רומר וויליס, בתו של השחקן ברוס וויליס, הודיעה אמש בחשבון האינסטגרם שלה כי בעקבות האפאזיה (שתקת) שאביה מתמודד איתה בתקופה האחרונה, שמשפיעה על יכולותיו הקוגניטיביות, הוא לא ישוב לשחק יותר. הבשורה הובילה לתגובות וחיזוקים רבים מרחבי הוליווד - אבל גם בקרב אנשי התעשייה הישראלית. אחד מאותם אנשים, שזכה להיפגש עם וויליס בעצמו, הוא אהרון קשלס: במאי "מי מפחד מהזאב הרע" שכמעט וביים את וויליס בגרסה המחודשת לספר "משאלת מוות", עליו גם התבסס סרטו של צ'רלס ברונסון מ-1974.

קשלס תמיד אהב את וויליס. "עוד מימי 'בלשים בלילה', לפני 'מת לחיות'", הוא מספר בשיחה עם mako. "היה משהו בפרסונה שלו שהכניס לדמות הבלש קלילות והומור. הוא הכניס קטעי זמרה, וזה היה משהו שאף אחד לא ציפה לראות בטלוויזיה. ואז היה את האירוע שנקרא 'מת לחיות'. אני הייתי ממש ילד, ראיתי את זה עם המשפחה שלי בקולנוע רב חן והמוח שלי התפוצץ מזה שיש כוכב קולנוע שאינו שוורצנגר. הוא לא שרירן, הוא נראה כמו אבא שלך. הרי הוא לא צריך להפעיל את הכוח הפיזי שלו כשהוא מתמודד עם הכנופייה שמשתלטת על הבניין, אלא עם המוח שלו. זה היה הרגע שבו ברוס וויליס שינה את קולנוע האקשן האמריקאי. הוא הביא משהו אחר מסטיבן סיגל וז'אן קלוד ואן דאם. הוא הקפיץ את רמת התחכום". 

"אני חושב שהוא באמת עבר איזשהו כשל קוגניטיבי, ושהוא לא רצה לשתף אף אחד בזה. ברגע שאתה משתף דברים כאלה בהוליווד אתה גומר את הקריירה. לדעתי הוא ניסה לסחוב כמה שהוא יכול בעבודה"

הילד שהמוח שלו התפוצץ מול ה"ייפי קאי יאי מאדרפאקר" של ג'ון מקליין הפך לימים למבקר קולנוע ומרצה. הוא חבר לנבות פפושדו, אחד מתלמידיו, והשניים היו לבמאי ז'אנר ששוחרי קולנוע אימה ומתח מרחבי העולם היללו ללא הרף. "כלבת" שביימו היה להבטחה, ו"מי מפחד מהזאב הרע" קיים אותה ושם אותם על הרדאר ההוליוודי. כשהוליווד זממה גרסה חדשה ל"משאלת מוות", פנו אליהם. בתפקיד צ'רלס ברונסון: ברוס וויליס, אותו כוכב שקשלס ראה והעריץ כילד.

"זה היה מדהים", אומר קשלס, אבל מסייג. "ברוס וויליס הוא אדם שאתה מאוד רוצה לפגוש. אבל פה יש את המוח של המבקר-עיתונאי שמודע לזה שבשנים שביקשו ממני לעבוד עם ברוס וויליס רצה שמועה לפיה הוא אדם מאוד קשה. היה את הסיפור הידוע של קווין סמית' שסיפר שהוא מצץ ממנו את משב החיים כשהוא (וויליס) עבד איתו. עם מי אתה עומד לעבוד: עם ג'ון מקליין ובוץ' מ'ספרות זולה', או עם האדם שגרם לקווין סמית' לרצות לפרוש מעשיית סרטים?". התדמית הזאת זכתה להדהוד במשך שנים, ורק לפני כמה חודשים עיתונאית שראיינה את וויליס סיפרה על החוויה השלילית שחוותה איתו. אבל קשלס זוכר אותו כאדם אדיב הרבה יותר.

"זה היה כמו דייט, אבל לא דייט ראשון"

"אתה לא יודע מה מותר או אסור לך לומר", הוא אומר על הפגישה של פפושדו ושלו איתו (בגיבוי מפיק הסרט ועוזרו האישי של וויליס). "אתה יכול להגיד לו שאתה מת עליו מאז שאתה ילד, אתה יכול לומר לו שג'ון מקליין שינה לך את החיים, שאתה אוהב את ההופעה שלו יותר משל כולם ב'ספרות זולה'. זה היה כמו דייט, אבל לא דייט ראשון עם מישהו שהרגע הכרת אלא דייט ראשון עם מי שחלמת עליו כל החיים, ואתה מנסה לברור כל מילה. אני בעיקר זוכר את החיוך שלו בתחילת הפגישה: הוא ראה את הלחץ ואני חושב שהוא כנראה גם ראה את ההערצה בעיניים שלנו. נבות הוא מעריץ ענק של ברוס וויליס וזה היה חלום עצום שלו לעשות סרט עם ברוס וויליס. היה לוויליס חשוב ממש לחייך בהתחלה ולהבהיר לנו שהכל בסדר, ושאנחנו cool. הייתה פגישה מוצלחת, הוא המליץ עלינו לעשיית הסרט. התסריט לא היה מספיק טוב, אבל זה משהו שנזכור וכיף להיזכר בו".

אז למה הסרט לא יצא לפועל?
"התסריט. הצמידו לנו שני תסריטאים, היינו נותנים להם הערות, הם היו עושים את מה שאנחנו מבקשים, ובערב היו מתקשרים אליהם המפיקים שהיו אומרים להם 'תעשו את מה שאנחנו אומרים', שזה די לעשות את כל הטעויות שתמיד עשו בסרטי נקמה: להאדיר את הנקמה ולא לחשוב על ההשלכות היותר מורכבות שלה. הם לא באמת רצו לתקן את מה שהיה צריך לתקן".

בכתבה שפורסמה היום (ה') בלוס אנג'לס טיימס, במאים שעבדו עם וויליס בשנים האחרונות חושפים את החששות שהעסיקו אותם במהלך הצילומים. כמה מהם מתארים כיצד השחקן איבד כל יכולת לזכור את הדיאלוג שהתבקש לדקלם, וג'סי וי. ג'ונסון - שביים את וויילס בסרט העתידי "פיל לבן", הבהיר ש"שזה לא היה הברוס שהכרתי". הבמאים שמתראיינים לכתבה מספרים כי וויליס נהג להיעזר בשחקן נוסף שהיה מקריא לו את הדיאלוגים דרך אוזנייה, וכי סצנות האקשן שלו צולמו באמצעות כפיל. שני אנשי צוות אף מתארים מקרה שבו וויליס שכח היכן הוא נמצא. "אני יודע למה אתה כאן, ואני יודע למה אתה כאן, אבל למה אני כאן?", הם מספרים שאמר להם. קשלס אמנם לא עבד עם השחקן באינטנסיביות כזו גבוהה, אבל גם הוא מאשר שהרגיש שוויליס מתמודד עם מגבלה. 

מת לחיות (צילום: צילום מסך מתוך:
"הוא לא שרירן, הוא נראה כמו אבא שלך". וויליס ב"מת לחיות"|צילום: צילום מסך מתוך: "מת לחיות". Gordon Company, Silver Pictures, 20th Century Fox

"לי הייתה תחושה. הייתה תחושה שיש שם איטיות קלה", הוא מודה, "ייחסנו את זה לשעה המוקדמת ביום, אבל אני זוכר שדיברנו על זה שהוא לא כתמול שלשום. הנמנמת הזאת שכולם דיברו עליה, אני כמעט בטוח שזה קשור עכשיו לזה. אני כמעט בטוח שהוא לא היה יושב משועמם בסט. אני חושב שהוא באמת עבר איזשהו כשל קוגניטיבי, ושהוא לא רצה לשתף אף אחד בזה כי ברגע שאתה משתף דברים כאלה בהוליווד אז אתה גומר את הקריירה וזהו. לדעתי הוא ניסה לסחוב כמה שהוא יכול בעבודה, כי הוא מאוד אוהב לעבוד. אומרים שזה רק בשביל כסף, אבל אתה לא עושה שבעה סרטים בשנה רק בשביל כסף. אני באמת חושב שיותר מכל, הוא ניסה לשרוד בתוך המקצוע כמה שהוא יכול".

"הוא הבין שהוא לא יכול לעשות סרטים עם וודי אלן - הרי הוא עזב סט של וודי אלן - ולא יעשה יותר עוד סרט עם טרנטינו, אז אני חושב שהסרטים האלה הם מה שהוא יכול היה לעשות. ממה שהבנתי בשנים האחרונות הוא בעצם היה עושה 2-3 סצנות כדי שהסרטים האלה יוכלו לשים את השם שלו בפוסטר, וקיבל על זה שכר יפה. ככה הוא עדיין שמר את עצמו בתחום". 

קשלס רוצה לחשוב על פרישתו של וויליס ככזאת שמהדהדת את סיפורו של בוץ', הדמות שגילם ב"ספרות זולה". "בוץ' היה מתאגרף, וברוס וויליס באיזשהו שלב הפך להיות שק החבטות של התעשייה. בוץ' הרי מת לפרוש ולחיות עם בת הזוג שלו, והוא צריך לעשות עוד קרב מאסף אחד בשביל להרשות לעצמו לעשות את זה, ולא נתנו לו לפרוש כשרצה. וכמו בוץ', בסוף הסיפור שלו אפשר לראות אותו עולה על האופנוע ונוסע איתו אל השקיעה. הוא לא מת בסופו של דבר, אבל הוא עשה מספיק, הוא היה שק חבטות במשך עשרים השנים האחרונות האלה, ובאיזשהו מקום אני שמח שהוא לפחות פורש".