ג'וליאן מור נחשבה במשך שני העשורים האחרונים לאחת השחקניות המעורכות בהוליווד, אחת שתמיד מפתיע לגלות שמעולם לא חזרה הביתה עם פרס האוסקר. לפני כחודש, ולאחר ארבע מועמדויות קודמות - על "לילות בוגי", "סוף הרומן", "הרחק מגן עדן" ו"השעות" - הגיעה סוף כל סוף שעתה של השחקנית אדומת השיער בת ה-54, שזכורה גם מסרטים כמו "ביג לבובסקי" ו"מגנוליה", לקבל את הפסלון הנכסף מהאקדמיה במועמדות החמישית שלה בקריירה, הפעם על הופעתה בסרט "עדיין אליס". בסרט היא גילמה אישה בגיל העמידה המאובחנת באלצהיימר מוקדם, סיפור המבוסס על רב מכר מצליח הנושא את אותו השם, והצילומים של ההפקה דלת התקציב הסתיימו סך הכל לפני עשרה חודשים.
"מאוד נעים, הרי כולנו אוהבים לקבל פרסים, כולנו אוהבים שמצדיעים לנו על עבודה טובה שעשינו. אנחנו תמיד שואפים להיות טובים יותר וכשמישהו עוצר אותך לרגע ונותן לך טפיחה על השכם, אתה פשוט מקבל השראה וחותר לעבוד קשה אף יותר. מישהו לאחרונה שלח לי אימייל וכתב שהוא אוהב את עבודתי, באותו רגע הבנתי למה אני בביזנס הזה - אני משתוקקת להערכה. כולנו משתוקקים ולזה אנחנו מגיבים. זו הסיבה שאנחנו ממשיכים לעשות מה שאנחנו עושים".
הסבלנות השתלמה?
"אני לא יודעת אם לכנות את זה ככה. אני מאמינה בעבודה קשה ואוהבת סיפורים על אנשים אמיתיים, משפחות ומערכות יחסים אמיתיות, לזה אני מגיבה. הסרט הזה היה מכלול כל הדברים הללו, הוא היה על נושא שנגב בהרבה אנשים וזה מה שחשוב לי. העובדה שאני במקצוע שמתגמל אותי כל כך היא מופלאה".
תמיד רצתה להיות מכשפה
משהתפזר אבק הכוכבים של האוסקר, כעת ג'וליאן מור מככבת בסרט חדש מז'אנר הפנטזיה-מדע בדיוני, "הבן השביעי", שעלה הסופ"ש. בסרט היא משחקת לצד זוכה אוסקר נוסף, ג'ף ברידג'ס. "הבן השביעי" מבוסס על ספרו של ג'וזף דילייני, "שוליית הצל", ועלילתו מתרחשת במאה ה-18, אז מאסטר גרגורי (ברידג'ס) אוסף בחור צעיר בשם טום וורד (בן בארנס) כבן טיפוחיו, במטרה להלחם באויבי האופל העל-טבעיים. בראש האויבים עומדת המכשפה המאיימת אמא מלקין, אותה מגלמת ג'וליאן מור, המנסה להשליט את אימתה על האנושות כולה תוך יכולתה לשנות צורה.
מור, שלאחרונה גילמה את תפקיד הנשיאה אלמה קווין בשני חלקי הסרט "משחקי הרעב: עורבני חקיין", שהאחרון מביניהם יעלה לאקרנים בנובמבר הבא ויחתום את התאגיד הקופתי הפופולרי, מספרת שכמה שהז'אנר אולי רחוק מהדרמות שרוב הקהל מזהה עמה, היא נהנית ממגוון הדמויות ברזומה שלה. "מאז ומתמיד חלמתי לגלם מכשפה רעה", היא אומרת בחיוך ערמומי בתחילת המפגש, "אני סבורה שכל שחקן רוצה לגלם דמות שכזו בשלב מסוים בקריירה ועבורי זה היה כיף גדול להיכנס לנעליה של דמות אקסצנטרית משוגעת שכזאת. ולא משנה מה יגידו הילדים שלי, לי ולה אין הבה מן המשותף לי ולה, רק אותו צבע שיער ולהעדפה ללבוש שחור", היא צוחקת.
האם את חובבת של ז'אנר הפנטזיה?
"מיתולוגיה בהחלט מרתקת אותי והכל פה הוא מטאפורה. כשרק קיבלתי את התפקיד קראתי את הספר ונכנסתי לעובי הקורה של מה זה אומר להתבגר ולמצוא את דרכך, בחירה בין טוב לרע, וכל מה שעובר על דמותו של בן שבספר הוא בכלל בן 12. זה סיפור על טבע האדם והמורכבות של ההחלטות שאנחנו לוקחים, ובז'אנר הפנטזיה כל הדמויות הן ביטוי של רגשות ויצרים שטמונים בכל אחד מאיתנו. זה בסופו של דבר ספר לבני נוער, בשלב המדויק בחיים בו הם מתעצבים, וזו גם המהות של עשייה קולנועית, לגעת ברובד הרגשי".
"אני חושב שעבור כל שחקן מגיע הרגע אחרי שהוא שקע בתפקיד טרגי כבד שהוא רק רוצה לעשות תפקיד קומי, ואז הוא מקבל גם מזה כאב ראש ורוצה לחזור לטרגדיה. אתה צף בין העולמות. לי ניתנה ההזדמנות לעשות את כל הדברים שאני אוהבת, כולל המכשפה הזאת הפעם. ואם תשאל אותי, היא יותר מידי רגזנית אפילו עבור מישהי שהייתה קבורה במשך מאה שנה או משהו".
"אתה אף לא יודע אם באמת אנשים יצפו בסרטים שלך"
המגוון של מור, שנולדה בשם ג'ולי אן סמית', מתחיל בילדותה אז נדדה משפחתה בין עשרות ערים היות ואביה שירת בצבא ארה"ב. את התיכון השלימה בפרנקפורט גרמניה, שם גילתה גם את האהבה לבמה שהובילה אותה ללימודי בתיאטרון באוניברסיטת בוסטון. היא צברה לרפרטואר הופעות בימתיות באוף-ברודוויי, כיכבה באופרות סבון כולל תפקיד כפול של האחיות פראני וסברינה יוז ב"כשעולם מסתובב" - עליו זכתה בפרס האמי לסדרות יומיות בשנת 1988- וכשעשתה את המעבר לקולנוע שיחקה בין היתר בסרטים "בני ג'ון" לצד ג'וני דפ ו"הנמלט" עם הריסון פורד. ב-1993 לכדה רשמית את עיניי המבקרים עם הופעתה ב"תמונות קצרות" של רוברט אלטמן.
"אתה בכנות אף לא יודע אם באמת אנשים יצפו בסרטים שלך", היא מסבירה, "כשאתה עושה סרטים דלי תקציב כמו 'עדיין אליס' אתה בכלל לא יודע איך ובכלל הסרט יופץ, כמו למשל 'הבן השביעי' שעומדים מאחורי אולפנים גדולים ואתה מאוד נרגש לקראתו, כל היתר זה פשוט תקווה למשהו מעבר שיקרה".
ולגלם מכשפה זה בונוס?
"לגמרי, ועוד אני דמות נבל שהופכת לדרקון מעופף. אני אוהבת את הקצב והמרץ של אותה מכשפה, מדברת ללא הרף ואז מקנחת בצעקה מאיימת וחותמה את דבריה. אין דבר מבדר מזה".