מתוך הסרט בננות (צילום: mako)
בננות. צבעוניות מדהימה|צילום: mako

אני רוצה לחיות בעולם של איתן פוקס ואלי ביז'אווי, יוצרי הסרט "בננות". זה עולם צבעוני ומאושר וגם הצרות הכי גדולות או הקונפליקטים הכי מורכבים כמו כסף, דת והומוסקסואליות נראים נפלא תחת שליכטה של גליטר ואיזו פאה צבעונית.

סרטו החדש של איתן פוקס, "בננות", מגולל את סיפורם של שישה שכנים שחוברים יחדיו לצפות ב"יוניברסונג" (טייק אוף על תחרות האירוויזיון) ובנציג ישראל, מייקל הרפז בכבודו ובעצמו. במהלך הצםייה פוצחים השכנים בשיר עידוד ספונטני לענת (ענת וקסמן) עקב בעיות בנישואיה. כהלצה, עפר (שכטר בתפקיד קווירי נוסף לרזומה), מחליט להירשם לתחרות השירים ולייצג את ישראל בשנה הבאה. למרבה ההפתעה, הוועדה המרכזית בערוץ הראשון אוהבת את השיר ומחליטה לשים את כל הז'יטונים המנצנצים עליהם. בתחילה הבנות מסרבות בתוקף, אך לאט לאט הן נשברות ומצטרפות למסע עם עפר, מלבד דאנה איבגי, החוששת מאביה הדתי השמרן. אחרי תלאות רבות, משברים ובנייה מחדש, הלהקה הצעירה נשלחת לפריז לבמת הגמר, שם הן פוגשות את נציג רוסיה ובוגר כוכב נולד, ולדי בלייברג, וחוזרות ממנה עם המון כבוד. כן, המון גלאם בשעה וחצי וללא אף מילה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בננות
עופר שכטר שוב גיי
יש פה את הנוסחה הקולנועית הקלאסית -  ביז'אווי יודע את החוקים על בוריים ומציג תסריט מתוקתק. מאורע מחולל ברור, נקודות מפנה מדויקות, פתרון זמני שעולה בתוהו, משבר אמון שמאיים להרוס הכל עד שמגיע הסוף הטוב. ממש כמו תחרות האירוויזיון השנתית, המאגדת סביבה את כל היופי והטוב שבעולם ומראה מצג שווא של אירופה המאוחדת ועולם בו מלחמות מתבצעות בשירים, הסרט מציג עולם מתוק, קאמפי, גדול מהרגיל, צבעוני להחריד ובעיקר חי בסרט.

רשימת הכוכבים אדירה וכוללת את עפר שכטר שחוזר לתפקיד ההומו בקלות רבה, יעל בר זוהר, דאנה איבגי המצוינת, אפרת דור ("עספור"), קרן ברגר שכובשת את המסך ואלון לוי החתיך. יחד הם מייצרים תמהיל ישראלי צבעוני וגאה, ומציגים את ישראל האחרת - אחרת. זו שלא מתעסקת בסכסוך, שאין לה לא צבא ולא מלחמות על הראש, שהצבע האדום היחידי שהיא מכירה זה בגדיה של ענת וקסמן הנפלאה ושעדיין נהנית מערב אירוויזיון משובח. יחד איתם ראוי לציין את טלי אורן הנהדרת בתפקיד היח"צנית של הלהקה, שגונבת לעתים את הזרקור מהשחקנים הראשיים.

איתן פוקס בפסטיבל הסרטים טרייבקה (צילום: Gettyimages IL, getty images)
איתן פוקס. יצר סרט כיפי ומהנה|צילום: Gettyimages IL, getty images
בניגוד לסרטיו הקודמים, פוקס הרשה לעצמו להתפוצץ על המסך. הדיוק בצבעים של הדמויות והתפאורה, הארט העשיר והלוקיישנים שהציגו את העיר הכי יפה בישראל - תל אביב, היו מצוינים והפכו את העולם של "בננות" ליפה עד דמעות. תמיד כיף ומרענן לראות בקולנוע סרט שלא מתעסק בצה"ל או בסכסוך הבלתי פתיר, אלא מספר סיפור נאיבי ומתוק.

אך עם כל המחמאות, הסרט לא חף מבעיות. הדיאלוגים נוטים לקלישאות, עומק רב לדמויות לא תמצאו כאן, נקודות דרמטיות חזקות לא מגיעות לכדי מיצוי מלא והקונפליקטים נפתרים בקלות רבה מידי. ביז'אווי לא חדר עמוק מספיק לנפשות הפועלות ונשאר רק על פני השטח. כך קורה שהמשבר בין דאנה לאביה הדתי מתפספס, האאוטינג של אלון לוי בפני הוריו לא מטופל מספיק לעומק והמשבר בנישואים של וקסמן נפתר כלא היה. אם להשוות לתחרות האירופאית, "בננות" הוא לא המקום הראשון של "דיווה" ודנה אינטרנשיונל, אלא יותר בכיוון של "השקט שנשאר" ושירי מימון.

אם מתעלמים מכל הבעיות, כמו שצופי האירוויזיון גם ככה עושים כל שנה, ונהנים מהביקורת המתבקשת על הערוץ הראשון בפרט ועל האירוויזיון בכלל, מדובר במנת שערות סוכר על מקל מצופות בדבש, שוקולד והמון מרשמלו. לפעמים, זה בדיוק מה שהרופא רשם.