סטאר טרק החדש (זה עם האויב בתוכנו, שמחכה בפנים בחשיכה) הוא סרט מורכב לביקורת. הסיבה היא שבכדי להתייחס אליו צריך להחליט קודם כל מיהו קהל היעד שאליו הביקורת מכוונת. אז לכבוד המציאות הבדיונית ואווירת ה"הכל אפשרי" שמקיפה אותנו בזמן האחרון מכל כיוון, קבלו יציאה חדשה: שלוש ביקורות לשלושה עמים.
עזבו אותי ממד"ב, יש חלליות מעופפות ואנשים מתפוצצים?
הבעיה עם סטארטרק היא שמדובר בחוויה מהנה אבל זניחה. למעשה, זה יותר סרט מחווה מאשר יצירה שעומדת בפני עצמה. זה מה שגורם לו להפוך לתעלול נחמד, אבל לא מספיק מרשים. ממש כמו במקרה של קודמו מ-2009, הנוסחה היא לקחת את העולם המקורי ולהציב אותו במציאות אלטרנטיבית חדשה ומעניינת. אותן דמויות, אדג' חדש. לפעמים זה עובד, אבל לרוב זה סתם מרגיש כאילו מישהו שיכתב את הסרטים ההם. מה שמוביל אותנו אוטומטית לביקורת הבאה.
פיצוצים זה אחלה, אבל אני רוצה גם דמויות מעניינות וסיפור סוחף
כל המערכה השנייה של הסרט לא ברורה ומבלבלת. הנבל, בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ', הוא שוב ליהוק מעולה של ג'יי ג'יי אברמס, שכבר הוכיח את היכולת הזאת בעבר (פיליפ סימור הופמן ב"משימה בלתי אפשרית 3" לדוגמא). קמברבאץ' הוא שחקן אדיר, ומבט אחד שלו מספיק כדי להסיט את תשומת הלב מיתר הדמויות בסרט. אבל טוב כמה שיהיה, הוא לא יכול להוביל לבדו את הדמות הזאת, שפשוט לא כתובה מספיק טוב. עד עכשיו אין לי מושג מה היה המניע שלו, וניסיתי, באמת שניסיתי. זו בעיקר דמות שיודעת לשחק היטב נבל, אבל לא מרגישה כמו אחד. אני מפחד ממנה, אבל אין לי מושג למה. מה שמוביל אותי לחלק האחרון בביקורת.
אני חובב סטאר טרק מושבע ומת מפחד מהסרט הזה
מסע בין כוכבים היא מותג נהדר ואהוב. אבל מיושן. המעריצים חייבים לקבל את זה שהזמנים השתנו, ויש בסרט החדש יד מושטת לשלום: זה סרט שאוהב את המקורות שלו, לפעמים בהגזמה, ובכל זאת יש הרגשה שהוא נעשה מהרבה מאוד אהבה, גם אם לא מתוך הבנה. הרעיון של שילוב סרט אקשן כיפי עם קצת סקסיות וניסיון לשלב אותה עם מד"ב, הוא מבורך. זה עדיין לא בוצע בהצלחה בסרט הזה, אבל אנחנו בדרך לשם. עם נבל טוב יותר, אקשן טוב יותר ודמויות קצת יותר מעניינות, אפשר להחזיר את הקסם חזרה. "האויב מבפנים" הוא אמנם עדיין לא הסטאר טרק שציפינו לו, ובכל זאת שווה לכם ללכת לראות אותו, איזה עם שלא תהיו. יש בו מספיק טוב שיספיק לכולם.