איך עושים קומדיית היריון מבלי שהדמות הראשית בהיריון? פשוט מאוד - מזייפים.
לייני (איימי שומר), מורה לספרות בתיכון בשנות הארבעים לחייה, בטוחה שבן הזוג שלה הולך להציע לה נישואין אחרי ארבע שנות זוגיות מאושרות, אבל מגלה שהשמוק רק מעוניין לעשות שלישייה. היא נעלבת עד עמקי נשמתה, עושה סצנה והשניים נפרדים. בינתיים, החברה הכי טובה שלה מילדות - והקולגה שלה בבית הספר - קייט (ג'יליאן בל), אישה שהיא שילוב קסום של סלינה גומז, אידינה מנזל ועינב מחתונמי, נכנסת להיריון. לייני מרגישה מיד נחותה, לא קשורה ולא רצויה, ויותר מכל - היא אכולת קנאה. השילוב של כל אלו גורמים לגיבורה שלנו לקבל החלטה שנויה במחלוקת: היא מחליטה לזייף היריון. היא עוטה בטן מזויפת ושמה פעמיה לעבר יוגה לנשים הרות, בעיקר בשביל תחושת הקהילתיות שבה היא כה חושקת להיות חלק.
אבל עוד לפני כל אווירת הקהילה (והפלוצים), ההתנסות הקטנה הזו מגלה ללייני כמה שהחיים יפים לנשים בהיריון (בעיקר כשאת לא צריכה לחוות את כל אי-הנוחות הגופנית שנלווית לזה, כמה נוח). הרחוב מחייך אלייך, אנשים נחמדים, זרים נותנים לך לשבת ברכבת התחתית. תענוג. ויותר מזה: השומן שבו כל החיים התביישת - למשל בלחיים ובקרסוליים - הופך פתאום לשומן מקסים, של היריון! פתאום את מקסימה וקורנת, נראית נפלא. ילדות קטנות ברכבת התחתית רוצות להיראות כמוך, והכל בזכות כרית בצורת בטן הריונית והמטען החברתי שמתלווה אליה.
וזוהי פחות או יותר התובנה המעניינת של "סוג של בהיריון", סרט הקומדיה החדש של איימי שומר, בכיכובה וגם פרי עטה, שעלה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס. כיאה לקומדיות, במיוחד כאלו בכיכובן ופרי עטן של איימי שומר - הוא מיד הפך לסרט הנצפה ביותר בשירות הסטרימינג ברחבי העולם בסוף השבוע האחרון, וגם בישראל. אך מלבד הנקודה הזו, שהייתה נבונה וחמודה - "סוג של בהיריון" הוא סרט צפוי ונוסחתי למדתי, וגם רצוף קלישאות.
ולהלן רגע קלישאתי: הגיבורה הבודדה מרגישה נבגדת ודחויה על ידי חברתה הטובה ביותר, רואה שלא שמרו לה מקום ישיבה בקפיטריה - ולכן הולכת לאכול צהריים לבד ובהחבא, כשברקע יש מוזיקה נוגה של פריטות גיטרה. אוקיי.
בכלל, הסרט הזה הולך בדיוק, אבל בדיוק על פי הנוסחה: היא מתאהבת בבחור חדש, אבל מסתבכת עם השקר; היא מתרחקת מחברתה הטובה ביותר, אבל בעצם גם מעצמה; הבחור החדש מגלה וכועס עליה, אבל בסוף מתרצה; החברות משלימות. האהבה מנצחת. האפי אנדינג. מצד אחד אני מתבאסת לעשות כאן ספוילרים, אבל מצד שני, באמת שאי אפשר לעשות ספוילרים לסרט שכבר ראינו 200 פעם בתצורות כאלה ואחרות. ההומור שלו מבדר, לפחות. לא מפיל מהכיסא, אבל בהחלט בו יש חלקים משעשעים.
ז'אנר ה"קומדיה רומנטית" נוטה לרוב לתת יותר משקל לכיוון הרומנטיקה, ולמחוק את הקומדיה לגמרי מהמשוואה. "סוג של בהיריון" הוא קומדיה רומנטית, אבל כזו שהיא הרבה יותר מאוזנת בין הקומדיה והרומנטיקה. הקומדיה נוכחת אך לא משתלטת, והרומנטיקה מצידה גם לא לגמרי נוסקת אל על בשל חוסר בכימיה של השחקנים שמגלמים את לייני ומושא האהבה שלה, ג'וש (שומר ו-וויל פורטה, "האיש האחרון בעולם").
אבל האם "סוג של בהיריון" עומדת בציפיות? התשובה כאן היא חד משמעית כן, פשוט כי מראש לא ציפינו ממנה להיות משהו שהיא לא. לא ציפינו לסרט עמוק ורבוד עם משמעויות נסתרות וגאוניות; לא ציפינו לסרט אקספרימנטלי שלא ראינו קודם, אירוע יוצא דופן של פעם בעשור, והאמת - גם לא ציפינו לקומדיה שתגרום לנו להיחנק מרוב צחוק. מה לעשות. ציפינו לקומדיה ממוצעת, אופטימית ומבדרת, וזה בדיוק מה שקיבלנו. ובמובן הזה, "סוג של בהיריון" לגמרי מקיים את ההבטחה שהוא לא הבטיח. הוא ממש, ממש אחלה. קליל כנוצה. מסוג הסרטים שנשכחים שנייה וחצי אחרי שכתוביות הסיום מסתיימות, אני בקושי זוכרת אותו בעודי כותבת את השורות האל... רגע, תזכירו לי מה אנחנו עושים כאן? לשם מה נתכנסנו?
אפשר להיות ביקורתיים ולכעוס שסרט כזה הופך להיות הסרט הנצפה ביותר בנטפליקס העולמית בסוף השבוע של העלייה שלו, ולהגיד שכחברה, מגיע לנו יותר. אבל בואו, אין צורך לקחת את עצמנו כל כך ברצינות וכמה בדיחות פלוצים עוד לא הרגו אף אחד. "סוג של בהיריון" היא אופציה לא רעה לשים ברקע של מה שזה לא יהיה - כביסה, כלים, גלילה חסרת שחר באינסטגרם או בצ'אט הכתבים - אפשר גם לנחש שזה בדיוק מה שקרה, וזה מה שהפך אותו להיות כה פופולרי. וזה לא שיש לנו טעם בינוני כחברה, זה שמראש היינו צריכים משהו בינוני כדי רק חצי-להתרכז בו בזמן שאנחנו בעצם עושים משהו אחר. זה עניין של תיאום ציפיות.