דקוטה ג'ונסון וג'יימי דורנן הם שני שחקנים טובים בסך הכל, שעובדים בפרויקטים גדולים ומתוקשרים וזוכים גם לשבחים על חלקם. הם מתראיינים היטב ומספקים כותרות מעניינות, הם יפים כמו צביר כוכבים בלילה, הם חכמים ומביני עניין, והם מקוללים לנצח-נצחים או לפחות לשנים הקרובות. איש לא יוכל לקחת אותם ברצינות כל עוד הם מזוהים עם המותג הקולנועי המפלצתי של "50 גוונים".
בפברואר השנה עלה למסכים "50 גוונים של שחרור", הסרט האחרון בטרילוגיית המותחנים הארוטיים והבלתי מחרמנים בעליל אשר מבוססים על רבי המכר מאת אי. אל. ג'יימס. הוא הכניס קצת יותר מ-371 מיליון דולר מסביב לעולם - סכום מופלא לסרט מסוגו, אם כי אכזבה כלכלית קלה נוכח ההצלחות של הסרטים הקודמים בסדרה ("50 גוונים של אפור" הכניס כמעט 200 מיליוני דולרים יותר במהלך הקרנותיו ב-2015). מאז מסע יחסי הציבור הנרחב לסרט, השתדלו כוכביו להרוג במהירות את הדימוי הסליזי שדבק בהם בשנים האחרונות.
מפיקי "50 גוונים" עשו בשכל בסך הכל. בעת ליהוקם, היו ג'ונסון ודורנן שחקנים די אנונימיים. כן, שניהם עבדו בסדרות ובסרטים מוכרים פה ושם, וכן, ג'ונסון היא בתם של מלאני גריפית ודון ג'ונסון. תרשו לי לחרוז שניה ולהגיד שהם לא באו מהפח, אבל בהחלט עברו מהפך. משני שחקני ליגה ב' במקרה הטוב, הם הפכו לכוכבים של שלישיית שוברי קופות. הם הפכו מנובאדיז למחוללי עניין, והמשכורות שלהם גדלו בהתאם. אבל זה גם הרס להם את התדמיות הציבוריות. הסיבה ששניהם עשו פניות חדות כל כך בקריירה היא שהם יודעים יפה מאוד שכל מה שנגע ב-"50 גוונים" - קולל ונשרף עד היסוד. למרות הצלחתם הכלכלית, הסרטים נחשבים לבינוניים ומטה.
נוסף על כך, אולפני יוניברסל לא הצליחו להחזיק גם את הבימאית המקורית (סאם טיילור-ג'ונסון הוחלפה על ידם בג'יימס פולי) ולא עצרו את הדיווחים על מערכת היחסים הקרירה בין ג'ונסון ודורנן, שגילמו בסרטים זוג אוהבים מלאי תשוקה. ג'ונסון הגדילה לעשות ובראיונות מהתקופה שאחרי השלמת הצילומים, כינתה את העבודה על הסרט השלישי בסדרת "50 גוונים" "לא אידאלית", ואמרה שצילום סצנות הסקס עם דורנן היה "פאקינג ביזארי". הפקת הסרטים נתפסה עבורם, אפוא, כחוויה לא נעימה, והשילוב עם תגובותיהם הקרירות של המבקרים הפך את הטרילוגיה כולה למבוכה. כן, שוב, זו היתה הצלחה כלכלית כבירה ומקפצה רצינית לקריירה, אבל דורנן וג'ונסון סיימו את "50 גוונים" כשהם מבוהלים: האם לנצח יזכרו אותם כשני אלה שהתפשטו לשלוש שניות בסרטים האלה של האימהות החרמניות עם הבאט-פלאג? גורל גרוע ממוות, בטח בהוליווד שאוהבת לקעקע דימויים ומקשה על שחקניה לעבור ממשבצת אחת לאחרת.
הפתרון של השניים היה הדחקה כמעט מוחלטת. נסו לשאול היום את דורנן על תפקיד כריסטיאן גריי ותקבלו ממנו תגובה מבודחת לכל היותר. נסו לשאול את ג'ונסון בנושא ותזכו, כנראה, להתעלמות. ג'ונסון השתתפה מאז "50 גוונים של שחרור" ברימייק המדובר לסרט האימה האיטלקי "סוספיריה" בבימויו של לוקה גואדנינו. גואדנינו, אגב, התלהב ממנה כל כך עד שליהק אותה מראש לסרט ההמשך ל"קרא לי בשמך" שהוא עתיד לצלם בשנה הבאה. בימים אלה היא משתתפת גם ב"זמנים קשוחים באל רויאל" המסוגנן, ובין הסרטים העתידיים שלה יש גם קומדיית אינדי וסרט אימה עצמאי בבימויו של באבאק אנווארי. כל זה בשביל לומר שג'ונסון עובדת קשה מאוד בשביל לסמן למעריציה שסרטי "50 גוונים" היו אפיזודה חולפת, ושאת "50 גוונים" היא עשתה, כמאמר הקלישאה, כי היא היתה צריכה את הכסף.
דורנן גם הוא עלה על מכונית, השאיר את כריסטיאן גריי ברחוב ואמר לנהג הדמיוני שלו לנסוע הכי מהר שאפשר לפני שגריי יבין שנטשו אותו. השחקן ישתתף השנה במיני-סדרה של ה-BBC מאת אלן קוביט, שיצר גם את "הנפילה", ובעתיד מתוכננים לו מותחן היסטורי על המחתרת האירית ודרמת מדע בדיוני מאת התסריטאי שכתב את "אויבי הציבור". גם כאן, על אף הבחירה בתפקידים גבריים קלאסיים שעשויים להדהד אולי את הדמות שהקנתה לו את מירב פרסומו, דורנן מבהיר שאין לו שום כוונה לשמור על תדמית הבאד-בוי חובב ההצלפות. הוא שחקן רציני עכשיו, כוכב שיכול להוביל סרטים מורכבים אודות נושאים שנויים במחלוקת. וכן, אם אפשר לפחות כרגע הוא יעדיף להשאיר את מצבטי הפטמה כזיכרון רחוק.
המסקנה היא אחת, אם כך. עוד לפני שהאבק שקע, כוכבי "50 גוונים" הבינו שהם צריכים להותיר את המותג הקולנועי ההוא מאחוריהם, ולמתג את עצמם מחדש. זה קצת מצחיק כי, כאמור, דורנן וג'ונסון קיימים בתודעה הציבורית פחות משלוש שנים וכבר הם בשלים למייקאובר. מצד שני, זה גם מובן מאוד – אף אחד לא רוצה להיזכר לנצח כמי שחנק לעשרות מיליוני צופים את הליבידו, ולא בהסכמה.