הקומדיה "לייט נייט", בכיכובן של אמה תומפסון ומינדי קלינג, הגיעה לקולנוע ואם הטריילר כבר עשה לכם חשק לרוץ ולראות אותו – הנה עוד כמה סיבות שלא ישאירו ספק:

כי זה הסרט הכי טוב שתוכלו לראות בקולנוע במשך תקופה ארוכה מאוד

עונת המלפפונים היא דבר אמיתי, חבר'ה. הקיץ רשמית כאן ואיתו גם מעט מאוד אפשרויות טובות לסרטים בקולנוע. עונת הפרסים מאחורינו וככל הנראה המבחר הדל יישאר איתנו לפחות עד שנתחיל לישון ללא מזגן. בדיוק לוואקום המבאס הזה נכנס "לייט נייט", קומדיה שנונה ומבריקה שלא צריכה גיבורים מעופפים בשמיים או קרב חרבות אור כדי להצדיק את הזמן והכסף שלכם.

כי לא הייתה לנו יריבות נשים ראויה מאז "השטן לובשת פראדה"

13 שנה עברו מאז הסרט ההוא ואף בוסית לא התקרבה לנעליה המחודדת של מירנדה פריסטלי. עד עכשיו, זאת אומרת. קת'רין ניוברי היא מגישת לייט נייט ותיקה שנאלצת להתמודד עם רייטינג נמוך ומחליף צעיר בדלת. בדיוק לא מצב הרוח המתאים לקבל אל שורותיה את מולי פאטל, עלה התאנה שנשכרה כדי לעדכן את קת'רין ל-2019. זה הולך בדיוק לאן שאתם חושבים זה הולכת - יריבות נשית עוצמתית, מהסוג שאפילו לא ירק אם תזכירו לידן את הביטוי הנלעג "קרב חתולות". מערכת היחסים העוקצנית בין מולי לקת'רין היא הבסיס של "לייט נייט" ואנחנו לא באמת צריכים יותר. לצד ההומור, "לייט נייט" מציע גם עומק ומורכבות, שנעדרו מהיריבות-שהפכה-לחברות שראינו ב"פראדה". שפכו עלינו את הגיפים, הממים ושאלוני האישיות - אנחנו בשלים.

כי "לייט נייט" מתרחש בעיר הכי טובה בעולם - ניו יורק

ללוס אנג'לס יש את השלט של הוליווד ואת הקרדשיאנס, אבל לניו יורק תמיד היה ותמיד יהיה את הסקס אפיל האמיתי.  מ"ארוחת בוקר בטיפאני" ועד "כשהארי פגש את סאלי" ו"יפה במנהטן", ניו יורק תמיד הצליחה להיות דמות משנה שאמנם לא גונבת את הספוטלייט מהדמויות שלה אבל לגמרי מהווה חלק מרכזי בעלילה. מיליוני האנשים ברחובות, הסאבוויי, טיימס סקוור וכמובן הנוף שמשתקף מהגגות הרבים שלה, הופכים כל סרט שמתרחש בניו יורק לכזה שטומן בחובו קסם שאין לאף עיר אחרת. כן פריז, אנחנו מדלגים עלייך בלי להתבלבל בכלל. "לייט נייט" בקלות היה יכול להתרחש בלוס אנג'לס או מיאמי ולדחוף בפרצופנו את עולם השואוביזנס המנוכר, אבל בהיותו קומדיה קולית ומבינה עניין הוא גם מתרחש בעיר שנוצרה לאנשים קולים ומביני עניין.

מתוך
גם לרחובות יש סקס אפיל. מתוך "לייט נייט"|צילום: באדיבות בתי הקולנוע לב, מגזין פורטאר

כי קומדיות משרד ראויות הן ז'אנר עילאי בפני עצמו

אחוזות עמוסות רהיטים וקטיפה מהמאה ה-18, בתי נופש על רקע נופי תכלת ביעד אקזוטי או סרטי אקשן מלאי אבק במדברים פתוחים - הקולנוע יודע לקחת אותנו למחוזות מרהיבים שאפילו הדמיון לא יכול לו. וזה אחלה, באמת, אבל עבור רובנו הקרב הכי רציני בשבוע הוא על מי יחליף את המים בתמי 4 או דרגת המיזוג בחדר. "לייט נייט" מתרחשת במסדרונות של אחורי הקלעים של תכנית טלוויזיה ונכון, זו אמנם לא האשקובית הקרובה לביתכם אבל זה מספיק קרוב בשביל לזהות את הדינמיקה הקטנונית בין אנשים שמבלים יחד יותר ממה שהם מבלים עם המשפחה שלהם והרגעים שגורמים לנו להגיד (בתקווה שבלב) "וואי, ממש" הם הרגעים הכי מנחמים שלנו מול המסך.

כי יש שם גם את מינדי קלינג וגם את אמה תומפסון

"קמט בזמן", "אושן 8", "מינדי", "בתול בן 40", "המשרד", "הקול בראש" וזה רק מהצד של מינדי קלינג. "אהבה זה כל הסיפור", סדרת סרטי "הארי פוטר", "אמיצה", "על תבונה ורגישות", "טובת הילד" הם רשימה חלקית בהחלט של הסרטים שאמה תומפסון השתתפה בהם. השמות של קלינג ותומפסון עדיין לא הפכו לשגורים בפיהם של הישראלים, אבל "לייט נייט" הוא הזדמנות מצוינת לצמצם את הפער בינינו לבין העולם, שכבר מזמן הכיר ביכולות של שתיים מהשחקניות הורסטיליות והאיכותיות שיש לתעשייה להציע. אם אתם עוד לא מחברים אפילו פרצוף לשם, עשו טובה ולפחות תגיעו ל"לייט נייט". באמת, זה מביך כבר.