איזה סרט הוליווד לא רוצה שתראו החורף?

הימור נולד

למה? זאת השאלה היחידה שמעניינת בסיפור של בן אפלק ובאטמן. לא איך (זה קרה), לא כמה (הוא ירוויח מזה), פשוט למה. הבעיה היא שמאז ההכרזה על הליהוק בשעות הבוקר של שישי האחרון השאלה הזאת מופנית לכיוון הלא נכון (אולפני וורנר). הלמה צריך להיות מופנה למי שרק לפני כמה חודשים השלים את הקאמבק הכי מזהיר שראתה תעשיית הקולנוע בעשור האחרון לפחות. השחקן המושמץ שהפך לבמאי מוערך וגרם לכל שונאיו לאכול את הכובע, העניק להם שוב את ראשו על מגש. פתאום שמות כמו "ג'יגלי" ו"דרדוויל" נשלפים שוב מהארכיון, עצומות עם 40 אלף חתימות דורשות את הדחתו וכולם נהנים לנעוץ את הסכין בדיוק כמו בתקופת בניפר לפני עשור. השאלה, אגב, היא גם לא האם? האם אפלק יהיה באטמן טוב? כי בשאלה הזאת מסתתרת הטענה שהצרידות הדרמטית של כריסטיאן בייל הייתה בית ספר למשחק, או שמישהו מהאנשים הקודמים שנכנסו לחליפה הצמודה הזאת (אהמ אהמ, ג'ורג' קלוני) עשו משהו שלא נראה עדיין בתולדות הקולנוע.

בן אפלק מצטרף לפרנצ'ייז שהליהוק בו הוא במקרה הטוב מזוויע. בין דוגמן השיניים הנרי קאוויל לרוח הרפאים הידידותית שהיא ראסל קרואו, קשה לראות מישהו שיצליח לדרדר את הרמה ב"איש הפלדה". כל זה לפני שדיברנו על דיויד ס. גוייר וזאק סניידר, הצמד שהפך אותו לדבר הכי מגוחך שראינו על המסך ב-2013 (וזה לא שהתחרות הייתה קלה). אפלק בן 41, בוגר ומפוקח הרבה יותר, התפקידים האחרונים שלו היו ממש לא רעים ומעל הכל מדובר בפריק של קומיקס, כזה שבאמת מעריץ את החומרים האלה ולא רק מגיע לדקלם שורות. בנקודה הזאת ראוי להזכיר שאותם האנשים שצוחקים היום על אפלק, פתחו סוכת אבלים גם כשאחד, הית' לדג'ר, לוהק לתפקיד הג'וקר. כל זה מחזיר אותנו ללמה? למה בן אפלק צריך את זה? הכסף הגדול (ושלא תטעו, זה יהיה חתיכת צ'ק) בהחלט מפתה, אבל יש שם עוד משהו. סוג של "פאק יו" לעולם ורצון להוכיח (שוב) שהוא מסוגל להפתיע גם כשחקן. רק בשביל לראות איך ייגמר ההימור הענק (אפלק חתום כנראה להרבה יותר מסרט אחד), היה שווה לראות את הליהוק הזה נולד.

כחול הוא הצבע שלא בשבילכם

זה היה די צפוי ובכל זאת עדיין מקומם. "כחול הוא הצבע החם ביותר", זוכה פסטיבל קאן האחרון על סיפור אהבתן של שתי נשים צעירות, קיבל את הדירוג המחמיר NC17 מוועדת הדירוג האמריקאית, מה שיגביל מאד את גיל הצופים בו ומכאן שגם את ההכנסות שלו. זה לא שבלי המגבלה הזאת האמריקאים היו נוהרים לסרט עם כתוביות, אבל הוויכוח על הנחיצות של המוסד הזה עולה בכל פעם שמקרה כזה מתרחש. קצת צבוע לחשוב שמישהו מנסה להגן על נפשות צעירות בעולם מסצנת סקס לסבית (מפורטת מאד), כשכל מסך טלוויזיה מציג את "דרכי האהבה העדינות" של "משחקי הכס". ההגדרה הארכאית של מה ראוי לצפיית צעירים ומה לא מדיפה מהרבה דברים לא נעימים. החל מהטענה שאלימות גרפית קשה לגיטימית יותר מאיברים חשופים ועד התחושה שאם מדובר היה בגבר ואישה ולא בשתי נשים זה בכל זאת היה עובר. בצרפת, אגב, מותרת הכניסה לסרט לכל מי שגילו מעל 12. ההיגיון ברור: אם אתה בוגר מספיק לראות ראשים נערפים, שתי בחורות על מיטה לא יצלקו אותך לנצח.

שוברי קופות

כשדרמה תקופתית על משרת שחור בבית הלבן נשארת שבוע שני ברציפות (15 מיליון דולר בסופ"ש, 50 בסך הכל עד כה) ברשימת הסרטים הרווחיים בצפון אמריקה, אין באמת צורך להסביר למה מדובר בשבוע חלש. אחרי "המשרת", נמצא "אנחנו המילרים" (13 מיליון), להם זה כבר השבוע השלישי ברשימה וכדי למצוא סרט חדש תצטרכו לרדת עד למקום השלישי של "סוף העולם", הקומדיה האפוקליפטית שהיא לא "סוף" של סת' רוגן והחבר'ה, ושהשיגה 9.6 מיליון דולר בלבד.

החלק העצוב כאן הוא שהשורה התחתונה הזאת הספיקה כדי להשאיר מאחור את הסרט החדש השני של הסופ"ש, "בני הנפילים: עיר של עצמות". 60 מיליון דולר והרבה מאד ציפיות השקיעו אולפני סוני בעיבוד של סדרת הספרים המצליחה. בסוף זה נגמר ב-8.9 מיליון דולר עצובים מאד שמעלים הרבה שאלות באשר לכדאיות של יצירת הסרטים הבאים. החדשות הקודרות עוד יותר הן שהתקופה הקרובה תהיה מלאה בשבועות כאלה. אחרי החגים יתעוררו גם הקופות של הוליווד לעונת האוסקרים.

נשנושים

כל דבר נראה טוב יותר כנראה כשהופכים אותו ללגו. הנה, תראו מה קרה לטריילר של "ההוביט 2".

לי דניאלס חוגג בימים אלה את הצלחת "המשרת", שעשוי להביא לו מועמדות שנייה לבימוי באוסקר. אבל באופק כבר מחכה הפרויקט הבא שלו: דרמה ביוגרפית על חייה של ג'ניס ג'ופלין בכיכובה של איימי אדאמס. נשמע טוב.

הסרט החמישי בסדרת "שודדי הקאריבים" ייקרא "מתים לא מספרים סיפורים". טוב נו, לפחות הפעם הם כנים אתנו.

>> איך נפטרים מהאנשים הכי מעצבנים באולם הקולנוע?