מה מפריד בין גל גדות ותפקיד וונדר וומן?

חלום אמריקאי

בואו נספקלץ קצת על האפשרות של וונדר וומן ישראלית. זה הרי ממילא השלב הכי כיפי של ההתרחשויות. אם גל גדות תיכנס לטייטס המיתולוגי ותחבוש את הכתר המוזהב לראשה, חיבוק הדוב שצפוי להגיע אחר כך יהפוך את הכל לדביק ולאומני, ואם לא הרי ממילא כולם אנטישמיים. החשיבות הגדולה כאן נוגעת לעניין המעמד: וונדר וומן היא אייקון אמריקאי כבר למעלה מ-70 שנה. למעשה, למרות שאף אחד בוורנר לא מאשר בשלב זה רשמית את זהותה (בתיאור הדמות נכתב רק: "גבוהה, ברונטית, אתלטית ואקזוטית"), מדובר באחד ההימורים הכי בטוחים שיכולים להיות. גל הסופר הירוז שסוחף אותנו מכל כיוון ממש משווע לדמויות נשיות. ההצלחה של אשת החתול של אן הת'אוויי והאלמנה השחורה של סקרלט ג'והנסון מוכיחות את זה. ובמקרים האלה מדובר "סתם" בנשים קשוחות, כאן אנחנו מדברים על גיבורת על.

אבל בתוך כל זה יש גם מקום לשאלה: "למה היא צריכה את זה בעצם?", טייפקאסט של שחקנית קומיקס זה לא בהכרח הצעד הנכון עבור מי שרוצה להתקדם בתעשייה. מרבית הכוכבות הגדולות של השנים האחרונות צמחו דווקא בתפקידים בתעשיית האינדי. אמנם הכסף לא מדהים ולפעמים צריך להיגרר לחורים רציניים כדי לצלם, אבל בחירה אחת טובה יכולה להפוך לשרשרת. תשאלו את ג'ניפר לורנס.

אמת בפרסום

עונת הפרסים של הוליווד מסמנת באופן מסורתי גם את פתיחת של עונת הספינים. כל תרגיל שיכול לפגוע ביוקרה של סרט מתחרה לגיטימי בימים האלה. ככל שנתקרב לטקס האוסקר ניתקל ביותר ויותר כאלה, אבל בשלב זה נראה שהטרנד החדש הוא זה של מחפשי האמת. שני הסרטים המובילים בשלב זה לפי אתרי ההימורים ("כוח משיכה" ו-"12 שנים של עבדות") כבר מותקפים מכל כיוון על אי דיוק בפרטים: "כוח משיכה" מניע את השברים בכיוון לא נכון והעיבוד לספרו האינטנסיבי של סלומון נורת'אפ לא מספיק אינטנסיבי עבור חלק מהמבקרים. זה לא חדש, גם "כוננות עם שחר" ו"ארגו" ספגו הרבה אש על הסטייה שלקחו יוצריהם מהעובדות הקרות והמוצקות בשנה שעברה. הטיעונים האלה לא ישנו דבר לגבי מידת ההנאה או ההצלחה של הסרטים האלה בקרב הקהל הרחב, אבל במרוץ צמוד כמו זה שמסתמן השנה, הם בהחלט יכולים לקבוע את זהות מי שיחזיקו בפסלון המוזהב בסוף.

שוברי קופות

הרוחות הקרות של אסגרד היכו השבוע בעוצמה של פטיש ענק בטבלת הסרטים הרווחיים ביותר. "תור: העולם האפל" עלה בסערה לפסגה עם 85 מיליון דולר, מספרים שמאפיינים את עונת הקיץ. מאחוריו ממשיך "חרא סבא" של ג'קאס להחזיק מעמד כבר שבוע שני ברציפות במקום השני עם 11 מיליון דולר שהעבירו אותו רשמית את רף ה-100 מיליון בסך הכל. לא רע לקומדיה שעלות ההפקה של הסתכמה ב-15 מיליון דולר בלבד.

מאוכזבי "המשחק של אנדר" יכולים להירגע. הרווחים החלשים שמציג הסרט עד כה (53 מיליון דולר בעולם, 44 בצפון אמריקה) די סותמים את הגולל על האפשרות לסרט המשך. "כוח משיכה", לעומת זאת, כבר רואה ביום בהיר את גבול 500 מיליון הדולר בהכנסות עולמיות. גם "12 שנים של עבדות" ששילש השבוע את כמות בתי הקולנוע בהם הוא מוצג, מתחיל להחזיר את ההשקעה עם 17 מיליון. בשבוע הבא לא צפוי שינוי מהפכני בדירוג, אבל זה רק השקט שלפני "משחקי הרעב: התלקחות".

טריילר השבוע

בשקט, בלי להרגיש כמעט, מסתבר שאנחנו רחוקים שלושה חודשים בלבד מהרימייק של רובוקופ. זה קורה עם במאי לא מוכר (חוזה פדילהא) וכוכב ראשי שרק עכברי "דה קילינג" יידעו לזהות (ג'ואל קינמאן) אבל עם קאסט משנה שכולל את סמואל ל. ג'קסון, גארי אולדמן ומייקל קיטון. אם יש דבר אחד מאד בולט בטריילר הזה הוא הניסיון המאד ברור לשוות לרובוקופ החדש תדמית של באטמן. זה מתחיל מהגב השפוף עם הז'קט הסגול שפותח את הטריילר (רמז לג'וקר) וממשיך עם סצנת אופנוע שנראית כאילו נלקחה אחד לאחד מ"האביר האפל". אפילו הגאדג'טים נראים דומים. אולי זאת סתם תחושה ואולי רובוקופ החדש באמת יצליח להפיח חיים מחודשים במותג הנוסטלגי הזה, אבל מה עם קצת מקוריות שם בהוליווד? למה כל הסרטים מתחילים להיראות כמו חיקוי אחד ארוך ומתמשך?

הטוב, הרע והמכוער

הטוב: החלום התגשם! לרגל תקופת החגים המתקרבת מציעה סטארבאקס מהדורה מיוחדת של Butterbeer (או בירצפת), המשקה האהוב מעולמו של הארי פוטר. כל מה שמפריד ביניכם לבין האושר הזה הוא המתכון המדויק שתצטרכו לספק לברמן.

הרע: רידלי סקוט עומד לביים סרט חדש על זעזועי מוח בקרב שחקני פוטבול. כן, גם אנחנו בטוחים שהוא קיבל מכה בראש.

המכוער: לא כל כך מכוער, יותר עצוב. בלוקבאסטר תיפרד מחיינו סופית בינואר. כל שנותר הוא הזיכרונות מהקיר הצהוב, לוגו הכרטיס והחוויה של לפתוח את אריזת הסרט שאתם רוצים לראות ולגלות בה סרט אחר לחלוטין. נתגעגע.

>> את "משחקי הרעב" הבא נראה בתחתונים?

בואו לפייסבוק שלנו