מהו סרט יהודי? האם הוא חייב לכלול את ברברה סטרייסנד, לפחות גבר נוירוטי אחד ושוט של גפילטע? לא ברור, אבל לבאזפיד יש כנראה קריטריונים משלהם. רשימת 30 הסרטים היהודיים הטובים מכולם שלהם כוללת כמה שמות שהייתם מצפים למצוא ברשימה מהסוג הזה, לצד לא מעט סרטים מפתיעים שנראים אחרת כשמביטים עליהם מהזווית היהודית.

הרשימה לא פספסה את "מצחיקונת" (1968) ו"ינטל" (1983). בשניהם סטרייסנד מוכיחה שהיא המלכה של הקולנוע היהודי. מפאני, הדמות שתגרום גם לרייצ'ל ברי מ-Glee להראות מופנמת, ועד ינטל מנדל – אישה עם אמביציה יהודית שהולכת נגד כל המוסכמות ועל הדרך לא מפסיקה לשיר. אי אפשר לקחת מסטרייסנד את ההשפעות שהיו לה על כמה מהדמויות המאוחרות יותר של נשים יהודיות בקולנוע ההוליוודי. בייבי מ"ריקוד מושחת" (1987) היא הילדה המפונקת אך טובת הלב וכמובן, רזה ומתולתלת, בשידרוג לדמויות של סטרייסנד בגילגולה המוקדם. ואם בייבי הייתה הילדה הטובה של אבא באייטיז, אז שר מ"קלולס" (1995) היא נציגת הדדי אישוז של הניינטיז רק עם יותר חוש סטייל.

לכוכבות היהודיות בהוליווד יש לא רק אמא, אלא גם אב מייסד. באופן לא מפתיע שני סרטים של וודי אלן נכנסו לרשימה: "הרומן שלי עם אנני" (1977) ו-"לפרק את הארי" (1997). בראשון הוא היהודי הנוירוטי, זה שאוהב לחפור בכל מה שמורבידי ולזלזל בעצמו על הדרך. דמותו של אלן מתאהבת ב"שיקסע", שהיא ההפך המוחלט ממנו: בלתי צפויה, קלילה ומגניבה. בשני הוא עושה הפוך על הפוך בסצנה בה אחותו בסרט מבקרת את הדרך בה הוא מציג יהודים. כי אין דבר יותר יהודי מקצת ביקורת ושנאה עצמית.

למרות שאלן הוא הגיבור היהודי המושלם, הוא לא לבד. כבר ב-1967 הצליח דסטין הופמן לאפיין את הבחור היהודי המגושם והמוזר ב"בוגר". השנים שחלפו השאירו את הגבר היהודי פחות או יותר באותו מקום: שבור לב, מבולבל, ושוב, נוירוטי כמו אדם סנדלר ב"זמר החתונות" (1998) או ציני ומלא הומור עצמי כפי שעושה אותו בילי קריסטל ב"כשהארי פגש את סאלי" (1989)

לא רק סרטי מערכות יחסים יש ברשימה. אי אפשר לסכם קולנוע יהודי בלי חיים טופול ב"כנר על הגג" (1971), זווית תנ"כית כמו ב"נסיך מצריים" (1998) או הנקמה היהודית המושלמת שנתן לנו קוונטין טרנטינו ב"ממזרים חסרי כבוד" (2009). אולי הקלישאה של היהודים שמשתלטים על הוליווד לא לגמרי מוטעית.

>> בואו לפייסבוק שלנו