השאלה המרכזית שאיתה צופי הסרט "לוסי" מגיעים לקולנוע היא: האם סקרלט ג'והנסון באמת מסוגלת לסחוב על כתפיה סרט אקשן שלם? אלה לא רק חובבי הקומיקס ומעריצי "האלמנה השחורה", דמותה של ג'והנסון בסרטי "איירון מן 2", "הנוקמים", ו"קפטן אמריקה: חייל החורף", שרוצים לדעת אם היא מסוגלת לעשות את זה - כל מי שהקדים וקרא מעט על המתרחש בסרטו החדש של לוק בסון, שאל את עצמו האם אייקון היופי והסקס אפיל, באמת תצליח לעשות את זה.

עלילת "לוסי" הצריכה מג'והנסון לחלץ מעצמה קשת רחבה מאוד של כישורים, חלקם גם פיזיים. היא מתחילה את הסרט כסטודנטית אמריקאית נאיבית בטייוואן, שהחבר החדש שלה מאלץ אותה להפוך למבריחת סמים עבור כנופיה קוריאנית. הכנופיה חוטפת אותה ומחדירה לבטן שלה את הסם המסתורי CPH4 ("הוא כל כך חדשני, שעדיין לא המצאנו לו שם"). כשאחד החוטפים בועט לה בבטן, השקית נקרעת והסם מתחיל להתפזר בגופה, גורם למוח שלה למקסם את היכולות שלו יותר מרגע לרגע. פתאום היא מסוגלת לקרוא מחשבות, להקפיא את הזמן, למנוע מעצמה תחושת כאב, לשנות את ההופעה הפיזית שלה ועוד שלל דברים מגניבים אחרים שרק גיבורי על מסוגלים לעשות.

אין תמונה
אמרתי שתביא ביצים אורגניות, נכון?
זה הרגע בכל סרט אקשן שבו הכוכבת מתבקשת לעמוד במרכז הפריים ולשגר מבט מצמית לעבר מי שזה לא יהיה שניצב מולה, ולגרום לקהל להאמין שהיא עומדת לקרוע לו את הצורה. ב"לוסי" זה קורה בשנייה מהפנטת: רגע אחד היא הסטודנטית המבוהלת, שנייה אחר כך היא גיבורת על שאף אחד לא רוצה להתעסק איתה. הרבה לפני שהיא נשאבת לתוך סצנות קרב מסכנות חיים, הרבה לפני שכנופיות של רוצחים שכירים דולקים בעקבותיה, זה המבט הזה שבזכותו היא מצליחה לשדר לצופים את ההבדל שבין לוסי של לפני הסם למכונה המשומנת שהיא הופכת אליה אחריו.

כל גיבורת על צריכה דמות נוטפת תבונה לידה וכאן, כמו בסרטי גיבורי על אחרים, הג'וב הזה שייך למורגן פרימן. הוא מגלם בסרט את פרופ' נורמן, שחוקר את גבולות המוח האנושי ולוסי פונה אליו לעזרה כשהיא מבינה שהסם שפלש לגופה גם מסכן את חייה. כמו תמיד, הוא מבריק בנוכחות הקולנועית שלו.

הבמאי לוק בסון חוזר כאן לשורשיו הקולנועיים ומוכיח שהוא עדיין יודע לייצר סרטי אקשן הגונים, כמו בימי "האלמנט החמישי", "ניקיטה" ו"לאון". אם אלה האפקטים הוויזואליים המרהיבים, שהופכים את הכישורים החדשים של לוסי למוחשיים כל כך, או התהיות הפילוסופיות שמסתתרות בין השורות. אחרי הכל, "לוסי" הוא הרבה יותר מעוד סרט אקשן, סרט עתיר אפקטים או סרט גיבורי על עם אג'נדה פמיניסטית. "לוסי" מציב כמה שאלות פילוסופיות מעניינות על הסף. נקודת המוצא של הסרט היא שהמין האנושי עושה שימוש רק ב-10% מהמוח (הנחה שהיא לא מאוד מדויקת מדעית, אגב, אבל בקולנוע מדע בדיוני זה מותר) והתהייה העיקרית שעולה היא מה היה קורה אם היינו מסוגלים ליותר ואיזה מחיר היה לכוח הזה.

אין תמונה
יש שכל, יש דאגות
בסופו של דבר, "לוסי" הוא סרט אקשן כיפי וסוחף, מלא טוויסטים והפתעות. כל פריים בסרט מוקפד עד למידה שגורמת לו להרגיש לעיתים כמו קומיקס אמיתי וחסרה רק המסגרת הלבנה מסביב. ג'והנסון, השונה מאוד פה מדמות האלמנה השחורה, מבריקה בתפקיד הראשי עם דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה מהשנייה הראשונה. אז באשר לשאלה, האם ג'והנסון מסוגלת להחזיק לבד סרט כזה? התשובה היא בהחלט כן. 

רוצים להתעדכן בכל הסרטים השווים? היכנסו לעמוד הפייסבוק של בא לי סרט