כמעט ואין סטודנט לקולנוע שלא שמע את המרצה אומר: "תהיה מודע למגבלות שלך", או "תכתוב רק את מה שאתה יכול לבצע". הסרט "שליחות קטלנית 2" מספר סיפור שונה. הסרט הלהיב את משקיעיו בטכנולוגיית משנה הצורה, בה השתמש ה T-1000 בכיכובו של רוברט פטריק, כאשר הטכניקה הייתה רק תיאורטית. הבמאי והמפיק ג'יימס קמרון, המפיקה גייל אן הארד ומנהל חברת ההפקה לורנס קסנוף הצליחו להמציא את הטכנולוגיה שאפיינה את הסרט רק בתום העריכות ורק אחרי שהפקת סרט ההמשך הפכה ליקרה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע עד אז.
קסנוף, אותו אני מראיין לרגל הגעתו לארץ לפסטיבל הסטודנטים, צוחק כשאני מספר לו את הסיפור שלי, ומזכיר את סיפורו שלו. "הרעיון מוליד את הטכנולוגיה, לא ההפך", הוא אומר. "ככה אני עובד, ככה ג'ים (קמרון) עובד וככה גם כל קולנוען משוגע אחר שאני עובד איתו. אז אתה מוזמן לומר לבתי ספר לקולנוע שאני, לורנס, חושב שהם טועים. אתה יודע, אני אוהב ומעריך בוגרים של בתי ספר לקולנוע. אבל בחברות הפקה שלנו, לוקח לנו שנה ללמד מחדש את הבוגרים האלו, לשבור להם מיתוסים וללמד אותם איך בפועל עושים סרט".
המפיק הוותיק, מרואיין שבמהרה מתגלה כאדם שאוהב סרטים כמעט כמו שהוא אוהב ליצור אותם, עדיין זוכר את הימים שבהם היה בוגר אוניברסיטה בעצמו ועשה את צעדיו הראשונים בעולם הקולנוע. אך במקרה של קסנוף, אשר סיים תואר שני באוניברסיטת וורטון היוקרתית, הקולנוען הפך ישר לראש מחלקת ההפקות בחברת האינדי Vestron Pictures. אלו היו ראשית ימיו של הווידאו וזמן "חיפוש הזהב", כפי שהמפיק מגדיר את החיפזון להוציא סרטים זולים ישירות לווידיאו. "היה להם פורמט והם חיפשו לנצל אותו", מספר קסנוף. "מבחינתי, אני הייתי אמור להפיק כ-80 סרטים בשנה".
הכל השתנה כאשר לשולחנו הגיע תסריט הסרט 'פלאטון', פרויקט חף מכוכבים על מלחמת וייטנאם. אלו היו אמצע שנות השמונים - שנים בהם סרטי מלחמת וייטנאם, כמו "אפוקליפסה עכשיו" (1979) ו"צייד הצבאים" (1978), נחשבו להיסטוריה. נוסף לכך, הפרויקט נשא את שמו של אוליבר סטון, שהיווה אז שם נרדף לכישלונות קופתיים אי שם ב-1985.
"אהבתי אותו וחשבתי שהפרויקט שלו ידבר אל קהל של נפגעי המלחמה וגם לילדים של נפגעי המלחמה. הייתי כל כך בטוח שהימרתי על העבודה שלי, עבודה שהיה לי המון מזל להגיע אליה, כדי לעשות את הסרט הזה. הבוס שלי אמר לי שאני יכול לעשות את הסרט הזה אבל אם הפרויקט יפסיד כסף - אני מפוטר. הייתי אז רק שנה אחת בביזנס וכן, זה היה מפחיד. אך אז ראיתי את הסרט בפסטיבל במילאנו, הפרמיירה של אוליבר, ואני כנראה האדם היחיד בעולם שמצא את עצמו מצחקק בסוף של 'פלאטון' כי הבנתי שצדקתי".
שישה מיליון דולר, אותם השקיעה חברת ההפקה של קסנוף, הפכו ל-138 מיליון דולר בקופות – אבל לא רק. הסרט קטף ארבעה פסלונים אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר - שהגיע למפיק ארנולד קופלסון - ופרס הבמאי - הלא הוא אוליבר סטון. קסנוף שיתף שפגש את סטון שנים לאחר מכן בניו-יורק שם סטון אמר לו: "אתה יודע מה ילד, יש לך מגע של טירוף".
"תחילה, לא הבנתי אם הוא מחבב אותי או חושב שאני באמת משוגע, אבל עם הזמן הבנתי שזו בדיוק המהות של יצירת סרטים: יוזמה, יצירתיות, הכל דורש ממך מגע של טירוף. לדעתי, אנשים בימינו מפחדים להיות יצירתיים. כי 'מה יקרה אם יבטלו לי את הסדרה?', 'מה אם לא יקבלו אותה?'. אבל לדעתי - הרעיון המטורף הזה שנמצא עמוק בראש שלך, הרעיון ההוא שההורים שלך היו הורגים אותך אם היית עושה אותו. זה הרעיון שאתה צריך לעשות".
חמוש בהצלחה המפתיעה של 'פלאטון', קסנוף הצעיר החל לנהל את Lightstorm Entertainment, חברת הבת של Vestron Pictures אשר התמחתה בסרטי ז'אנר למיניהם או כמו שהמפיק עצמו קורא לזה - "סרטים שהם לחלוטין אייטיז". "הייתי כל כך צעיר אז וממש רציתי ליהנות ממה שאני עושה", הוא מסביר. בין הפרויקטים שהפיק נמנו בעיקר קומדיות אימה וזומבים, סרט ההמשך השלישי בסדרת "הגוניס" וסרט ההמשך הזול של מארק לאסטר ללהיט "מחזור 1984". הוא גם שב לעבוד עם סטון כאשר הפיקו ביחד את "פלדה כחולה", סרטה של קתרין ביגלו ("מטען הכאב") בכיכובם של ג'יימי לי קורטיס וקלנסי בראון. עם "פלדה כחולה" חתם קסנוף את מערכת היחסים בת העשור עם Vestron Pictures, אך מיד התחיל מערכת יחסים מקצועית חדשה כאשר ביגלו הכירה לו את בעלה - הבמאי הצעיר ג'יימס קמרון.
קמרון מצא את עצמו בחיפושים אחרי שותף בחברת ההפקה שלו לאחר שמצא את עצמו במצב מסובך. ההפקה של "שובו של הנוסע השמיני" הייתה בעייתית והמשיכה את דרכו של קמרון כפרפקציוניסט שנוהג לעבור מעל התקציב של עצמו. אבל ההפקה של הסרט "מצולות" כבר הייתה סיוט עבור הצוות, השחקנים, הסטודיו, הבמאי והמפיקה, שהגישה בקשה לגירושין מקמרון בתום הצילומים. "מצולות" היה רחוק מלהיות להיט ובקושי החזיר לפוקס את החמישים מיליון דולר אותם השקיעו.
"חשבתי שקמרון נהדר", נזכר קסנוף. "קולנוען אמיץ וכנה שבאמת נהנה לעשות קולנוע. נכון, כתבו ואמרו עליו הרבה, אבל בסופו של דבר אף אחד לא ניסה לעצור אותי מלעבוד איתו. ג'ים הוא אחד שיודע מה הוא רוצה, יודע איך לדרוש את זה וגם יודע איך להתעקש על כך. זו כנראה הסיבה שהוא עושה סרטים יקרים כל כך. מעל הכל, לג'ים יש את אותו מגע של טירוף שאני מאוד התרשמתי לראות אצלו כשהתחלנו לעבוד ביחד. למדתי המון מהתעוזה והנכונות שלו".
שיתוף הפעולה הראשון של קמרון וקסנוף היה בסרט שבאותו זמן היה היקר ביותר בהיסטוריה של הקולנוע - "שליחות קטלנית 2". באותו סרט, קמרון לימד אותו את קסנוף שיעור חשוב אודות הפן העסקי של הקולנוע וכיצד ההכנסות של סרט לא צריכות להגיע רק מהקופות. "שליחות קטלנית 2" נמכר גם כסדרת צעצועים, סדרת קומיקס בהוצאת 'מארוול', ומשחק ארקייד מצליח. קסנוף מספר לי שהסרט עצמו הכניס חצי מיליארד דולר בקופות, אך הפרנצ'ייז שנלווה אליו הכניס כשני מיליארד דולר, כשמשחק הפך Midway לחברת המשחקים הגדולה ביותר בשוק.
זו הייתה רק ההתחלה המפתיעה של אחת מחברות ההפקה העצמאיות המצליחות ביותר בביזנס - Lightstorm Entertainment. קמרון משך את החברה להפיק את כל סרטיו - כולל "אווטאר" ו"טיטאניק" - אך גם שוברי קופות נוספים כמו גרסת הלייב אקשן ל"אליטה: מלאך הקרב", העיבוד של סטיבן סודרברג ל"סולאריס" וגם את "ימים מוזרים" של ביגלו (עוד כשהייתה נשואה לקמרון) אותו קסנוף גם כן הפיק. אם כי קסנוף היה חלק גדול בחברה לזמן קטן, הקמתה של החברה לא הייתה מתאפשרת בלעדיו. קמרון עדיין רושם את קסנוף כמייסד דרכה של חברת ההפקה.
מדוע נפרדו דרכיהם של קמרון וקסנוף? בואו נחזור ל-1992. מערכת היחסים הטובה בין קסנוף ל-Midway המשיכה כאשר החברה פנתה למפיק בבקשה לבחון משחק חדש בהובלתה. הוא לא ידע שהמשחק הזה עוד ישנה את חייו ויגרום לו להשקיע את כל עתידו בפעם השנייה. "המשחק הזה היה כמו 'הדרקון' פוגש את 'מלחמת הכוכבים'. הקונספט הייתה תחרות לחימה אלימה כמו בסרטיו של ברוס ל, כמו גם הדמויות היו פרי הדמיון של ג'ורג' לוקאס", כך מתאר קסנוף את התלהבותו מהדמו של המשחק האייקוני – "מורטל קומבט".
"הבטחתי למנהלים של Midway שאני עומד לעשות כל עיבוד מדיה אפשרי ל'מורטל קומבט' וזה עוד לפני שהמשחק יצא בכלל", הוא צוחק. "אנשים אמרו לי שאני משוגע על כך שקניתי את הזכויות לסרט עוד ממש לפני שהמשחק יצא. אבל עבורי, אני מרגיש הרבה יותר טוב אחרי שאומרים לי 'אתה משוגע וזה לא יעבוד'. ככה אני יודע שאני מכוון לכיוון שהקהל עדיין לא ראה וככל הנראה ירצה לראות".
ההחלטה לעזוב את קמרון כדי להפיק את 'מורטל קומבט' לא הייתה קלה. "לקח לי מספר שבועות להגיע להחלטה", הוא מספר. "ואז מצאתי את עצמי בארקייד בווסטווד (שכונה וותיקה בלוס אנג'לס) ושם ניגש אליי ילד בן 11 ואמר לי: 'אני מאתגר אותך'. שיחקנו, כמובן שהילד הזה כיסח לי את הצורה והעניין הוא שעכשיו הוא מרגיש כאילו הוא גבה בשני מטר. כאן הבנתי שהמהות של 'מורטל קומבט' היא לתת כוח. אמנויות לחימה, ז'אנר שאני מאוד אוהב, לימדו אותי שאתה לא חייב להיות הילד הגדול ביותר בשכונה בשביל להיות חזק. העניין עם מותגים זה שאתה חייב להסתכל על המהות שלהם. אתה חייב לשאול את עצמך מה גרם לקהל להתאהב במותג הזה מלכתחילה. במקרה של 'קומבט', אנשים משחקים בזה כי הם אוהבים להרגיש חזקים יותר".
אך גם הפקת הסרט הזה לא הייתה פשוטה עבור קסנוף. בימים שלאחר הגרסה הקולנועית הראשונה של סופר מריו, הרעיון לעבד משחק וידיאו לסרט הפך למגוחך. המפיק רצה את שון קונרי בתור לורד ריידן ואת קמרון דיאז כסוניה בלייד, אך שני הכוכבים ויתרו על התפקיד. בסופו של דבר, קסנוף גייס 20 מיליון דולר כתקציב לסרט, את כריסטופר למברט כלורד ריידן ואת רובין שואו לגלם את ליו קאנג, גיבור הסרט. בגלל התקציב הנמוך, החליט קסנוף לגייס במאי צעיר שיעמוד בלו"ז הנדרש, וכך נבחר פול וו.ס. אנדרסון.
הסרט החזיר כפול מתקציב ההשקעה שלו והגיע למקום הראשון בטבלת שוברי הקופות, כל זאת רק בסוף השבוע הראשון ליציאתו. בסופו של דבר, נהנה מהכנסות של 134 מיליון דולר, אך זכה לביקורות פושרות.
זה לא עצר את המפיק הנלהב שכתב בעצמו את הסיפור לסרט השני בסדרה והחליט להפיק אותו בעצמו, כמו גם סדרת אנימציה שתפקדה כהמשך לסרט הראשון. מאז, קסנוף הספיק להפיק מופע בינלאומי וסרט לגו בהשתתפות הדמויות מ"מורטל קומבט". ב-2021, קסנוף גם נטל חלק באדפטציה הקולנועית המושקעת ביותר של המשחק עם תקציב של 100 מיליון דולר. זה לא הסוף, מבטיח לי המפיק בעוד שהוא עובד על סרט שני בסדרה.
הוליווד השתנתה המון בתקופה האחרונה. איך אתה רואה את העתיד של תעשיית הקולנוע?
"אני חושב שהעתיד של תעשיית קולנוע היא הפקות בינלאומיות. כרגע הרבה מאוד סרטים שמצליחים בהוליווד נמכרים גם לבוליווד או לארצות אחרות, ושם אתה גם מוצא את הכסף. הסיפורים שמצליחים להעביר מפגש בין תרבויות הם כרגע מה שמצליח בהוליווד. זה לא קל לעשות את זה ואתה לא יכול להכריח סיפור להעביר מפגש בין תרבויות, אבל אפשר לעשות את זה בתנאי שאתה באמת מפגיש בין יוצרים בינלאומיים. אז בסיור הזה אני פוגש מספר שחקנים ויוצרים ישראליים. בשבוע שעבר גם ביקרתי בירדן ופגשתי שחקנים ויוצרים משם".
ומה דעתך על ישראל במובן הזה?
"תראה, אין לי בקיאות בנושא התעשייה הישראלית עדיין. אני כנראה אדע יותר עד סוף השבוע הזה. אבל לדעתי, במקומות נהדרים כמו ירושלים צריכים לעשות סרטים כל הזמן. אלו מקומות שאתה לא באמת רואה במערב.
המטרה שלי היא לשנות את זה. אבל בעיקר, אני מחפש את האנשים הנכונים שיודעים איך לקפוץ למים גם כשכל העולם אומר להם שהם משוגעים. אני מחפש אנשים עם מגע של טירוף".
מתן יניב הוא כתב אתר Seret. לכתבות וסקירות נוספות