עבור רבים מאתנו, התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות ברשתות החברתיות הוא למצוא את עצמנו נעולים מחוץ לחשבון. ב"חשבון חסום", מותחן אימה שעלה בשישי האחרון בנטפליקס - אתם עומדים לגלות שזה רחוק מלהיות הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לכם. למרות ששמו העברי (במקור הוא נקרא "Cam") רומז אחרת, "חשבון חסום" הוא לא סרט על תרחיש אימים כזה, אלא על סכנות אימתניות הרבה יותר, האורבות לכל מי שמשתמש ברשתות חברתיות (שזה פחות או יותר כולנו). מדובר מותחן מורט עצבים שמשלב את דיוויד לינץ' עם "מראה שחורה" והוא למעשה תמרור אזהרה אחד ענק שנועד להזכיר לנו ממה באמת עלינו לחשוש בכל פעם שאנחנו מתחברים לרשתות החברתיות האהובות עלינו.
אליס (מדלין ברואר, ג'נין הבלתי נשכחת מ"סיפורה של שפחה"), היא צעירה בשנות ה-20 לחייה המנהלת חיים נורמטיביים ומשעממים למדי בפרברים, מלבד העובדה שהיא עובדת כנערת מצלמה (נשים המשדרות בלייב בחדרי צ'אטים ומצלמות עצמן מתפשטות ומבצעות אקטים מיניים תמורת תשלום). כשהיא מול המצלמה, משדרת בצ'אט עמוס צופים חרמנים uמצוידים בטישו' שמוכנים לפזר עליה שטרות וירטואליים, אליס היא לא עצמה אלא גרסה משופרת שלה - זהות שהיא אימצה בשם לולה. לולה היא בערך כל מה שאליס הייתה רוצה להיות ולא מעזה בחייה האמיתיים; פלפלית, יצירתית, סקסית, לא דופקת חשבון ופופולרית. אליס נחושה בדעתה להגיע לטופ 50 של נערות המצלמה הפופולריות ביותר באתר שבו היא עובדת - והיא מוכנה לעשות כל מה שצריך כדי לזכות באהדת הצופים. זה מוביל אותה, בין השאר, לזיוף התאבדויות עקובות מדם, שמסיבות לא ברורות מלהיבות במיוחד את מעריציה המריירים. יום אחד היא מגלה שהחשבון שלה נחסם, היא לא מצליחה להתחבר - אך לולה עדיין משדרת בלייב. מישהי שנראית בדיוק כמו אליס ומתנהגת כמו אליס השתלטה לה על החשבון וכל מה שנותר לאליס זה לגלות מי אחראי לזה ולנסות לדרוש את הזהות המזויפת שלה בחזרה.
מדלין ברואר, שהתגלתה, כאמור, כשחקנית של דמויות משנה בסדרות, מוכיחה בסרט הזה שהיא בהחלט ראויה להוביל סרט שלם. היא מגלמת בכנות יוצאת דופן את אליס המיוסרת אך העקשנית וממוקדת המטרה, שמוכנה לעשות הכל כדי להשיב לעצמה את זהותה האבודה. למרות שהיא דמות פגומה, אובססיבית כלפי האלטר אגו שלה ועובדת בתעשיית המין - מאפיינים שרובנו פחות יכולים, ורוצים, להזדהות איתם - המאבק שלה נוגע בכולנו וזה כנראה אחת מנקודות החוזקה של הסרט. כי אף אחד לא רוצה להתעורר יום אחד ולגלות שחשבון האינסטגרם שלו נגנב על ידי מישהו אחר. וכשזה קורה לדמות על המסך, לא משנה כמה היא לא מושלמת, אנחנו מזדהים איתה וחשים בחוסר האונים שלה.
אמנם האמירה המרכזית של הסרט נוגעת לרשתות החברתיות והאינטרנט, אך יש בו גם לא מעט אמירה על תעשיית המין. מלבד העובדה שמציגים כאן דמויות של נשים שעובדות בתעשיית המין ומוצגות לשם שינוי כבנות אדם אנושיות בשר ודם, יש גם סצנה אחת שממחישה במיוחד איך זה מרגיש להיות עובדת מין בעולם שלא בדיוק מעריך אותך. כשאליס מנסה לפנות למשטרה ומבקשת סיוע משני שוטרים בנוגע לזהות הגנובה שלה, התגובה שהיא מקבלת היא זלזול אחד גדול. אליס לא נלקחת ברצינות כי היא עובדת בתעשיית המין. היוצרים כאן באים להזכיר לנו שדווקא עובדות תעשיית המין, שחשופות במידה רבה לאלימות פיזית ומינית, מקבלות יחס קר מצד גופים שאמורים להגן עליהן.
ישנן שתי נקודות חולשה עיקריות לסרט. הראשונה היא הניסיון הלא מוצלח במיוחד להתמודד עם סרט שדורש לא מעט צילומי מסכים. קשה מאוד לפענח כיצד לצלם סרט שמתרחש ברובו מבעד למסך מחשב ובתוך חדרי צ'אט וירטואליים ואין ספק שיוצרי הסרט התקשו לתת מענה לזה. יש ניסיון בהחלט יפה, אך עדיין הצופה עשוי למצוא את עצמו מתעייף מרוב שוטים שמתמקדים במסכי מחשב. עם זאת, ראוי לציין לטובה את התאורה ששוטפת את חדרה של אליס בצבעי ורוד-ניאון שנותנות לסרט תחושה סוריאליסטית ומטרידה, כזו שמתאימה בול לרפרור הבולט לאליס בארץ הפלאות.
נקודת חולשה נוספת של הסרט - ובלי לספיילר יותר מדי - היא שאין פתרון שלם ומושלם. בסוף הסרט לא תמצאו תשובה חד משמעית לזהותו של האדם או הישות שאחראית לגניבת הזהות של אליס. עם זאת, אליס מוצאת פתרון אחר, מפתיע ומטריד בפני עצמו לבעיה שלה. אך נקודת החולשה הזו היא במובן מסוים גם יתרון ענק. בעוד שלא מעט צופים צפויים להתבאס על השאלה הלא פתורה, אין ספק שהיוצרים ידעו שכלל אין צורך בתשובה לשאלה מי גנב את זהותה של אליס.
אחרי שעה וחצי של מותחן מורט עצבים שמתאר סיוט שיכול בדרכים כאלה ואחרות לקרות לכולנו, הצופה נותר עם תחושת חוסר נעימות ואולי גם עם מחשבות נוספות על מקומן של הרשתות החברתיות בחייו. במובן הזה, הסרט עדייו מצליח, עם תשובה או בלי תשובה, להיות חוויה מספיק חזקה כדי לערער את הצופה – וזה בדיוק מה שמותחן אימה פסיכולוגי אמור לעשות.
דירוג: שלושה וחצי כוכבים.