקי ושל ג'ורדן, מדובר בסרט על מרוץ תאגידי אחרי נותן חסות. נכון, בדיעבד אנחנו יודעים שההחתמה הזו שינתה את עולם האופנה, אבל המרוץ אחרי ג'ורדן פשוט לא היה מספיק מעניין.
הבעיה הזו בולטת בסרט לכל אורכו. איך יכול להיות עניין אמיתי בסרט שהרגעים הדרמטיים הגדולים שלו הם החלטה של איש מכירות להגיע לביתו של השחקן במקום לטלפון כמקובל ו/או נאום במהלך פרזנטציה של נייקי לג'ורדן?
הייתי רוצה להגיד שהסרט הזה הוא בגדר חובה למעריצי NBA או למעריצי ג'ורדן, אבל "אייר",כאמור, לא עוסק בו – אלא באדם שהצליח לשכנע את האחראים עליו לקחת סיכון שמשתלם, ובתאגיד שהימר נכון. ישנם אינספור נותני חסות בהיסטוריה של נייקי, אדידס וחברות הנעלה נוספות שהוחתמו בדיוק באותה צורה – כשההבדל המשמעותי היחיד הוא התוצאה הסופית. אם הסרט היה עוסק בהשפעה של ג'ורדן על עולם האופנה ובאופן שבו ההחתמה הזו שינתה אותו או באיך ההחתמה הזו הפכה את נייקי למה שהיא, התוצאה הייתה יכולה להיות מעניינת יותר - אבל במקרה הזה לגמרי אפשר להסתפק בקריאת הערך של אייר ג'ורדן בוויקיפדיה.