היא בת 27 ונושאת את המטען הגנטי המשותף של ליסה בונה ולני קרביץ. היא אייקון סטייל עם יותר ממיליון עוקבים באינסטגרם, משחקת בשוברי קופות, מדגמנת, עושה מוזיקה ומסתובבת עם ג'ניפר לורנס. אז איך ייתכן שזואי קרביץ עדיין לא כוכבת על? יודעים מה, בואו נשאל שאלה אחרת - כמה סרטים ראיתם השנה בכיכובן של נשים לא לבנות?
השנה האחרונה דווקא הייתה די טובה בשביל קרביץ. החודש יצא לאקרנים "נאמנים", הסרט השלישי בסדרת "מפוצלים", בה היא מגלמת את כריסטינה, חברתה הכנה והשנונה של הגיבורה טריס. לפני כשנה היא לקחה חלק בחבורה פוסט אפוקליפטית אחרת - הרעיות הנמלטות ב"מקס הזועם - כביש הזעם", ובהמשך השנה הופיעה בסרט "Dope", שלא יצא להקרנות מסחריות בישראל אך הוקרן בפסטיבל ירושלים, כמושא אהבתו של הגיבור. תמהיל שכל שחקנית צעירה חולמת עליו - מועמד לאוסקר, שובר קופות לנוער וסרט אינדי מדובר - גם אם התפקידים קטנים למדי.
בינואר החלו צילומיה של סדרה חדשה מבית HBO של היוצר דיוויד אי. קלי ("בוסטון ליגל") והבמאי ז'אן מארק וולה ("מועדון הלקוחות של דאלאס") בה משתתפת קרביץ לצד ניקול קידמן, ריס ווית'רספון ושיילין וודלי. במקביל, צפויים לצאת השנה שלושה סרטי אינדי בהשתתפותה: הראשון הוא "Vienna and the Fantomes" בו תצא לרואד טריפ בשנות השמונים יחד עם דקוטה פאנינג ולהקת פאנק; השני הוא דרמת פשע רומנטית ומסקרנת בשם ""Vincent-N-Roxxy" בה תככב לצד אמיל הירש והשלישי הוא גרסה מודרנית ומסקרנת של המוזיקאי אדם גרין לאגדת אלאדין.
אין דבר כזה חיים מושלמים
קרביץ נולדה ב-1988 בלוס אנג'לס. היא גדלה במשפחה אפרו אמריקאית ויהודית-אשכנזית, כאשר שלושה מסביה הם יהודים וכך היא מגדירה את עצמה גם כן. הוריה התגרשו כשהייתה בת חמש והיא גדלה בלוס אנג'לס, ניו יורק ומיאמי. כתיכוניסטית החלה לשחק כשהשתתפה בסרטים "אהבה בתפריט" ו"האמיצה". את לימודי המשחק היא עזבה לאחר שנה, ובמקומם עברה לברוקלין כדי ללמוד תוך כדי עשייה. מאז השתתפה בסדרה "קליפורניקיישן" ובסרטים כמו "חיסול ממוקד", "אקס מן: ההתחלה" ו"העולם אחרי". במקביל פיתחה קריירת דוגמנות ועיצבה קולקציית תכשיטים עבור מותג הקריסטלים סוורובסקי. בין כל אלה נשאר לה גם זמן להופיע ולהקליט עם שתי להקות - Elevator Fight ו-Lolawolf, הנקראת על שמם של אחיה הצעירים. את המוזיקה קרביץ מגדירה כתחביב בלבד.
נשמע כמו חיים מושלמים? כידוע, אין דבר כזה. בקיץ 2013 הצטלמה זואי קרביץ לסרט "The Road Within", רימייק אמריקאי לסרט גרמני בשם "וינסנט רוצה לים". היא גילמה צעירה בשם מארי הסובלת מהפרעות אכילה, בדומה לקרביץ עצמה שהתמודדה כנערה עם בולמיה ואנורקסיה. חששותיה כי התפקיד יחזיר אותה להרגלים הרעים הללו התאמתו: "זה היה דפוק לגמרי, אפשר היה לראות את הצלעות שלי, ואני רק ניסיתי לרדת עוד ועוד משקל בשביל הסרט בלי להבין שאני כבר שם", סיפרה בשנה שעברה בראיון למגזין Complex. עם סיום הצילומים המערכת החיסונית שלה קרסה והמחזור שלה הפסיק כתוצאה מההרעבה העצמית. "חברים בירכו אותי על קילוגרמים שעליתי ואני הייתי כזה, 'אני בכלל לא רוצה לעלות במשקל' במקום לחשוב 'יופי, אני בנאדם נורמלי'". אחרי תהליך התאוששות לא קל היא המשיכה בחייה ואפילו הרוויחה כמה תובנות חדשות: "מחנכים נשים לכך שזה לא בסדר לחשוב שאת יפה. או שאת יהירה או שאת חסרת ביטחון. גדלתי עם אמא יפיפיה ואבא שלי יצא עם סופרמודלז, ובמובן מסוים זה איים עליי, אבל כולן רואות את עצמן בדרך מוזרה, אפילו אמא שלי לא מצליחה לקלוט כמה שהיא קולית ואיך אנשים אחרים רואים אותה". בדיעבד, היא אפילו שמחה שבחרה לקחת את התפקיד למרות הכל, שכן הוא הוביל אותה להתעמת עם השדים שלה ולקבל את הרעיון שגם אם היא לא מרגישה טוב כרגע, חוסר הביטחון עודנו קיים בתוכה, וזה בעצם בסדר.
קרביץ דיברה לא מעט בראיונות על דיאטות, הפרעות אכילה ודימוי עצמי, אך לאחרונה היא צוטטה כנגד בעיה אחרת שהוליווד לא מצליחה להתאושש ממנה - גזענות, סמויה או שלא. אחד מתפקידיה הראשונים בקולנוע היו בסרט "האמיצה", אליו לוהקה למרות שהתפקיד נכתב במקור לנערה רוסיה ובלונדינית. האודישן המוצלח שלה שינה את דעתו של הבמאי שבחר דווקא בצעירה חסרת הניסיון והלא בלונדינית בעליל. כמה שנים אחר כך, היא אפילו לא קיבלה הזדמנות להיבחן לתפקיד קטן ב"עלייתו של האביר האפל", בטענה שהמלהקים לא מחפשים מישהי "אורבנית", שם קוד מכובס ל"כהת עור". לאחרונה הכריזה קרביץ שבכוונתה לשנות את המערכת מבפנים - כלומר כבמאית, כותבת ומפיקה. בינתיים, היא מסרבת להיבחן לדמויות המייצגות סטריאוטיפים פוגעניים כלפי שחורים, וממש לאחרונה הקימה קולקטיב של יוצרים המקיים פגישות שבועיות המוקדשות לכתיבה ופיתוח של פרויקטים חדשים: "אם אנחנו רוצים שייצגו אותנו בכבוד בהוליווד, אנחנו צריכות לייצג את עצמנו בכבוד בהוליווד".