יקום המפלצות דעך עם השנים (וכמעט והתרסק עם הניסיון להחיות אותו עם הכישלון שהוא "המומיה", בכיכובו של טום קרוז), אבל למרבה המזל ב-2020 יוניברסל חישבו מסלול מחדש ואתחלו את יקום המפלצות - כשמי שהתגייס לעזרתם הוא תסריטאי ובמאי האימה לי וואנל ("המסור", "הרוע שבפנים" ו"בלתי נראה", שרשם הצלחה בקופות וגם זכה לאהדת המבקרים). כעת, וואנל חוזר עם סרט חדש ביקום המפלצות - "איש זאב", וכמו "בלתי נראה" - גם "איש זאב" גרסת 2025 לא באמת מתפקד כרימייק, אלא יותר כסיפור חדש שמתבסס בצורה חופשית על הרעיון של הסרט המקורי.
"איש זאב" מתמקד בבלייק (כריסטופר אבוט, "בנות"), בעל משפחה מסור שיורש את בית ילדותו מאביו שנעלם במשך שנים ונחשב למת. בלייק מחליט לקחת את אשתו הקרייריסטית והמרוחקת שרלוט (ג'וליה גארנר, "אוזרק") ואת בתם הקטנה ג'ינג'ר (מטילדה פירת') לבית שירש, במטרה לתקן את היחסים ביניהם. כשהם מגיעים לחווה המרוחקת, הם מותקפים על ידי חיה בלתי מזוהה ונאלצים להתבצר בבית - בזמן שהחיה אורבת להם בחוץ. אלא שאז בלייק מתחיל לחוות שינויים גופניים מטרידים, ושרלוט מבינה שייתכן שהסכנה שאורבת בחוץ היא לא היחידה.
מאז ש"איש הזאב" יצא בשנת 1941, יצאו אינספור סרטי "אנשי זאב", וזה ללא ספק תת-ז'אנר שלא קל לחדש בו. למרות זאת, וואנל צלח את המשוכה הזאת, וגם אם החידוש הנוכחי לא פורץ דרך, הוא מצליח לחדש מספיק כדי לרענן את הז'אנר ולתת לצופים חוויה שונה וייחודית, גם עבור אלו שמנוסים בסרטים אלה. עיקר החידוש הוא בטרנספורמציה מאדם לזאב - אחד ההיבטים החשובים בסרטי זאבים. אחרי סרטים כמו "זאב אמריקאי בלונדון" ו"זעקת הדמים", שסיפקו סצנות טרנספורמציה בלתי נשכחות, קשה מאוד לייצר היום סצנת טרנספורמציה שתתעלה עליהן. כאן התחכום של וואנל נכנס לתמונה, והוא הצליח לעשות מספר שינויים שמייחדים את תהליך השינוי, ביניהם התזמון שלו ונקודת המבט. זוהי כנראה הפעם הראשונה שהקהל חווה את הטרנספורמציה דרך נקודות מבט שונות, כולל של מי שעובר אותה.
הניסיון של וואנל באימה וכישרון הבימוי שלו הובילו ליצירת כמה סצנות מצמררות ביותר, שככל הנראה תמשיכו לדבר עליהן גם ביציאה מן האולם (שימו לב במיוחד לרפרנס הגאוני ל"המסור", הסרט שהזניק את הקריירה של וואנל). לצד זאת, "איש הזאב" פחות נשכני ממה שמצופה מסרט כזה, והוא מתבסס הרבה יותר על מתח מאשר על אימה.
גם הסיפור הפעם הוא די שונה, כשוואנל למעשה הפשיט את הפולקלור והמיתוס שסביב אנשי הזאב, והדחיק הצידה אלמנטים כמו קליעי כסף וירח מלא לטובת סיפור משפחתי שמעוגן יותר במציאות היומיומית מאשר באגדות. "איש הזאב" החדש הוא יותר דרמה משפחתית מחוזקת באלמנטים של אימה, מאשר סיפור על קללה עתיקת יומין שרובצת על אדם תמים. זו החלטה מעניינת, לטוב ולרע, כי היא מצד אחד מחדשת את הסיפור, אך מצד שני מתרחקת מאלמנטים רבים ומוכרים שהפכו את מיתוס איש הזאב לקלאסיקה שהוא. בבסיס הסרט עומדים נושאים שלרוב לא מופיעים בסרטים מהסוג הזה, בעיקר הורות וטראומה בין-דורית - וגם בידוד וחולי, נושאים שוואנל שילב כשכתב את התסריט יחד עם זוגתו קוברט טאק, בזמן מגפת הקורונה.
"איש הזאב" גם מציע מעין אינטרפרטציה אלטרנטיבית לנושא האינסטינקט החייתי שטמון בנו, תמה מרכזית בסרטי אנשי-זאב. התסריט של וואנל מעלה שאלות על אינסטינקט אימהי ואבהי לצד החייתי, בצורה שטרם נראתה בז'אנר, ומציע פרשנות מעניינת נוספת לקונספט של איש הזאב והמשמעויות שלו. הנושאים האלו גם משתלבים בתהליך הטרנספורמציה ומעניקים לו רובד נוסף - הטרנספורמציה הפיזית של בלייק מול הפנימית של שרלוט - שגם מתכתבות אחת עם השנייה לכל אורך הסרט.
עם זאת, השאפתנות של הבמאי בניסיון לעגן את הסיפור בנושאים עמוקים יותר לא תמיד מביאה לתוצאות הרצויות, ונותרת התחושה שאפשר היה לחקור אותם בצורה מוצלחת יותר. לא קל לאזן בין הרצון לספק את חובבי האימה יחד עם השאיפה לייצר סיפור מעמיק. וואנל עושה זאת כאן בצורה לא רעה, אם כי הוא הוכיח כבר בעבר שהוא מסוגל להרבה יותר.
ראוי לציין גם את עבודת האיפור המשכנעת ואת תצוגות המשחק של אבוט וגארנר. אומנם הכימיה בין השחקנים הראשיים די מוטלת בספק, אך כל אחד מהם עושה את עבודתו נאמנה - במיוחד אבוט, שמצליח להעביר גם את הפן הרגשי וגם את הפיזי של דמותו בצורה שקשה להישאר אדישים אליה.
"איש זאב" הוא לא גאוני וגם לא פורץ דרך; העלילה צפויה, הדמויות יכלו להיות עמוקות יותר והאימה מגיעה במנות קטנות (אם כי מדויקות) - אבל הוא בכל זאת סרט מותח שגם נוגע, בנוי במיומנות ומצליח לספק כמה חידושים מעניינים לתת-ז'אנר שקשה לרענן אותו. ולמרות שהוא לא מגיע לרמה שהגיע אליה ב"בלתי נראה", וואנל מוכיח שוב שהוא במאי ותסריטאי אימה מוכשר שיש לו עוד הרבה מה להציע לז'אנר.