רק הניסיון למנות את כל הסרטים ש"עושות נקמה" ("Do Revenge") מרפרר אליהם יכול לייצר סחרחורת. הרעיון הבסיסי של הסרט, שעלה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס - שתי נערות שמחליטות לבצע נקמה, כל אחת עבור השנייה, לקוח מ"זרים ברכבת" של היצ'קוק, אבל מדובר בכלל בחגיגה של רפרנסים לסרטי תיכון משנות התשעים. תמצאו בו ציטוטים ויזואליים ונרטיביים ל"קלולס", "מלכות הכיתה", "10 דברים שאני שונאת אצלך", "משחקי פיתוי", "צעקה", "יש לה את זה" והרבה אחרים.
סלט הרפרנסים הזה עלול להישמע כמו התמקדות שטחית בצורה על פני התוכן, אבל "עושות נקמה" עושה כבוד לכל סרטי הקאלט האלה ובמקביל מנסה ליצור את עצמו כסרט קאלט חדש, וספוילר - הוא מצליח בענק.
דריאה (קמילה מנדס, "ריברדייל") היא תלמידה מצטיינת ונערה פופולרית מאוד בתיכון פרטי יוקרתי, ובניגוד לחברותיה העשירות לומדת בו על מלגה. הסטטוס החברתי והאקדמי הנוצץ שהיא עמלה שנים לבנות מתמוטט אחרי שסרטון סקסי שצילמה עבור החבר שלה דולף, ורגע לפני שכל חלומות העתיד מתנפצים היא פוגשת את אלינור (מאיה הוק, "דברים מוזרים"), נערה קצת משונה שמתחילה ללמוד איתה בבית הספר.
דריאה בטוחה שהבויפרנד שלה, מקס (אוסטין אברמס, "אופוריה"), הוא זה שהדליף את הסרטון - וגם לאלינור יש אויבת מן העבר בבית הספר. השתיים מחליטות "לעשות נקמה" ולהחליף ביניהן את הקורבנות, על מנת שלא יחשדו בהן.
העלילה הטינאייג'רית וריבוי הרפרנסים הופכים ללא פחות ממכתב אהבה לנשים ונערות, מילניאליות וג'ן Z, אלה שגדלו על כל הסרטים שעליהם מבוסס "עושות נקמה" ואלה שגילו אותם רק לאחרונה. הסטיילינג והפסקול מצטרפים לתמוך בערבובייה הנהדרת הזאת, עם שירים של בילי אייליש ואוליביה רודריגו לצד מרדית' ברוקס ולה טיגרה.
"בין ג'ן Z למילניאלס, יש לנו קהל חכם מאוד ועם רגישויות ויזואליות יותר מאי פעם", אמרו יוצרות הסרט בראיון לניו יורק טיימס. "אז במקום לכוון ספציפית לסוג אחד של קהל, החלטנו לבנות עולם מדהים שבו הטעמים שלהם יפגשו". הרעיון הזה בפני עצמו אינו חדש - עולם האופנה באובססיה על שילובים בין דור הנערות הנוכחי לטרנדים של שנות התשעים ותחילת האלפיים כבר כמה שנים, ועולם התרבות הולך בעקבותיו. אבל "עושות נקמה" מצליח לקחת את זה לגבהים חדשים, ולא רק ויזואלית.
גם מבחינת התסריט, הסרט עושה עבודה מדהימה במפגש הזה בין העבר להווה. סרטי הנוער של ימינו נוטים להיות מתוקים יותר, כחלק ממגמה כללית - וחיובית כמובן - של קבלת האחר ופוליטיקלי קורקט. במקרה של "עושות נקמה", הנחמדות נזרקה מהחלון לטובת דיאלוגים שנונים ונשכניים, אבל יוצרות הסרט סיפרו שהן החליטו לבסס את העלבונות על תכונות אישיות, במקום להעליב את הדמויות על בסיס מראה או מיניות.
ל"עושות נקמה" יש חסרון אחד בלבד, והוא האורך - הסרט נמשך שעתיים וחלקים מהעלילה בהחלט היו יכולים להישאר בחוץ לטובת סיפור מהודק יותר. אבל השעתיים האלה הם תענוג רצוף. קמילה מנדס מממשת כאן את הפוטנציאל הקומי האדיר שלא נוצל כראוי ב"ריברדייל", מאיה הוק נפלאה ומזכירה יותר מאי פעם את אמה אומה תורמן, וישנה אפילו את סופי טרנר ("משחקי הכס") בתפקיד קטן ומצחיק והופעת אורח מפנקת לצופות המבוגרות יותר של שרה מישל גלר ("באפי ציידת הערפדים") בתור מנהלת בית הספר.
רשימת המחמאות הזאת יכולה רק להימשך. אם "עושות נקמה" היה מעט יותר קצר ומהודק, הוא היה סרט מושלם, אבל באמת שקשה לבוא אליו בטענות. הטריילר של הסרט הבטיח את כל הכתוב לעיל, אבל תכני המקור של נטפליקס, בואו נודה בזה, יכולים להיות לפעמים אכזבה אדירה. במקרה הזה, מדובר בסרט שמקיים את כל מה שהבטיח - וראוי להיכנס כבר עכשיו לפנתיאון סרטי הקאלט שהוא עושה להם כבוד. איזו מתנה.