"אנונימי לגמרי" נכשל במבחן התוצאה - וגם למי בכלל הוא מיועד?

שיר של בוב דילן הוא לא דבר ברור ונהיר. כל שיר של הדמות המתעתעת הזאת הוא אוסף של תמונות פואטיות ומטאפורות, גם כשהוא מתאר אירוע ברור לכאורה. החיים שלו רצופים בערבוב בין אמת לבדיה. ולכן, סרט על חייו לא יכול להיות סרט ברור ונהיר: A Complete Unknown, או בתרגום העברי היבשושי, "אנונימי לגמרי", הוא ביופיק מן השורה, ולמרות שרואים שהוא נוצר עם אהבה גדולה של המעורבים לדילן, הוא נכשל במבחן התוצאה.

אז איך עושים ביופיק על בוב דילן? הנה ספוילר: לא עושים. לפחות לא ביופיק שגרתי, ביי-דה-בוק, ביוגרפיה מצולמת של תקופה בחייו של אחת הדמויות הכי חידתיות בתולדות התרבות הפופולרית של המאה ה-20. אי אפשר לצלם סרט שגרתי או ליניארי על בוב דילן כי אין שום דבר שגרתי או ליניארי בבוב דילן.

דילן הוא אדם שיצר את עצמו, לא במובן הקפיטליסטי של "סלף-מייד", אלא אדם שברא את המיתולוגיה הפרטית שלו, טשטש את עקבותיו, הזדעזע בכל פעם שמישהו ניסה להגיד לו מה הוא אמור להיות. גם בסרט הנוכחי, שקיבל את ברכתו של הכותב והזמר, דרש דילן להוסיף פרט ביוגרפי שקרי כלשהו. מה הוא אותו הפרט בסרט? דילן לא מוכן לגלות.

טימותי שאלאמה בריאיון ל-mako: "כולם מתחרים על מעט הזדמנויות, ולפעמים צצה חרדה"

טימותי שאלאמה, צריך לומר, עושה עבודה טובה בלנסות להיות דילן. הקול שנשמע, כפי שדיוויד בואי שר עליו, "כמו חול ודבק", המלמול, רעמת השיער, המחוות - אבל זה העניין: זה מרגיש, גם בשיא, כמו תחפושת האלווין ממש טובה לדילן. שאלאמה הוא ה-כוכב החם של הרגע, וקשה מאוד (לפחות לכותב שורות אלו) לצפות בסרט בלי לחשוב: "היי, תראו מה טימותי שאלאמה עושה עכשיו... בתור בוב דילן". הוא נותן את כל כולו לתפקיד - אבל הפרצוף של השחקן הצעיר כל כך מוכר, חלק כל כך בולט בתרבות הפופולרית של השנים האחרונות, שאין לצופה צ'אנס להיבלע בבדיה, להאמין לפיקציה הקולנועית.

המסנגרים על הסרט יגידו שמדובר ב"הזדמנות לדור הצעיר" להיחשף למוזיקה של דילן, אבל "הדור הצעיר" לא צריך סרט בשביל זה: מי שנמשך לסאונד של שנות השישים, לכתיבה החידתית, יגיע לדילן כך או כך, וקשה להאמין שמעריצי או מעריצות טימותי שאלאמה ישבו ויקשיבו ל-72 הדקות של "בלונד און בלונד" רק כי יקירם המתולתל שיחק את דילן בסרט. חבל, אגב, אחלה אלבום.

מי שרוצה לצלול למיתולוגיה הדילנית, להכיר (או, בתכלס, לא להכיר) את האיש, יכול לצפות באדם עצמו: בסרטים הדוקומנטריים-למחצה שביים מרטין סקורסזה, Rolling Thunder Revue או No Direction Home, או, לחילופין, בסרט עלילתי אחר שנוצר כמחווה לדילן, אבל גם הוא חידתי ומוזר כמוהו: I'm Not There המעולה מ-2007. או, הכי טוב: פשוט שבו ותשמעו את בוב דילן. רצוי לקרוא את המילים תוך כדי. לא תצטערו.