לכריסטופר נולאן יש סרט חדש, וגם מי שלא נמנה על מעריציו של הבמאי הבריטי ייאלץ להודות שמדובר במאורע קולנועי. "בין כוכבים", הדרמה העתידנית הדיסטופית בכיכובם של מת'יו מקונוהיי ואן התאוויי' עוררה הדים עוד לפני שזכינו לראות פריים אחד ממנה, ולו בזכות המוניטין של נולאן כבמאי שמשאיר את צופיו פעורי פה כשהסרט מסתיים והאורות באולם נדלקים.
כשמדובר בסרט חדש של הבמאי ששינה את פני הקולנוע לפני יותר מ-15 שנים קשה לדעת למה לצפות - אבל הציפיות בשמיים, תרתי משמע. קשה עוד יותר לדרג את סרטיו של נולאן עד כה, רגע לפני ש"בין כוכבים" מצטרף לרפרטואר, כי בכל אחד מהם יש אלמנטים שמדברים לקהלים שונים – תסריט מלא בטוויסטים, אפקטים שטרם נראו על המסך, דמויות מלאות רבדים, פריימים יפיפיים ודיאלוגים בלתי נשכחים - וסביר להניח שלא ממש תסכימו איתנו. ובכל זאת, הנה הדירוג שלנו.
8. יוקרה (2006)
הסופר כריסטופר פריסט העלה את שמו של נולאן כשחברת ההפקות פנתה אליו במטרה לעבד את ספרו לסרט, אחרי שהתרשם מסרטיו הראשונים של הבמאי – ולכאורה, מדובר בשידוך מושלם. "יוקרה" הוא סיפור על שני קוסמים יריבים במאה ה-19, שנקלעים למאבק כוחות עקוב מדם ומלא פיתולי עלילה מפתיעים. הקסם נמצא שם גם בעלילה וגם על המסך, אם נשענים לאחור ומתמסרים לעולם המטאפיזי שנוצר שם. אלא שמכל סרטיו של נולאן, זה הסיפור שבו פיתולי העלילה גובלים בטלנובלה. שני הקוסמים, בגילומם של כריסטיאן בייל ויו ג'קמן, מערימים זה על זה ועל הצופה שוב ושוב, כל אחד בתורו, עד ששרשרת הטוויסטים האחרונה של הסרט מתגלה כבלתי ניתנת לעיכול מצד אחד ומאכזבת מצד שני, ממש כמו קוסם שמגלה את הסוד שלו.
7. לעקוב (1998)
זהו הסרט הראשון באורך מלא שביים נולאן, והוא מתרחש במולדתו אנגליה. מדובר בדרמה קצרה להפליא (רק שעה ו-10 דקות!) שעוסקת בצעיר לונדוני העוקב אחרי זרים ונתקל בפורץ מיומן שגורר אותו לתוך מסע פשע, בו הוא מאבד לאט (אבל לא לאט מדי) את זהותו. במובנים רבים, זה הסרט שמזכיר יותר מכל את סרט הפריצה של נולאן, "ממנטו", וכבר ניתן למצוא בו לא מעט מאפיינים של עבודותיו המאוחרות של הבמאי – קווי עלילה לא ליניאריים, טוויסטים בעלילה שנוצרים בגלל נקודת המבט של הצופה דרך עיני הגיבור, מערכות יחסים שמבוססות על שקרים וחצאי-אמיתות, וכמובן המתח שגורם לצופים להישאר מרותקים למשך 70 דקות למסך. אולי לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, אבל זהו ללא ספק מותחן מרתק שמהווה חלק בלתי נפרד מהתפתחותו של נולאן כבמאי.
6. באטמן מתחיל (2005)
הבחירה בנולאן לבימוי טרילוגיית "האביר האפל" התבררה כהימור מוצדק, כשהבמאי הצליח ללכוד – אולי לראשונה בתולדותיו הקולנועיות של באטמן – את האווירה הקודרת והמצמררת של הקומיקס המקורי. ועדיין, החוליה החלשה בטרילוגיה הזו היא ללא ספק הראשונה, מכמה סיבות: הליהוק האומלל של קייטי הולמס לתפקיד אהובתו של ברוס וויין, רייצ'ל, וההתמקדות הארוכה בסיפור הפיכתו של ברוס וויין לבאטמן תחת הדרכתו של ראס אל-גול. "באטמן מתחיל" אמנם מבסס את מעמדו של כריסטיאן בייל כאביר האפל החדש ומשמש כאקספוזיציה הולמת לשני סרטי המופת שבאו אחריו, אבל לא בטוח שהוא שווה צפייה נוספת.
5. אינסומניה (2002)
סביר להניח שאם "אינסומניה" היה סרט הביכורים של נולאן, הוא היה נחשב לאחד מסרטיו הטובים – אבל העובדה שהגיע שנתיים אחרי "ממנטו" המדובר זיכתה אותו בעיקר בביקורות מאוכזבות מצד אלה שציפו לעוד הברקה תסריטאית בלתי נשכחת. ועדיין, המותחן על הבלש מלוס אנג'לס (בגילומו של אל פצ'ינו) שמנסה לפענח רצח בעיירה באלסקה, שבה השמש לא שוקעת ונאלץ להתמודד עם סודות מעברו, הוא סרט מעניין ויעיל שגורם לצופה להתאהב בדמות הראשית טרוטת העיניים, ולא פחות מכך ברובין וויליאמס, באחד מתפקידיו המפתיעים ביותר.
4. התחלה (2010)
אולי סרטו השנוי במחלוקת ביותר של נולאן, שזוכה אצלנו למקום גבוה ברשימה בעיקר בזכות שני גורמים – העיצוב הויזואלי עוצר הנשימה שלו (במיוחד בסצנה שבה הגיבור מעצב את המציאות ו"מקפל" את הנוף בתוך עולם החלום), והעובדה שהוא מדיר שינה מעיני הצופה גם שבועות וחודשים לאחר הצפייה. גולשים ברחבי העולם ניסו להסביר את העולם העלילתי מלא הרבדים של "אינספשן" והתאבססו על הסוף הפתוח של הסרט, שממש כמו סביבון מסתובב ממשיך לסחרר את מוחו של כל מי שצפה בו. זה כלל לא משנה אם הבנתם את הסרט או אפילו אם נהניתם ממנו – כך או כך, ספק אם אי פעם תוכלו לשכוח אותו.
3. עלייתו של האביר האפל (2012)
הפרק השלישי והאחרון בטרילוגיית באטמן של נולאן עושה כבוד גדול לדמותו של האביר האפל בגילומו של בייל, עם אן התאוויי לצידו כסלינה קייל (אשת החתול) וג'וזף גורדון לוויט בתור שוטר צעיר ונחוש. נולאן מצליח לא רק לקשור את כל הקצוות משני הסרטים הראשונים בסדרה, אלא גם לשלב את טביעת האצבע המפורסמת שלו – טוויסטים עלילתיים שתופסים את הצופה לא מוכן ונשארים איתו זמן רב אחרי שהסרט מסתיים. אפילו ברוס וויין לא חומק מהגורל של דמויותיו של הבמאי, והולך שולל אחרי שקרים וחצאי-אמיתות שמובילים אותו כמעט לאובדנו. אה, ובל נשכח שמדובר גם באחד מסרטי האקשן הטובים שראינו.
2. האביר האפל (2008)
אולי זה בזכות הליהוק הגאוני והטראגי של הית' לדג'ר לתפקיד הג'וקר הפסיכופת, אולי זה הטוויסט שמוביל להיוולדו של נבל חדש בדיוק כשלא ציפינו לו, ואולי זה פשוט כי הוא סרט גיבורי-העל הטוב ביותר שנראה כאן אי פעם – אבל אין ספק שהמקום השני והצמוד מאוד ברשימה שייך לפרק השני בטרילוגיית באטמן של נולאן. היינו נותנים לו בשמחה את המקום הראשון - כפי שעשו צופים ברחבי העולם שהכתירו אותו כאחד הסרטים הרווחיים של כל הזמנים - אבל אז היינו חוטאים לסרט שהתחיל את הכל.
1. ממנטו (2000)
שני צירי עלילה שמתקדמים זה לקראת זה; נקודת מבט זהה של הצופה והגיבור הראשי; חצאי-אמיתות ושקרים שמוליכים את הגיבור והצופה לתוך מלכודת; תפניות עלילתיות מקפיאות דם. מתח שמשאיר את הצופה מרותק לכיסאו, וסוף מפתיע שנשאר איתו הרבה אחרי שהקרדיטים עולים. כל האלמנטים שהופכים את נולאן לבמאי שהוא, באים לידי ביטוי בגדול בסרט העצמאי הקטן שעשה לו שם בכל העולם. לני (גאי פירס), הסובל ממצב של אבדן זיכרון לטווח קצר וחי על קעקועים, פתקים ותמונות פולארויד שהוא מצלם לעצמו, גורר את הצופה מיד לתוך מערבולת של עובדות מוגמרות ודמויות בלתי מוכרות, מה שמאלץ אותנו לנסות לחבר את הפאזל בעצמנו. הסרט אולי דל תקציב אבל עשיר בהשראה לא פחות מסרטיו המאוחרים של נולאן, והוא בעיקר מוכיח עד היום מה שהבמאי מנסה לרמוז לנו בכל סרט מחדש: אל תסמכו על אף אחד – בטח לא על עצמכם.
רוצים להתעדכן בכל הסרטים השווים? היכנסו לעמוד הפייסבוק של בא לי סרט